פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ז
תאנים שחורות מעלין את הלבנות. אם היו כאן חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות ונפלה לתוכן תאנה א' של תרומה והיתה לבנה השחורות מצטרפות עם הלבנות להתירה וכן אם היתה שחורה הלבנות מצטרפות עם השחורות להתירה וטעמא דר' יהושע מפ' בגמ':
עיגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים. מפ' בגמ' עיגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים במשקל:
וקטנים מעלין את הגדולים. במניין, ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אם היו שם מן החולין עשרים עיגולים קטנים ועשרים עיגולין גדולים סך הכל ארבעים וכל א' מן הגדולים משקלו ד' ליטרין וכל א' מן מן הקטנים משקלו ליטרא א' ונתערב בכל הארבעים עיגולין עיגול א' של תרומה קטן משקלו ליטרא א' לא נאמר עיגול א' נפל לארבעים עיגולין ויהא הכל מדומע אלא נאמר ליטרא א' נפלה בק' ליטרין ויעלה בק"א ואם היו שם צ' עיגולין קטנים בכל א' מהן שני שלישי ליטרא ויהא משקל כולם ששים ליטרא ועשרה עיגולין גדולים משקל כל א' מהן ד' ליטרין שיעלה מנין כל העיגולין למאה ומשקל כולן מאה ליטרין ונתערב בכולן עיגול של תרומה משקלו ד' ליטרין לא נאמר ד' ליטרין של תרומה נתערב במאה ליטרין שהוא חלק מעשרים וחמשה ויהיה הכל מדומע אבל נאמר עיגול א' נפל בק' עיגולין ויעלה בא' ומאה ע"כ דבריו. ובגמ' פליגי ר' יוחנן וריש לקיש אמאי עיגול בעיגולין עולה דהא דרכו לימנות הוי ואיתא נפלוגתייהו בגמ' דילן בפ' הערל:
העיגולין מעלין את המלבנים. עושין מדבלת תאנים כמו ככרות עגולים ונקראים עיגולין ויש עושים כמו ככרות מרובעות נקראין מלבנים לפי שהן דומין לדפוסי המלבן שהן מרובעין ובלשון מקרא קרוי הדפיס כן דכתיב החזיקי מלבן:
ור' אליעזר אוסר. דאין מעלות שיכול לסלק האחרות דנכרות הן וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל בין בשחורות ולבנות בין בגדולים וקטנים בין בעיגולין ומלבנים:
בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו. כדמפרש ואזיל:
כיצד וכו'. ובגמ' מפ' דאיכא למ"ד דלר' יהושע אפילו בידוע מה נפל מעלות ואיכא למ"ד דאין מעלות ופליגי דלר' עקיבא אפילו ידע ולבסוף שכח אסורים דכיון דנאסרו נאסרו אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה כיון דכולן בספק איסור הן מעלות זו את זו דס"ל בגמ' דר' עקיבא סברא דנפשיה קאמר ולא מפ' לדברי ר' יהושע וקשיא דהיכי תני בסיפא דמילתיה ובזו ר' יהושע מקל ובגמ' מפ' לה:
ובזו ר' אליעזר מקל ור' יהושע מחמיר בדורם ליטרא קציעות וכו'. בגמ' משמע דסתמא דמתני' כר' יהודה דסבר דמודי ר' יהושע דאם יש שם מאה פומין תעלה דלר"מ כל שדרכו לימנות שנינו ואפילו יש שם שלש מאות לא תעלה והיינו כריש לקיש. ור' יוחנן סבר דאיפכא גרסינן ור"מ הוא דסבר את שדרכו לימנות שנינו במאה פומין תעלה והא דבמתני' תנא כד ובברייתא תני חבית היינו כד היינו חבית כדאמר בריש המניח בב"ק:
ליטרא קציעות. פירש רש"י ז"ל בפ' התערובות משקל ליטרא של תאנים יבשות של תרומה שקיצען באיזמל בכלי ששמו מקצוע:
על פי הכד. דוקא נקט על פי שנראית לעינים:
אין ידוע איזו היא. ואין כאן מאה כדין:
רואין אותן כאילו הן פרודות. אע"פ שאין כאן ק' פומין של ק' כדין של היתר לבד האיסור לבטל האיסור והתחתונות דהיינו השוליים אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטל ספק הפומין רואין את כל התאנים העליונות והתחתונות שבכל הכדין כאילו הן פרודות ומחותכות ואין כאן חשיבות והרי זו מעורבת בכולם:
והתחתונות. מצטרפות להעלות אותה אם יש בכל התאנים כולן מאה ליטרין:
ור' יהושע. סבר לא תעלה הליטרא וכל הפומין אסורין:
עד שיהו שם מאה כד. כדי שיהו שם מאה פומין ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין כדאיתא בגמ' ואע"ג דר' אליעזר קאמר לעיל כפי נוסחת ר' יהודה דאפילו באין ידוע אין מעלות וכגון דידע ולבסוף שכח ה"מ כגון שחורות ולבנו' דהתם אין השחורות ראויות להיות בספק דמוע ולעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות דשכח קרוב למזיד הוי דשחור בלבן לא מיחלף ואיבעי ליה למיקם עלה דמילתא הילכך קניס ליה ר' אליעזר, אבל פום בפום מיחלף ולא קניס ליה ור' יהושע סבר דלעיל דנפלו שרי אפילו בידוע וכגון דטוחן אותן וכיון דטוחנן שרי דלא מינכר אבל הכא כיון דמונחת על פי הכד מדעת וקבוע במקומו אית ליה חשיבות מקום כי הא דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי משא"כ גבי נפלו דלא חשיבי שאינן במקומן וקצת מזה כתבו התוס' פ' התערובות:
עד שיהו שם מאה כד. שהליטרין התחתונות אינן בכלל הספק ואינן מעלות את הפומין וה"ה דלתנא דמתני' אפילו עיגול במאה עיגולין נמי עולה אלא נקט פום לאשמועינן דגבי פום אין התחתונות מעלות את העליונות אבל פשיטא דסבר את שדרכו לימנות דוקא שנינו:
אוכל את הלבנות. דנכרות הן ואם לבנה נפלה אוכל שחורות וכן בעגולים אם קטן לפל הגדולים מותרים וכיון מותרות הם היאך מעלות וכדר' אליעזר דלקמי':
כך היה ר' אליעזר משיב את ר' יהושע והלבנות מעלות את השחורות. בתמיה כיון דנכרין היאך מעלות וטעמא דר' יהושע אליבא דר' אליעזר כר' פדייה דלקמן דאם רצה טוחן ומתיר:
בידוע מה נפלו מעלות זו את זו. לר' יהושע ומש"ה אקשי ליה ר' אליעזר:
אין מעלות. ולא אקשי ליה:
כשידע ושכח. ר' יהושע סבר כיון דשכח ואינו יודע השתא אם שחורה נפלה אם לבנה נפלה כולן בספק איסור הן ומעלות זו את זו ור' עקיבא סבר כיון דידע מעיקרא אע"ג דהשתא שכח אין מעלות זו את זו דכיון דנאסרו נאסרו. ופסק הרמב"ם ז"ל פי"ד כר' עקיבא וכדרב כהנא דכיון דידע אפי' שכח אח"כ הרי כולן מדומעות עד שירבה עד מאה מכל מין:
שחורה אחת לתוך שתים לבנות. טעמא דר' יהושע קא מפרש אליבא דר' יוחנן דאמר לר' יהושע אפי' בידוע מה נפלה מעלות דכי שרי היינו דנפלה א' לתוך שתים דבשעה שנפלה נפלה בין שתים ואע"ג דלבנות הן ס"ל דנבללין הן מחמת דובשן וא"כ השחורה בטלה מכי נפלה:
ור' מנא. בעי שלש שאם תאבד א' מהן ישארו שתים. והוי ספק ספיקא ספק אם האיסור נפל ואת"ל לא נפל יש רוב לבטלו משעה שנפל:
טוחן ומתיר. פירש רבנו שמשון ז"ל שאם רצה לדורסן מתערב הכל זה עם זה ועולין. וטעמא דתרומה בזה"ז דרבנן וכדלקמיה:
אין בלילה אלא ליין ושמן. מימרא היא במס' דמאי פרק הלוקח מן הנחתום. וטעמא דהן דברים לחין ונבללין משא"כ ביבש:
שהן נבללות. מחמת דובשן ודמי ללח והיינו טעמא דר' יהושע אפילו בידע ולא שכח:
פליגא. דסברי דסוף סוף הוי יבש ביבש ואינו נבלל כמו הלח:
ה"ג תמן תנינן המדומע פטור מן החלה כהנא שאל לשמואל וכו'. והיא משנה בפ"ק דחלה וגמ' דעלה ומייתינן לה הכא משום דאקשי ליה מעיגולין דמתני' דהוי דרכו לימנות ומסיק דתרומה בזה"ז דרבנן:
המדומע פטור מן החלה. תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין שאוכלין אותו הכהנים הן פטורין מן החלה משום חלק התרומה דתרומה פטורה מן החלה דתניא בספרי פרשת קרח מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה במשמע ת"ל תרימו לה' תרומה את שמורם קדש והשאר חולין ולא שזה וזה קדש ובשלהי יוצא דופן מפ' דקסבר האי תנא דחלה בזה"ז דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן דמדאורייתא חולין ראויין נינהו דתרומה מדאורייתא היא בטלה ברוב כדין כל יבש ביבש דעלמא והא דדרשינן לעיל את מקדשו ממנו מה שאתה מרים ממנו אם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו אסמכתא בעלמא הוא דמדרבנן הוא דבעינן מאה דאי ס"ד חלה בזה"ז דאורייתא לא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא:
שרובה תרומה. והחולין בטלין אגבה הילכך פטורה מן החלה דאילו הוו רוב חולין תרומה בטלה ברוב מן התורה וחייבת בחלה דחלה בזה"ז דאורייתא ופליגא אההיא דיוצא דופן:
סאה שנפלה לתוך צ"ט של חולין. אפילו מדומע כה"ג פוטר מחלה דקסבר כי ההיא דיוצא דופן דחלה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה דרבנן וכדפרישנא:
ואותה סאה פוטרת את הכל. מן החלה בשלמא לשמואל דאמר בשרובה תרומה אתי שפיר:
א"ל וכי עיגול בעיגולין וכו'. דס"ל לריש לקיש בפ' הערל דכל שדרכו לימנות שנינו ולדידיה היכי עולין עיגולין דמתני' ואפילו שיפרישו א' מפני גזל השבט כדתנן במס' ערלה:
וכי דבר בריא שהתרומה עלתה בידו ואת אמרת. לתירוץ קושיא זו דתרומה בזמן הזה דרבנן ולכך הקלו והכי איתא נמי בפ' הערל:
אוף הכא קל הוא. דחלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע ומפקע לה ושתק ריש לקיש בתשובה זו:
ופריך תלמודא ויתיביניה וכו'. אמאי שתיק היה לו להשיב לר' יוחנן שניא מתני' דעיגול בעיגולין שכבר בטלו דהא אית מאה כנגדו ומאי דקשיא לך דהא דבר שבמנין הוא להא מהני טעמא דמדרבנן הוא משא"כ במשנת מס' חלה דבליכא שיעור מיירי. ונראה דר' יוחנן יאמר דכיון דמדרבנן הוא לא אחמור בהא גבי כהנים:
אפילו חטים בחטים טוחן ומתיר. אפילו נדמעו חיטי תרומה בחיטי חולין וידוע דכשטוחנין אותם מותירות והיה יודע דחטים של חולין יפות לא תימא ולא יטחון בתחלה דקי"ל לקמן אין מבטלין איסור לכתחלה קמ"ל דכיון דתרומה בזה"ז דרבנן שרי ואפילו במקום דליכא כהנים נמי טוחן ומתיר לזרים ובמס' חלה פירש הטעם:
