פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק יא · הלכה א
מורייס. שומן שיוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ונותנין בו יין כדאמרי' בס"פ אין מעמידין ואין נותנין דבלה וגרוגרות של תרומה למורייס ואכהן הוא דאזהר דכיון דכתיב גבי תרומה אכילה דרשי' ביה ולא להפסד כי היכי דדרשינן גבי שביעית:
נותנין את היין. של תרומה דס"ל דלמתוקי טעמא יהבי ליה ומתערב בהדי מורייס ואכלי ליה דליכא פסידא:
ואין מפטמין את השמן. אין נותנין בו ראשי בשמים לשון מרקחת תר' רוקח בירושלמי מפטם. שבולעין הבשמים את השמן ופולטין הריח לתוכו ואזיל לאיבוד דבשמים לא מתאכלי:
עושין את היין. של תרומה:
יינומולין. מפ' במס' שבת יין דבש ופלפלין:
אין מבשלין יין של תרומה. דרך לבשל התירוש על האש ונוטלין ממנו הקצף שקורין אישקומא ומסלקין אותו מן האש ומצטנן ושוב מעלין אותו על האש ועושין לו כסדר הזה ונותנין בו דבש ומתעלה ביותר:
מפני שהוא ממעיטו. בגמ' פליגי בה אמוראי:
מפני שהוא משביחו. שמתקיים ביותר:
נותן אדם דבלה וגרוגרות לתוך התבשיל כדרך שנותן תבלין. גבי שבועית מיתנייא בתוספתא והכא מייתי לה גבי תרומה דבכלהו דרשינן ולא להפסד ולא לסחורה וכל הדינין עצמן ששנויין גבי שביעית שנויין נמי בתוספתא גבי תרומה:
שלא יסחטם להוציא מימיהם. דאחר שסוחטן משליכן ומאבד אוכלי תרומה:
ובתבלין. של תרומה מותר לסחטן ולהשליכן שכן הוא דרכן:
אם בטל טעמו מותר. לזרים:
ואם לאו. אלא שעדיין יש בו טעם אסור לזרים:
דתנינן תמן. בפ' בתרא דעוקצין ומייתי לה פ' בא סימן:
השבת. אניטו בלע"ז:
אין בה משום תרומה. שאם חזר הקלח ונפל לתוך קדרה של חולין מדמע והא הכא כיון דנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה וגבי תבלין אמרו דכל זמן שיש בהן טעם אסירי:
ומשני משלך נתנו לך. דממה שהם גזרו התירו לך:
בדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין. כדאיתא בפ' בא סימן דכל מידי דלטעמא עבידא אין בה משום טומאת אוכלין. ואיכא למידק אשמעתין דתנן בפ' בתרא דעוקצין הקושט והחמס וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלין וחלת חריע נקחין בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי ר' עקיבא א"ל ר' יוחנן בן נורי אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלין ואם אינן מטמאין אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. וגרסינן בפ' בא סימן עלה א"ר יוחנן נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מיטמאין טומאת אוכלין ע"כ והא הכא דאסיקנא דאין מיטמאין טומאת אוכלין. ואם אינן אוכלין אין כאן חיוב מעשר וכל שחייב במעשר חייב בתרומה ואילו בשמעתין אמרינן דיש בתבלין חיוב תרומה. וי"ל דכי אמרינן דאין מיטמאין טומאת אוכלין וכ"ש דלית בהו מעשר היינו בעינייהו אבל מכי נתנן בקדרה דהוכחש כחן ונשאר בהן קצת טעם אית בהו מעשר וטומאת אוכלין. והכי משמע בתוספתא דעוקצין דתניא התם חגבים שנתנן בקדרה והתבלין מיטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם כלומר שלא נשאר בהם טעם כלל והיינו דאמרינן בפ"ק דחולין חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשר וכן ההיא דפ' בכל מערבין דאמרינן עוכלא תבלין ופי' רש"י ז"ל דאמעשר עני קאי ואיתא נמי הכי בפ' בתרא דפאה גבי מעשר עני. והתוספות כתבו בחולין דלא קאי אההיא דתבלין גבי מעשר אלא גבי שביעית ולפי דרכן נאמר דהך ברייתא ודאי גבי שביעית מיתנייא ומקשה משבת דתרומה אתבלין דשביעית דהא אתרווייהו מזהר רחמנא לאכלה ולא להפסד ומשני השתא דגבי שבת דתרומה כיון דאין מיטמא טומאת אוכלין משלך נתנו לך אבל גבי שביעית אינו תלוי בטומאת אוכלין דהא במאכל בהמה נמי נהגא שביעית וכן כתבה הרמב"ם ז"ל להך ברייתא בהיל' שמטה פ"ה ולא כתבה בהיל' תרומה ופי' דכל מקום דמשמע דתבלין אית בהו מעשר היינו בשומין ובצלים וכיוצא בו אבל כרכם ופלפלין וכל אותן השנויין בעוקצין לעולם פטורין:
יין למורייס ר' מתיר. דלמתוקי טעמא יהבי ליה:
אוסר. דלעבורי זוהמה יהבי ליה ומפסיד אוכלי תרומה:
ר' אוסר לזרים. דיין תרומה בעינו הוא:
מתיר לזרים. דהנייה איכא לדידיה ואכילה לא:
מורייס. ציר ושומן של דגים מלוחים:
למה הוא אסור. דאפילו אי רמו ביה חמרא אזיל לאיבוד דלעבורי זוהמא הוא:
משום בשולי גוים. דמבשלי ליה ובשומן של דגים שייך בישול:
אומן מותר. מורייס של גוי אומן מותר דמורייס לא עבדי מדגים טמאים ומשום חמרא הוא דאסרי' ליה ואומן לא רמי ביה חמרא כדמפ' בפ' אין מעמידין דפעם ראשון ושני לא רמו ביה דמקלקל ליה חמרא ומש"ה כי הוי מורייס דאומן שרי דבקי בטבעו ולא רמי ביה חמרא אבל אם אינו אומן אלא שלקחו מן האומן למכרו בחנות אסור דיהבי ביה חמרא:
ובלבד ביודעו. שמכירו ואוהבו ואינו מעביר על דעתו. ולעולם כי אסרינן מורייס משום עירוב חמרא הוא:
הניית תרומה מותרת. דגבי תרומה אין בה איסור לזרים אלא אכילה ומש"ה שרינן מורייס לזרים ואפילו כי נתן בו יין תרומה דהנייתה שריא לזרים כדאיתא במסכת שביעית פ' כלל גדול זוטא:
הניית ע"ז אסירא. דחמירא ע"ז מתרומה דאפי' הנייתה אסורה דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם הלכך אע"ג דלא יהבי ביה חמרא אלא לעבורי זוהמא הנייה היא מיהא ואסירא:
ממעיטו ממדתו. ואיכא הפסד כהן:
ממעיטו משותיו. שאין כל אדם שותה יין מבושל דמבושל חזק ביותר קלריאה בלעז:
מיחלפא שיטתיה דר' יהודה. דתנן לעיל פ' אין תורמין דאין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל לר' יהודה ומשמע התם דשאינו מבושל יפה יותר והכא קאמר שהוא משביחו:
כאן בכהן ותמן בבעלים. כלומר לעולם שאינו מבושל יפה מן המבושל לשתייה אלא דכאן מיירי לכהן דהתירו לבשלו שהוא משביחו דמתקיים לו אבל גבי בעלים אין צריכין שיתקיים אלא דמן היפה צריכין לתרום ולא חיישינן למתקיים:
ר' יוחנן הוא דאמר ממעיטו משותיו. דבבעלים מוקי לה להך נמי וכיון דלא יהביה לכהן עדיין דילמא לההוא כהן דבעי למיתב ליה לא חזי ליה והכי מוכח לישנא דשותיו דמשמע דמאן דמבשל ליה לא חזי ליה לשתות ור' אלעזר דמוקי הך דהכא בכהן דקבליה כבר מן הבעלים לא מצי למימר משותיו דלדידיה דמבשל ליה חזי ליה הילכך לר' יוחנן לדידיה מיחלפא שיטתיה דר' יהודה. ולר' אלעזר דמפ' ממעיטו ממדתו ואיכא משום הפסד לרבנן ולר' יהודה אינה מוחלפת דכהן דמבשל ליה רצונו כן ואצלו שבח הוי: