פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ז · פסוק א
האשם
ויקרא ז: א – ה. באשם צוינו כאן כל המצוות לכהנים, סדר ההקרבה וחוקי האוכל, כי קרבן זה לא נזכר בשמות פרק כט. פרטים על בעלי חיים שראוים לקרבן אשם, אין מקומם כאן בין החוקים שנועדו לכהנים, אלא בין החוקים שנועדו לעם כולו. כל החוקים שבפסוקים א –ה כבר נתבארו. יש עוד להעיר, כי במעשה השחיטה שגם זר כשר לעשותו, נאמר ישחטו, לשון רבים, ואילו בשאר העבודות משתמש הכתוב בלשון יחיד (יזרק, יקריב, והקטיר), משום שהנושא, היינו הכהן, שבפסוק ה מוסב אל כל הפעולות. הזריקה באשם דומה לזו של שלמים ועולה, ההקטרה דומה לזו של שלמים וחטאת, ואכילת כהנים – לזו של חטאת. האשם מצטיין, איפוא, רק בזה, שאצל אחדים נקבע ערכו ושיוכל להיות כבש או אייל.