ונפלה א'. של תרומה לתוכן:
ספקן בטל ברוב. דס"ל לריש לקיש דאפי' בעשרים שאבדה א' מהן כגון שנפלה א' מהן לים או לנהר אמרינן איסורא הוא דנפלה ואת"ל לא נפלה בטלה ברוב מדאורייתא דיבש ביבש הוא וחד בתרי בטיל וריש לקיש אזיל לטעמיה דאמר לעיל בריש פירקין בשם חזקיה טבל בטל ברוב:
כולן נעשו הוכיח. כולן שוות מה שנפלו ומה שלא נפלו דכיון דכולן היה צריך להוכיח ולהכיר מי הוא בודאי ואין חילוק בהן עתה נקודם שנפלו א' או ב' הילכך לא אמרינן איסורא הוא דנפל:
הוכיח. כי ההיא דתניא בתוספתא דטהרות שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ועשה טהרות והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחין פירוש מוכיחין לטומאה דאי זה מהם נטהר והכא נמי כה"ג:
שאם תרם מהם על מקום אחר. כגון שהיו העשרים של טבל כאן ואחר שנפלה א' של תרומה תרם מהם על מקום אחר אמרינן עלתה התרומה בידו כיון דשם תרומה קרא באותן שהפריש הא ודאי השתא ליכא טעמא דלעיל נעשו הוכיח והותרו שאר התאנים:
או שריבה ממקום אחר עליהן. נתן חולין שאינן מדומעין כפלים כנגד מדת התרומה ועירבן עם אלו הנותרים מודי ר' יוחנן דשרו כולהו דהא ליכא למימר בהו כולן נעשו הוכיח דבעידנא דנפלי הני הא אין הוכחה שהיה שם לאיסור לתפשן כי היכי דנימא כולן נעשו וכו' וכיון דליכא הוכחה השתא מהני רובא דהני בתראי דלא היו מדומעין דהשתא הוא דנפלו ושרו. ובגמ' דילן פ' התערובות בזבחים קאמר ריש לקיש דחביות של תרומה שנתערבה בק' חביות של חולין דאפילו באלפא לא בטלא כדאיתא בפ"ב דערלה וקאמר דאם נפלה א' מהן לים הגדול דהותרו כולן ואמרינן דאיסורא הוא דנפלה ואיכא התם מימרא דרב נחמן כיוצא בה בטבעת של ע"ז וקאמר דאם נפלה א' לים הגדול כולן מותרות והתם מצרכינן להני תרי מימרי ואמרינן דרב סבר כר' אליעזר דאמר התם אם קרב ראש אחד יקרבו כל הראשים כולן. והרמב"ם ז"ל פסק להאי מימרא רב נחמן בפ"ז דהיל' ע"ז ומימרא דריש לקיש פסקה בפ' ט"ו דהיל' תרומה והראב"ד ז"ל השיגו בהיל' ע"ז וכאן בהיל' תרומה נמי השיגו דהא ר' יוחנן פליג עליה הכא ואע"ג דבגמרא דילן לא פליג כיון דמימרא דריש לקיש לא מיתוקמא אלא כר' אליעזר ודלא כרבנן ור' יוחנן פליג עליה הכא ממילא אידחיא לה ע"כ דבריו. ואני אומר דאפשר כיון דחבית נפילתה ניכרת דהכי משמע התם פסקינן כר"ל ומודי בה ר' יוחנן והכא גבי תאנה דוקא הוא דפליג דאין נפילתה ניכרת תדע דהא ר' יוחנן נמי מודי דאם תרם מהם על מקום אחר דספקן בטל ברוב וטעמא דנאמר דכיון דקרא שם תרומה בהנהו דמפריש אמרינן תרומה עלתה ואמאי אלא כדלעיל קל הוא בתרומה. ועוד דמשו"ה לא אצריך ריש לקיש שנים שנים כמו גבי טבעות דע"ז וקרבן וטעמא דע"ז מדאורייתא תקרובתא אסירא וקרבן נמי דאורייתא הוא ופסולי מדאורייתא נינהו משו"ה קאמר ר"א התם יקרבו שנים שנים מה שאין לומר כן הכא ומה שהשיג עליו נמי דקאי כר"א אינה קושיא דכיון דאמוראי פסקי כוותיה ושקלי וטרו אליביה משמע דהילכתא כוותיה ומשו"ה פסקו כל הפוסקים ההיא דרב נחמן בהילכותיהם:
ק"נ חביות. שנפלה א' של תרומה לתוכן דהא אינה בטלה דחשיבא כדתנן חביות סתומות וקתני התם פ"ג דערלה דאם נפתחו בלא מתכוין דיעלו:
וחמשים אסורות. ולא נאמר איסורא ברובא איתא ולומר כיון דנפתחו הק' דשרו דלשם היתה התרומה אלא לעולם באיסורן הן עומדין עד שיתפתחו ומפ' התם דמכל חבית וחבית שנפתחה נוטל הימנה דימועה דהיינו א' מק' והשיריים שותה ולא פליגא הא דר' הושעיא על ההיא דר' אליעזר דפרק התערובות דאמר דלא אמרינן דאם נפתחה א' דהתרומה נפתחה אלא נוטל הימנה כדי דימועה ושותה:
לכתחלה וכו'. מודי דאין פותחין דאל"כ מבטל איסור לכתחלה ומה הועילו חכמים בתקנתן יפתחם לכתחלה ואין כאן דין דחביות סתומות לעולם:
אוסרת בודאה במאה. כשודאי נפלה התרומה לצ"ט בענין שאחר שנפלה אין כאן אלא ק' אסירי וצריך מאה של היתר מלבד האיסור:
וספקה בחמשים. פירש הראב"ד ז"ל פי"ד דהיל' תרומה ספק' האמורה כאן הוא שאבדה א' מן הדמוע שהוא צ"ט חולין וא' תרומה וכיון שאבדה א' מהן או עשרה או עשרים אפשר שהיא היא התרומה או בתוך הנופלים התרומה ואמרו שאם נשארו מאותו הדימוע חמשים אסורים. ופרכינן הא ששים או שבעים לא יהו אסורים והלא אמר ר' יוחנן לעיל שאע"פ שאבדה א' כולן נעשו הוכיח וכולן אסורין ולא תבטל התרומה בנשאר אע"פ שהוא ספק ויש שם רוב חולין אלא א"כ ריבה עליו אחר נפילה חולין אחרים כמדת התרומה שלא נאסרה בדמועה. ומתרצינן דה"ק אותו הדמוע שהוא מאה אבדו מהם עד חמשים צריכין רוב פירוש המותר וכל אחת הפורשת משם צריכה שתיבטל ברוב חולין ממקום אחר דהא נעשו כולן הוכיח אבל אם אבדו יותר מחמשים שוב הפורשת מהן אינה צריכה רוב חולין ממקום אחר והכל מותר מאי טעמא דאמרינן איסורא ברובה איתא ועיקר דבר זה בפ' התערובות ע"כ דבריו. והיינו הא דאמרינן התם אמר רב יהודה אמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים כולן למקום אחר אינן אוסרות דאמרינן איסורא בששים הוא דאיתיה ומאן יהיב לן מעפריה ומליין עיינין:
מעלין את הקטנים במשקל. פירשתי במשנתנו:
והכא ר' אליעזר מחמיר ור' יהושע מקל. בתמיה ואליבא דר' יוחנן פריך כלומר היכי תנא ר' עקיבא בסיפא דמילתיה דר' אליעזר מחמיר דהא ברישא שמעינן מר' יוחנן דלא מחמיר ר' אליעזר אלא בידוע כדאמרינן לעיל כך היה משיב ר' אליעזר את ר' יהושע והלבנות מעלות את השחורות וכו':
תנאין אינון. תנאי נינהו ת"ק דתני פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בידוע דוקא לא גריס לדר' עקיבא כלל דהיינו ר' אליעזר והאי תנא ר"מ הוא ומאן דגריס לדר' עקיבא דפליג אדר' אליעזר ור' יהושע סבר דר' אליעזר נמי אפילו בשאין ידוע פליג עליה דר' יהושע ומחמיר ור' יהושע פליג אדר' אליעזר אפילו בידוע ומקל ור' עקיבא הטיל פשרה ביניהם ומודי לר' יהושע בחדא ולר' אליעזר בחדא והיינו כר' יהודה דר' יהודה הוא דגריס בברייתא לדר' עקיבא הכי והשתא דקתני לדר' עקיבא ר' יהודה הוא דתני לה במתני' וה"ק אר' עקיבא בפשרתו פליגי ר' אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר מחמיר ואפילו באין ידוע ור' יהושע מקל אפילו בידוע ורישא ר"מ וסיפא ר' יהודה וקי"ל כר' יהודה וכפשרת ר' עקיבא דכל מקום ששנים חולקים וא' מכריע הלכה כדברי המכריע ועוד דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה:
שדרסה על פי עיגול. על פי כלי שהוא עגול שבו עושין דבלות עגולות:
ואינו יודע באי זה עגול. אבל יודע שעל פיו דרסו ולא בתוכו:
דברי ר' יהודה. הנוסחא הזו בר' אליעזר ור' יהושע דסבר ר' יהודה דכך נחלקו ר' אליעזר להקל ור' יהושע להחמיר:
ור"מ אומר. לא כך נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אלא כך הוא דנחלקו:
ר' אליעזר אומר וכו' ואפילו יש שם שלש מאות פומין. וכולהו בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופי כלי שדרס בו התרומה דבר שבמניין הוא לא בטיל והאי תנא סבר דכל דדרכו לימנות מקדש כדאיתא בפ' התערובות ובפ"ק דביצה ואיתא נמי בסמוך וכיון דיש אנשים כשבאין למכרן מפרידין אותן במגריפה ומוכרין במניין הוי דבר חשוב:
דו אמר תנאין אינון. דאף משנתנו בכאן שנוייה אליבא דר' יהודה דלר"מ ס"ל דר' יהושע כל שדרכו לימנות מקדש וא"כ כי היכי דסיפא ר' יהודה מציעתא נמי ר' יהודה:
לדברי ר"מ כל הדברים מקדשין. ריש לקיש ור' יוחנן פליגי בפ' בתרא דמס' ערלה אליבא דר"מ דתנן התם שהיה ר"מ אומר את שדרכו לימנות מקדש וריש לקיש סבר כל שדרכו לימנות מקדש אית לן לגרוס בדר"מ ור' יוחנן סבר אדרבא סתם מתני' ר"מ היא ור"מ סבר כר' יהודה דבמאה פומין תעלה דאת שדרכו דוקא שנינו ובגמ' דילן איתא לפלוגתיהו בפ"ק דביצה ובפרק התערובות ובנוסחאות דילן נחלפה השטה מר"מ לר' יהודה ור' יהודה לר"מ. והכי אית ליה לרש"י ז"ל. ונוסחא דהכא כריש לקיש והכי איתא נמי בתוספתא דמכילתין פ' הלוקט דלעת ונוסחא דהתם כר' יוחנן:
דלעת אפילו אחד ממאה בה. דלא בעיא דלעת יונית שלימה והיא של כלאי הכרם לאסור אלא אפי' חתיכה ממנה א' ממאה שבה סגי דהא לפעמים אדם מוכר חתיכות במנין דומיא דליטרא קציעות דאע"ג דעיגולין נמכרין במניין ולא פומין אפ"ה כיון דלפעמים מוכרין גם הפומין במנין חשיב כל פום לחודיה:
דרסה ואינו יודע היכן דרסה דברי הכל תעלה. סיפא דברייתא דלעיל ובפ"ק דביצה איתא ופריך התם דברי הכל היינו פלוגתייהו דהוה משמע לן דכשדרסה בפומין למעלה הוא דהויא חשובה והיא בת מניין אבל בתוכה לא חשיבא ואע"ג דמנכרא ומשו"ה פריך דאמאי והא מ"מ בפני עצמה היא ומשני רב פפא ה"ק דרסה בעיגול ואינו יודע באי זה מקום בעגול דרסה אי לצפונה אי לדרומה דברי הכל יעלו ופי' רש"י ז"ל ה"ק דרסה בתוך העגול ואינו יודע באי זה מקום בעגול דרסה דעכשו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עיגול אם בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין הוא דלא מינכרא דברי הכל יעלו:
וצריך שיהא בכל אחד וכו'. אע"ג דר' אליעזר מקל ורואין את התחתונות דמעלות את העליונות אכתי בעינן שיהא בחולין שיעור לבטלה שיהא בכל אחד שתי ליטרין וכל שהוא יותר כדי שיהו השני ליטרין מרווחות דהשתא חד בתרי בטיל וכדאמרי' לעיל ובהכי מצרפין כל הליטרין של העיגולין וה"נ במתני' לר' אליעזר ה"נ בעינן: