אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ה · פסוק ד

פסוק ג

"לבטא". בטא, לשון הוצאת דברים מן הפה בלי שיקול דעת, משתמשים בו לציין שבועה תוך פזיזות. "תשבע" שלפני "לבטא" משמש תואר הפועל: מי שהוא ממלמל בשפתיו שבועה.

"להרע או להיטיב", אי אפשר לפרש: לעשות רע או טוב לאחרים, כפי שהוער כבר בתו"כ: "להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות". רק בתנאי זה היה אפשר להעמיד "להרע" בצד "להיטיב" כדרגות שוות, כששניהם מציינים דבר שברשות. מתוך אותה הסיבה אין גם לפרש "להרע או להיטיב": לעשות דבר רע (כגון לעבור עבירה) או דבר טוב. אלא צריך להבין "להרע או להטיב", שהם מציינים מעשים שרשאים לעשותם, כגון לעשות לעצמו רע או טוב (כך תהלים טו ד: "נשבע להרע ולא ימיר"). אולם מה שלאחריו – "לכל אשר יבטא וגו'" – לכאורה מלמד שגם שבועות כאלו שאינן כוללות הרעה והטבה שייכות לחוק זה. אעפ"כ, דעתו של ר' ישמעאל (משנה שבועות ג ה) היא, כי "אינו חייב אלא על העתיד לבוא", (כלומר: את הקרבן שעליו מדבר הפסוק כאן מביאים רק על הפרת שבועה שמכוונת לעתיד, אבל לא על שבועת עדות שוא לשעבר), ואילו ר' עקיבא סובר, כי יש למעט רק "נשבע על דבר מצוה", (שבועה על דבר שבעשה או על דבר שבלא תעשה).

"ונעלם ממנו", השבועה נעלמה ממנו: "והוא ידע ואשם", ומשנודעת לו, הוא אשם. "לאחת מאלה", כלומר לאחד משלושת המקרים: שמיעת קול, טומאת מקדש וקדשיו, ובטוי שפתים.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה