פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ו · פסוק יד
"תביאנה", כלומר אתה תביא אותה. הדיבור מכוון אל המקריב, כמו שנמצא לעיל פעמים רבות. כאן היה המקריב אהרן. לפי דעת הירש הכוונה אל משה או אל האומה, כי על הכהן מדובר בגוף נסתר.
קשה להבין את הביטוי "תפיני". כבר בתו"כ מובאים ביאורים שונים. ר' יהודה אומר: "תאפה נאה", כלומר תיאפה בצורה נאה. אחרים חושבים "תאפה נא" או "תאפה רכה" (ראה מנחות נ:). כך גם דעתו של יוספוס, (קדמוניות ג י ז, ראה לעיל בפתיחה לתורת הקרבנות, בקטע על מנחת חביתין). ר' יונה אבן ג'נאח (בספר השרשים ערך תפן, הוצ' מקיצי נרדמים עמוד 547) סובר, כי צורת "תפיני" (בגירסתו "תופיני" כבת"א ובשומרוני) היא על משקל "דוכיפת". לפי זה דעתו, כי "תופינֵי" הוא נסמך מתופינַי לשון יחיד, בדומה ל'דֵי' מן 'דַי', ותופיני היא על משקל דוכיפת, שהיא מורכבת משתי מלים. אין צורך לחשוש מלקבל את ההנחה הזאת, כפי שסובר גזניוס בערך תפיני, ולהשוות את ההרכב הזה ל- testamentum שמורכבת מ – testatio mentis, כי אם נקבל את הנחה ש"תפיני" הוא שם בלשון יחיד – ואין שום יסוד להעדיף את ההנחה כי "תפיני" הוא שם בלשון רבים – הרי אין דרך אחרת אלא לבארו כמלה מורכבת. ואם כן, הרי הדעה השניה של תו"כ שנזכרה לעיל היא המתקבלת על הדעת ביותר. "תפי" משורש אפי - אפה עם תי"ו בראש, כדוגמת תוגה. האל"ף נשמטה, כמו במלה תומים במקום תאומים. ני - נא, ששרשו לדעת גזניוס ניא, ותרגומו היה צריך להיות לפי זה, אפוי למחצה. אני סובר שיש לקבל את דעת תו"כ זו אשר גם הרמב"ם קיבל אותה להלכה, בפרט מאחר שגם יוספוס מעיד שאת המלה הבינו כך בזמן בית שני.
המבארים האחרונים שאינם מסכימים לתיקונו של מרקס (דבריו נידונו בפירוט לעיל שם) סוברים רובם, כי המלה היא שם בלשון רבים, שהיחיד שלו תפין ושמאוחדים בו המשקלים של "עוגב", "יובל" ו"קצין". אחדים (רוזנמילר, מאורברכר) מסכימים עם השבעים, יונתן, הסורי, השומרוני ורס"ג, וסבורים כי פירוש המלה הוא מרוסק, (מן افن בערבית), לפי ראב"ע ורד"ק מן אפה, שמשמעותה: דבר אפוי. את כל הביאורים אלה דוחה איוולד (156 e) ואומר, שפירוש המלה: מערכת, מן طبن בערבית ותפי בסורית שמשמעותם: מדביק, מתאם, עורך בסדר. קנובל גוזר את המלא מן תפיא בסורית اثفية בערבית, שמשמעותן: מכסה (כגון של חצובה או של אבנים), שעליו שופתים את הסיר בשעת הבישול. לפי זה נקראת כאן עוגה בשם דומה למלה הגרמנית Aufsatz. בצדק מעיר קייל נגד זה, כי מלה זו כתובה בעברית בשי"ן, (יחזקאל כד ג 'שפות הסיר'). אני מבכר את פירושו של התנא קמא בתו"כ (בנוסח הנכון), שלא היתה הפתיתה נוהגת במנחת הכהנים ההדיוטים. לפי זה רומזות המלים "מנחת פתים" רק על פרק ב פסוק ו. שם נמצא הצו בקשר למנחה על המחבת: "פתות אותה פתים". ואם כן נקראת כאן בשם "מנחת פתים" המנחה על המחבת, ו"תפיני מנחת פתים" הם מנחה שחציה אפויה על המחבת (או "מנחת חביתים", השוה דברי הימים-א ט, לא), בניגוד אל האפויה קשה שנזכרה לעיל (ראה בפתיחה לתורת הקרבנות שם). ואילו פסוק טו מצוה, כי ממלא מקום אהרן יביא גם הוא את המנחה הזאת (השוה להלן).