אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ד · פסוק ו

פסוק ה

ו – ז. "אצבעו" זוהי האצבע של היד הימנית, זאת אנו למדים מתוך פסוק טז שבפרק יד, ששם כתוב בפירוש "הימנית".

"והזה", בבנין הפעיל, השורש נגזר מ'נזה', וקרוב גם ל: 'זנק', 'זרוק', שהם פועל עומד, ובהפעיל במובן זליפה, התזה, הוא פועל יוצא.

בדם הקרבן נזכרים הפעלים האלו: הזה, זרק, נתן, ושפך. הזה ענינו להזות מעט, באצבע, זרק ענינו זריקת הרבה, במזרק. נתן ענינו למשוח מעט באצבע באופן אטי, שפך, הוא שפיכת הרבה לאט לאט. (אמנם במשנת זבחים ה, א – ב, באה המלה 'הזיה', על קרנות מזבח הזהב, במובן של נתינה. השוה יומא נח: ופירש"י, שם).

"והזה מן הדם". ההחזרה על המלה "מן הדם" מלמדת, כי "על כל הזיה טבילה".

"את פני"– לשון זו משמעה לנוכח, והוא יותר מתאים מהמלה לפני והוראתו: לפני ממש (איוולד 217 b).

"הקדש" בקשר ל"פרכת" אינו אלא קודש קדשים. וזה נקרא "הקדש", בה"א הידיעה, מפני שהכיל את ארון הקודש.

"את פני פרכת הקדש" ביאורו לפי תו"כ: "שיהא מכוון כנגד בין הבדים". הגעת הדם לפרוכת עצמה לא היתה חובה אבל מותרת (יומא נז.).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה