אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ו · פסוק יב

פסוק יא

קרבן אהרן ובניו

יב – טז. הפרשה שלפנינו פותחת שוב במלה "וידבר". הטעם ראה במבוא לקרבנות: 'אחידותה ושלמותה של תורת הקרבנות' (בקטע העוסק במנחת חביתין, באמצעו). אחר חוק המנחות באה בסידור מתאים פרשת קרבן אהרן ובניו, שגם הוא הלא מנחה הוא. לכהנים, שבראשם עומד הכהן הגדול, יש "חוק עולם", היינו הכנסה קבועה עולמית מאת ה'. לכן גם הם יקריבו "חק עולם לה'", כדי שיהיו תמיד חדורי הכרה שהם יושבים אל שולחן ה' ושחלף זה יראו תמיד לבני ישראל את הדרך ילכו בה בתורת עבדי ה' (ראה לעיל שם, בסוף הקטע).

בענין המנחה שעליה מדברת הפרשה שלפנינו אומרת מסורת חז"ל כי: א) על כל כהן שנכנס בפעם הראשונה לעבודתו, להביא באותו יום 'מנחת חינוך', ב) כי על הכהן הגדול להביא בכל יום את המנחה הזאת, מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ומנחה זו נקראת בשם 'מנחת חביתין'. ההבדל בין מנחת חינוך (מ' מילואים) ובין מנחת חביתין היה בזה, שהראשונה הוקרבה בבת אחת, והאחרונה חציה בבוקר וחציה בערב. אך בשאר הדברים היו לפי הרמב"ם, הל' כלי מקדש ה טז (עיין מל"מ, שם), שוות זו לזו.

אולם בתו"כ לפרשה זו נאמר, כי היו עוד הבדלים בין מנחת חינוך ובין מנחת חביתין. מנחת חביתין טעונה שלושה לוגין שמן והיתה צריכה להיות רבוכה, מה שאין כן במנחת חינוך. לפי זה אין מנחת חינוך שונה מן המנחה על המחבת הפשוטה (ב ה) של הכהן.

לפי דעה שרש"י מביא אותה במס' מנחות נא: הוקרבה מנחת החינוך רק ביום חנוכת אוהל מועד, אבל לא להבא. אמנם התלמוד, מנחות עח. סותר את זאת, באמרו, כי הכהן הגדול היה צריך להביא ביום המילואים שלו שתי מנחות, אחת לחביתין ואחת לחינוך, ואם לא שרת עדיין במקדש כלל, עליו להביא שלוש מנחות ששתים מהן הן מנחות חינוך. (ואולי חשב רש"י, כי כאן מדובר רק על תקנות דרבנן).

בכל אופן הרי לפי מסורת חכמינו היתה חובת מנחת חביתין ומנחת חינוך (זו האחרונה לכל הפחות בימי המילואים) מוטלת בין על הכהן הגדול ובין על כהן הדיוט. יותר קשה לתאם את המסורת הזאת אל מציאות הכתובים. את הדבר הזה ניסו לעשות ויזל, מלבי"ם, מקלנבורג והירש.

ויזל ומלבי"ם מפרשים את הפסוק כאילו היה כתוב "ומנחה תמיד", כלומר: אהרן ובניו יביאו כל אחד ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת, ו"מנחה תמיד - זאת תהיה גם מנחת תמיד, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ואחרי כן בפסוק טו נאמר, כי "מנחת תמיד" היא חובת הכהן הגדול לבד ולא של הכהנים ההדיוטים. אך תמוה שגם בנוגע לבני אהרן מדבר הכתוב על "יום המשח אותו", אם משווים לשמות מ טו, ויקרא ז לו ובמדבר ג ג. הפירוש הזה דחוק מאד.

לפי מקלנבורג (הכתב והקבלה) הפיסקא "זה קרבן... סלת" היא הנושא, והמלים "מנחתה תמיד" הנשוא, והמשפט הוא: הקרבן הזה של אהרן ובניו, שעליהם להביא כל אחד ביום היכנסו לשירות, היינו עשירית האיפה סולת – הקרבן הזה יהיה גם לשם מנחה תמיד וגו'. ובפסוק טו נאמר עוד, על מי להביא מנחת תמיד.

הביאור הזה אינו רחוק ביותר, כי הרי במלה "זה" משתמשים לעתים תכופות במובן לוואי, כמו ביהושע ט יב, שופטים ה ה, תהלים מח טו. ובכל זאת הפירוש הזה אינו מתקבל על הדעת מסיבות שונות. ראשית: לא נמצאת בשום מקום – לא לפי הפירוש האחרון וגם לא לפי הפירוש הקודם – המצוה, כי "מנחת תמיד" יש רק על אהרן להביא ולא גם על בניו, שכן ההערה, שהדין הזה נרמז בפסוק טו במלים והכהן המשיח וגו'" היא בלי ספק מוטעית, שהרי שם אמור רק, כי מה שמצווה לאהרן חל גם על ממלאי מקומו, כמו שנאמר בשמות כט ל ובויקרא טז לב. ודווקא פסוק טו מבטל את הביאורים הנ"ל. כי אם עד כאן לא היה אהרן מקבל את הצו להביא בכל יום מנחת חביתין, איך היה אפשר לצוות בפסוק טו, כי המצוה הזאת תחול גם על ממלאי מקומו?

הירש סובר, כי "עשירית האיפה סלת מנחה תמיד" הוא מושא שמשלים את "יקריבו", ומשמעות הכתוב: זה קרבן אהרן ובניו אשר (מלה זו מוסבה לדעתו על אהרן ובניו) יקריבו לה' כל אחד ביום המשח אותו, עשירית האיפה בתורת מנחה תמיד, היינו: מה שיש להקריב יום יום בתורת מנחה תמיד, על אהרן ובניו להביא ביום המשחם.

חוץ מטענות אחרות, יש לטעון נגד זה, כי מנחת חינוך היתה צריכה להיות – אם באמת היה על אהרן ובניו להביא קרבן כזה – קודמת למנחת התמיד, כי אחרת אי אפשר היה לכנות אותה בשם מנחת החינוך. ואיך ייתכן לומר שמה שמובא בתורת "מנחת תמיד", יובא גם בתורת מנחת מילואים?

ובכן, מאחר שאנחנו מוכרחים לדחות את הביאורים הנ"ל, שמשתדלים לתאם את דברי המסורת עם הכתובים, הננו רוצים לחפש ראשית דרך לפרש את הפסוקים לכשעצמם.

את דרכו של קנובל, ש"מנחת תמיד" היא מנחה שחוזרת תמיד אחרי מות הכהן הגדול ושלפי זה הוקרבה רק ביום המילואים של הכהן הגדול, יש לדחות משני טעמים. ראשית: במלה "תמיד" משתמשים אך ורק בענינים שהם מתמידים בלי הפסק כלל, כמו: "לחם פנים לפני תמיד", "אש תמיד", או שהם נוהגים בכל יום, כמו "עולת תמיד", "נר תמיד", אבל חוקים קבועים שנוהגים רק במקרים ידועים, אינם נקראים "חוקי תמיד" אלא "חוקת עולם". שסדר זה יהיה קיים בתמידות בלי הפסק נרמז בפסוק טו במלים "חק עולם". ולכן כוונת "מנחת תמיד" יכולה להיות רק, כי המנחה צריכה להיקרב יום יום. גם מצות "מחציתה בבוקר ומחציתה בערב" מוכיחה, כי את המנחה יש להביא יום יום, ושהיא היתה דומה לעולת תמיד. – שנית: מעידים דברי ימי ישראל, כי מנחת כהן גדול הוקרבה יום יום. ולא רק המקורות היהודיים מוכיחים, כי חביתי כהן גדול הוקרבו יום יום ואפילו בשבת, כי אם גם בן סירא (מה יד), ויוספוס (קדמוניות ד י ז), מעידים על כך. לפי זה שוב לא הבינו בימי בית שני את כוונת הפסוק?!

כך יש לדחות גם את הפירוש אשר ראב"ע ורשב"ם רוצים להכניס לתוך המלים "אהרן ובניו". לפי הפרשן הנזכר לאחרונה בא "אהרן ובניו" לציין גם את אהרן וגם כל ממלא מקום שלו. וזו טעות, כפי שכבר הוכיח ויזל, משני טעמים. ראשית: הלשון "אהרן ובניו" מציינת תמיד את כל ציבור הכהנים, היינו גם הכהן הגדול וגם הכהנים ההדיוטים. שנית: אילו היה זה מובן הפסוק, הרי היו המלים "הכהן המשיח תחתיו מבניו" בפסוק טו מיותרות לגמרי.

ולכן מוכרחים אנחנו להניח: א) ש"אהרן ובניו" כולל את כל הכהנים שבאותו זמן, ב) שפירוש "מנחה תמיד" הוא קרבן מנחה של יום יום, ג) כי מצות הקרבת קרבן זה ניתנה לאהרן עוד קודם לפסוק טו. ועתה עלינו רק ליישב קודם כל את הסתירה שבין הפסוק "ביום המשח אותו" ולבין "מנחה תמיד".

הסתירה הזו שגרמה לכמה פירושים דחוקים, ניתנת ליישוב בנקל, למעשה נסתלקה כבר על ידי ההסבר שכתבנו בפתיחה לתורת הקרבנות (בקטע על מנחת חביתין), שפירוש "ביום המשח" הוא כאילו היה כתוב "מיום המשח", כפי שמעיר גם ראב"ע. "ביום המשח" מציין את המועד, שבו נכנס הסדר הזה לתקפו ושבו התחילה העבודה הזאת. כלומר: "זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו" (היינו את אהרן), שאז מתחיל הקרבן הזה. ומפני מה נקרא הקרבן הזה קרבן אהרן ובניו", הרי הוקרב על ידי הכהן הגדול בלבד? הטעם לכך נותנים לנו הפסוקים ו ויא בפרק טז. גם שם מדובר על קרבן שמביא אהרן, "פר החטאת אשר לו", ובכל זאת נאמר שתי פעמים "וכפר בעדו ובעד ביתו", אשר לפי הקבלה משמעות הדברים היא פעם "ביתו" ממש, היינו אשתו ובניו, פעם ציבור הכהנים, שנקראו בשם "בית אהרן". ואם כן, גם כאן נקרא אותו הקרבן שאהרן מביא בשם "קרבן אהרן ובניו", משום שהכהן הגדול הקריב את הקרבן הזה יום יום, לא רק בעדו אלא גם בעד כל הכהנים, כדי להחזיר את "חק עולם" של הכהנים בתורת "חק עולם לה'". הכהן הגדול פעיל כאן בבחינת מורשה של כל הכהנים (ראה בפתיחה לתורת הקרבנות שם). ובכן מדובר כאן בעצם על מנחת חביתין. אותה מביאים אהרן ובניו מיום המשח אהרן יום יום בתורת מנחה תמיד.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה