אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ז · פסוק יא

פסוק י

השלמים

יא – יד. בס' שמות כט כב, בפרשת איל המלואים, אנו לומדים, כי מלבד נתחי הקרבנות הרגילים יש עוד להקריב את השוק. יחד עם זה ניתן הצו להקדיש את החזה והשוק כדי לתת אותם מעתה באופן תמידי בכל קרבנות שלמים לאהרן ולבניו (ראה שם פסוקים כב – כח). מתוך זה אנחנו לומדים את דרך הקרבת השלמים. ומה שיש להוסיף על אלה, ניתן בפרשה שלפנינו.

"זבח השלמים". לקרבן זה שלושה מינים. הראשון הוא קרבן "תודה", או "זבח תודה", או בצורה מלאה "זבח תודת שלמים". אותו הביאו לה' בתורת תודה על חסדיו שקיבלו ממנו. ביחוד היו מחויבים אלה שניצולו מסכנה להביע את תודתם על ידי קרבנות. בתלמוד (ברכות נד:) נזכרו לפי תהלים קז, ארבעה מקרים שבהם צריכים להביא תודה ולברך ברבים "ברכת הגומל", והם: אם היוצא מבית האסורים, מי שקם מחליו, אחרי נסיעה דרך הים או דרך מדבריות. אולם כבר הריב"ש פסק, כי גם מי שהיה בסכנה אחרת וניצול חייב לברך ברכת תודה (עיין בית יוסף לאורח חיים סימן ריט בסוף). המין השני של קרבן שלמים הוא הנדר. זהו קרבן שנודרים בשעת צרה להביא אותו אם יינצלו מן הסכנה. ובצדק אמרו חז"ל, כי צורת הנדר היא תמיד: "הרי עלי". המין השלישי הוא: נדבה, שמקדישים לפי מה שידבנו לבו של אדם. גם אותם השלמים שהביאו לפני המלחמות בתורת שלמי בקשה היו שייכים לסוג של נדבות, והיו מחויבים להביאם תיכף, וללא תנאי. צורת הבעת הנדבה היתה: "הרי זו", כפי שהורו חז"ל.

"אשר יקריב". את הנושא צריך להשלים (עיין איוולד 294 b). מה שדווקא בשלמים באה ההוספה "אשר יקריב לה'", הוא, כנראה, משום שקרבן זה היה רגיל במדבר, ששם היה צריך להביא את כל בעל חיים לשלמים (עיין פרק יז. למסקנות דילמאן מתוך הפסוק הזה, כי היה עוד זבח שלמים שלא הוקרב לה', אלא זבח חול שבא יחד עם סעודת שלום וידידות, אין שום הצדקה). ולפי זה פירוש "אשר יקריב לה'" הוא: שרגילים להביא לה'. לפי דעת חז"ל (בתו"כ) מוסבה ההוספה הזאת אל החלות שהוסיפו לשלמים, שגם הן נקראות בפסוקים יג ויד בשם קרבן. החלות הושוו לקרבן עצמו בזה שאפשר היה להביאן ממעשר שני.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה