פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ו · פסוק ה
ה – ו. כאן ניתן הצו כי האש תוקד גם ביום (ראב"ע). לפי פירושי למלה "מוקד" אפשר לה למלה "בו" כאן ובפסוק ב להימשך גם אל "מוקד", (כפי שהעיר תלמידי ד"ר היילבוט ז"ל בשנת 1874, וכפי שאני מצאתי אחר כך בספרי דילמאן ושטראק). ר' יהושע לומד מפסוק זה, כי מלבד שתי המערכות שנזכרו בעמוד הקודם עוד היתה צריכה להיות "מערכה לקיום האש" (השוה תו"כ).
"לא תכבה", זוהי אזהרת לא תעשה, כלומר לאו שלא לכבות את האש על המזבח.
"בבקר בבקר". בכל בוקר צריך להבעיר עצים במידה שתבער האש עד למחרתו בבוקר. "בבקר בבקר", כלומר בכל בוקר, כמו "איש איש" - כל איש.
"וערך עליה העולה". ראשית כל יש להקריב את קרבן התמיד של הבוקר (ואסור להקדים לו קרבן אחר).
"והקטיר עליה חלבי השלמים", רק אחר כך היה מותר להקטיר את חלבי הקרבנות האחרים. "חלבי השלמים" כוללים כאן כל נתחי קרבנות, גם אלה של חטאות ואשמות, השלמים נזכרו רק בתורת דוגמה (השוה תו"כ ומלבי"ם). מתוך פסוק אחרון זה אנו למדים, שכל הקרבנות קרבים אחר עולת התמיד של בוקר ושהתמיד של בין הערבים צריך להיות הקרבן האחרון של היום.