פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ה · פסוק טז
"ואת אשר חטא וגו'", את שהפחית מן הקודש על ידי מעשה המעילה שלו ("מן" הוא סמיכות החלק, "את אשר מן הקדש" – דבר אחד הוא), עליו לשלם.
"ואת חמישיתו יוסף עליו", החמישית היא לפי דעת ר' יוחנן (בבא מציעא נד.) 'חומש מלגיו', כלומר: החלק החמישי של הערך שגרע מן הקודש (או של ההנאה מן הקודש). אם מעל בערך של 20 שקלים, היה עליו לשלם בנוסף על העשרים, גם עשרים חמישיות, היינו 4 שקלים, בסך הכל 24 שקלים. אבל ר' יאשיה סובר, שצריך לשלם "חומש מלבר", כלומר חמישית התשלום כולו צריכה להיות הוספה, כך שאם מעל לפי ערך 20 שקלים, היה עליו להחזיר 25 שקלים (רבע מלגיו). ר' יונתן סובר, כי הכינוי (כלומר: הוא"ו) של "חמשיתו" מוסב אל "את אשר חטא", ואילו ר' יאשיה מקשר אותו אל "ישלם". דעה זו נתקבלה בספרא כדעה כללית והרמב"ם פסק כן להלכה.
"איל האשם" נקרא הקרבן, בדומה ל"פר החטאת". עליו קודם לשלם מה שמעל, ואחר כך יכול הכהן לכפר עליו באיל האשם (השוה תו"כ).