פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ז · פסוק ל
"ידיו תביאינה", בעצם ידיו יביאינה.
"חלב" מציין כאן את כל נתחי הקרבן וכולל גם את היותרת ושתי הכליות, כמו בפרק ד פסוקים כו לא.
"החזה", בארמית: חדיא. מקומו נקבע בדיוק במס' חולין מה. ותוספתא שם ט יג.
"יביאנו" כינוי הפעול מכוון אל חלב. הישנות המושא על ידי הכינוי כבשמות ב ו ועוד.
"את החזה וגו'", כלומר יביא את החזה כדי להניף אותו, ולא להקטיר על המזבח. ואפשר היה לפרש את הפסוק גם כך: ידיו תביאנה את האשה לה', היינו את החלב, יחד עם החזה יביאנו, היינו את החזה וגו'. אלא שהטעמים אינם מתאימים לפירוש זה, ונימוקם עמם, כי לפי פירוש זה היו המלים "אשי ה'" מוסבות רק אל "חלב" ומוציאות את ה"חזה". שעליו לא היה חל הכינוי הזה, מה שהיה סותר את פסוק לה. וחוץ מזה, אילו היתה זאת באמת כוונת הפסוק, היה מביא את הקרבת החלב בראש, שהרי היא נצטוותה כבר לעיל, ואותה המצוה שאליה בעצם התכוון הכתוב, היינו שיביאו את חזה התנופה, היה מביא כטפלה. לפי מנחות סב. היה מונח בראשונה החלב על החזה ביד הבעלים, אחר כך היה החזה על החלב ביד הכהן המניף ובסוף היה שוב החלב על החזה ביד המקטיר (על הנימוקים ראה רש"י ומלבי"ם).