פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק א · פסוק ז
ז. בענין "בני אהרן הכהן", ראה לעיל. באמת היה אהרן, בתור הכהן הגדול, ראוי להצית את האש על המזבח, כמו שהוא המדליק את המנורה בבית המקדש (במדבר ח ב), ואם העבודה הזאת נעשתה בידי כהנים אחרים, הרי זה מפני שהם עושים זאת בבחינת בניו וממלאי מקומו של הכהן הגדול (ראה שמות כז כא). גירסת השבעים והשומרוני "הכהנים" יצאה מתוך הכוונה לשוות לפסוק זה ולפסוק ה ולפסוקים אחרים צורה אחת.
"עצים" - גזרי עצים. סידור האש על המזבח נזכר בכוונה כאן אצל העולה, שהיא הקרבן המובא פעמיים בכל יום ונשרף כליל, וכאילו הוכנה האש בעיקר בשביל העולה. ואכן המזבח נקרא בשם "מזבח העולה", ואצל השלמים נאמר (ג ה) "והקטירו... המזבחה על העולה". פרטי הדינים של אש המזבח ניתנים להלן בפרק ו א ואילך ושם המקום לבארם באריכות.