פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ו · פסוק ז
המנחה
ז – יא. חוק המנחות כולל את מעשי הקרבן ואת דיני אכילת הקרבן. הצווים בענין החומרים שמהם הורכבה המנחה מקומם בין החוקים שנועדו לעם. הפסוקים ט – י בפרשה ז מוכיחים שהפרק שלנו מבוסס על אותם החוקים ומכוון אליהם.
"וזאת תורת המנחה". בת"כ מעירים: "תורה אחת לכל המנחות להטעינן שמן ולבונה". כל המנחות הושוו זו לזו מתוך שנתפרשו כולן בפרשה אחת. ועל כן טעונות כולן – מלבד אלו שהוצאו במפורש מדין זה – תוספת של שמן ולבונה, ואפילו מנחת הכהן שנשרפת כליל.
"הקרב" הוא שם-הפועל, ו"בני אהרן" – הנושא (איוולד 328 c). זוהי מצות ההגשה, כמו לעיל ב ח, וכאן צויין מקום ההגשה ביתר דיוק.
"לפני ה'" זהו מערב, ו"אל פני המזבח" זה פני המזבח או צידו הדרומי (ראה לעיל על א ח) לפי זה הוגשה לקרן הדרומית-מערבית (זבחים סג: ראה לעיל על ב ז).