אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה א

פרק ד

מקצת תרומות ומעשרות. כגון שהיה לו כרי גדול שהיו בו ק"ן סאים טבל והיה לו להפריש לתרומה ג' סאין בבינונית וכדלקמן והפריש מקצת תרומה ומעשר:

עליו אבל לא על מקום אחר. בגמ' מפ' כמה הפריש דמחמרי' עליה דלא יפריש על מקום אחר אי נתקן רובו של כרי או אפילו דלא תקן והיינו כגון שהפריש תחלה סאה אחת או שתים לתרומה וגם המעשרות בערך הזה וקסבר ת"ק דעתה כשבא להפריש שאר הטבל שחסר לו להפריש מבראשונה של הכרי עצמו שרי אבל לא להפרישה על טבל אחר שלא נתקן כלל דחיישינן שעולה בידו מזה ומזה שלא נתקן ושנתקן כדאיתא בגמ' וטעמא דכיון שיש באותו כרי קצת חולין מתוקנין אין לו להפריש משם על טבל שלא נתקן מעולם דדמי למפריש מן הפיטור על החיוב אבל תורם מיניה וביה וכן גבי מעשר כה"ג:

ר"מ אומר אף מוציא הוא על מקום אחר. דקסבר מה בין מוציא ממנו עליו למוציא על מקום עליו דבדעתו להפריש עסקינן וכיון דתרומה בתר מחשבה אזלא וקדושתה עדיין יש לה מקום לחול וכי היכי דכשמפריש ממנו עליו אמרינן הך היא דקדשה משעה ראשונה ולא הפריש עמה תערובת מחולין מתוקנין דאי לא תימא הכי היכי אכיל המותר נימא דעדיין יש בו חלק טבל שלא הופרש דחולין מתוקנין עלו בידו אלא ודאי כדאמרן ה"נ כי מפריש על מקום אחר אמרינן נמי כה"ג והכי ס"ל לריש לקיש כר"מ בגמ' וטעמא דרבנן משום דאיכא למיטעי דילמא אתי לאיפרושי מן הפיטור על החיוב דעלמא אבל מיניה וביה דמי לשאר מפרישי תרומה דמפרישין סאה אחר סאה ומה לי הפסקה דשעה מה לי הפסקה דיום או יומים כן נ"ל פירושא דהך מתני' דבהא קמיפלגי הני תנאי לפי הגמ' ויש להראב"ד ז"ל בהשגות דרך אחרת דהני תנאי פליגי אי אמרינן ברירה או לא ואני באתי לפרש על דרך הגמ':

כשהפריש ובדעתו להפריש. כשהפריש סאה קמייתא דעתו היה להפריש יותר עד כדי שיעור בינונית לכל הכרי אלא מחמת שהיה טרוד הפסיק ודעתו דלסוף יפריש המותר ומשו"ה נסתיימה כל התרומה שתעלה לבסוף קדשה למפרע משעה ראשונה דאי אין דעתו להפריש פיטור גמור הוא ומתוקן חשוב ונהי דרבנן מחייבי ליה להשלים השיעור היינו משום גזל השבט אבל כרי כבר נתקן דתרומה בתר מחשבה אזלא כדכתיב ונחשב לכם תרומתכם ואפילו ר"מ מודי לת"ק:

בסתם. כדמפרש ואזיל:

מה פליג. בתמיה מה דעתו של ר' שמואל שמא פליג על סתמא דתלמודא:

ומשני סתמו כהפריש ובדעתו להפריש. דלא אטרחוה רבנן לפרושי בהדיא ולומר הך סאה דמפרישנא היינו דלא מיתרמי לי השתא תו לאפרושי אבל אכתי מפרישנא כשיעור בינונית על כל הכרי אלא אפילו בסתמא נמי מוקי מתני' דסתמו כפירושו הוי דאין לך אדם שלא יפריש שיעור בינונית:

מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר. ומ"ט דת"ק:

ומשני כי מוציא ממנו עליו. אמרינן כל הטבל עלה בידו ולא עלו חולין מתוקנים מעורבין באותה סאה או בשנים שמפריש אח"כ אבל כי מפריש על מקום אחר מזה כיון דהאחר לא נתקן כלל והאי נתקן קצת מיחזי כפיטור דאמרינן מזה ומזה עלה בידו הילכך לא יפריש על מקום אחר:

וקשיא וכו'. דחייה בעלמא היא דמקשה לרבנן דאילו נטל הסאה או הב' להוציא ממנו עליו דהיינו על אותו כרי גופיה מיניה וביה נאמר כל הטבל עלה בידו על כרחיך דאין תימר חולין מתוקנין מעורבין איכא בהך הפרשה בתרייתא היכי מצי אכיל המותר אלא ודאי כל הטבל עלה בידו ואם כשסלק אותה מן הכרי נמלך ואמר תהוי תרומה על מקום אחר נאמר דמזה ומזה עלה בידו וכן איפכא אי מעיקרא כשנטל מן הכרי המותר היה להוציא ממנו על הכרי האחר נאמר דמזה ומזה עלה בידו וחולין מתוקנין מעורבין אית ביה ואילו נמלך בסמוך לסילוקה ואמר תהוי תרומה על הכרי גופיה נאמר דכל הטבל עלה בידו:

פיחת וכו'. קושיא אחריתי היא דתנן לקמן פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה והכא אי מעיקרא היה דעתו לפחות נאמר כל הטבל עלה בידו ואם שוב רצה להוסיף נאמר מזה ומזה עלה בידו והכא ה"ה דמצי לאקשויי איפכא וגלי בקמייתא וה"ה לאינך. וכן אם טעה דהיה סבור דהיה לו להפריש בתרומה המחוייבת לו להפריש מן אותו כרי שתי סאים ותרמן ואיגלאי מילתא דאינו חייב אלא אחת נאמר דמזה ומזה עלה בידו וכן איפכא אם חשב דאינו חייב אלא אחת ואיגלאי מילתא דחייב שתים אע"ג דתרם וחזר ותרם נאמר דכל הטבל עלה בידו כל אלו התמיהות יש לדעת ת"ק דלר"מ דלא מפליג אתי שפיר:

אותה סאה שהוא מפריש. לבסוף:

והתנינן אבל לא על מקום אחר. והיכי פליג ריש לקיש את"ק:

תפתר במרבה בתרומה. כלומר מתני' מפרש לה ריש לקיש כשמרבה בתרומה לבסוף ואפ"ה ממנו עליו מצי לאפרושי ולרבויי דליכא שום קלקול אבל על מקום אחר מכי אפריש השיעור מה שהוסיף אח"כ הוו חולין מתוקנין והוי מפריש מן הפיטור על החיוב ולא דמי למרבה בתרומה דעלמא דהתם בתר מחשבה אזלא וקדשא ועוד דמפריש על הכרי מיניה וביה אבל לא על מקום אחר:

ובמעשרות לא. מיירי מתני':

והתנינן. הך מתני' בישיבת ר' שמעון בן לקיש ותני בה מעשרות כגירסא דילן וגבי מעשרות לא אפשר לרבויי דתניא במס' דמאי המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין וא"כ תרומה דומיא דמעשרות קתני:

אלא טעמא דריש לקיש כר"מ. דלא ס"ל כת"ק דמכיון דאמר על כרחיך כל הטבל עלה בידו כי מפריש מיניה וביה דאי לא היכי מצי אכיל המותר וא"כ מה לי ממנו עליו ומה לי ממנו על מקום אחר וכבר פירשתי במשנתנו דטעמא דרבנן דילמא אתי למיטעי:

עד כדון כשנתקן רובו של כרי. בעיא היא כלומר עד כאן לא קאמרי רבנן דאין מוציא ממנו על מקום אחר אלא כשהוציא משעה ראשונה תרומה ומעשרות שהיה בשיעורן שיעור תיקון רובו של הכרי כגון מכרי של ק"ן סאים הפריש לתרומה ב' סאים ולמעשרות עשרה סאים דנתקן רובו ומשו"ה חיישינן דלסוף מזה ומזה עלה בידו:

לא נתקן רובו של כרי. מאי שלא הפריש אלא א' בראשונה דהשתא נשאר רובו טבול מאי מי אמרינן רובו ככולו ומודו לר"מ דמצי לאפרושי ממנו על מקום אחר או לא:

ומשני פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן היא. ואיתא להך פלוגתא בפ' אוכלין עראי במס' חלה על ההיא דקתני התם הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה על הכל וה"פ נטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה והיה בעיסה שיעור חיוב חלה וכ"ש אם יש בה יותר ונטל ממנה שאור קודם שהפריש חלה בענין שהשאור הוא טבל ונתנה לתוך עיסה שהורמה חלתה ואע"פ שאותה עיסה שהורמה יש בה מאתים כנגד השאור וקתני מתני' אם יש לו עיסה אחרת דיש בה ד' רובעין וכ"ש אם יש בה שיעור חלה ומשיכה בזו העיסה הגדולה ומפריש מן העיסה הקטנה לפי חשבון מהשאור המעורב והעיסה הקטנה דהשתא שהשיכה הויא חיבור כדמפרש התם דנשוך דבר תורה הוא ומפריש בעל הבית אחד מכ"ד ממנה לערך שיעור השאור המעורב בה ובערך שלה ג"כ. ואי קשיא לך והלא השאור הזה בטל במיעוטו והיאך מצטרף לחיובא, תריץ היינו חומרא דטבל דמין במינו בכל שהו הילכך חשיב ולא בטיל. ואם לאו מוציא חלה על הכל דכיון דטבל במינו בכל שהו חשיב כולו טבל ומוציא על כולה, ובהא פליגי הני אמוראי דר' יוחנן סבר הא דתנן דמוציא על הכל משום דאין טבל בטל ברוב מדאורייתא הוא דתנן ולא הוי כשאר יבש ביבש בעלמא דחד בתרי בטיל דאי הכי מעיקרא נמי ליבטל התרומה בגרן דכמה גרגירי חולין איכא נגד גרגיר תרומה ואפ"ה אינו מבוטל דבכזית לוקה דהיתר מצטרף לאיסור דגזירת מלך היא הילכך כשנתערב אפילו עם מאתים ההיתר עצמו חזר איסור וצריך להפריש על כולו. וחזקיה סבר מדרבנן הוא דהוי דגזרינן אטו טבל גופיה דלא ליתו אינשי למיכל טבל לכתחלה ולומר דיבש ביבש חד בתרי בטל ומשו"ה גזור בנתערב במתוקן נמי דיוציא על הכל והשתא גבי בעיין למ"ד טבל בטל ברוב מדאורייתא יש חילוק בין נתקן רובו ללא נתקן ונימא דלת"ק דוקא בנתקן רובו הוא דאסור אבל לא נתקן מצי להפריש ממנו על מקום אחר. ולמ"ד אינו בטל ברוב מן התורה ומדאורייתא אפילו נפלה אחת במאתים מוציא על הכל לדידיה כולהו שוין ואין חילוק בין נתקן רובו ללא נתקן דאפילו נתקן רובו החלק הנשאר שם הוי ליה טבול כדמעיקרא ואפ"ה גזור דאינו מפריש ממנו על מקום אחר וא"כ אפילו לא נתקן רובו נמי:

ואית דבעו מימר. דבהדא בריית הוא דמיבעיא להו בדתני ר' אליעזר בן יעקב דבמתני' לא מיבעיא לן דכיון דטעמא דילמא אתי למיטעי בעלמא לעולם איכא למיגזר ובברייתא דראב"י הוא דמיבעיא דקא סבר דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר דס"ל דאינו לא תרומה ולא מעשר אלא כמי שחילק את הערימה כיצד היו לו ק' סאה והפריש מהם חמשה לשם מעשר והפסיק אינו מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאים חמש סאין אחרות מאותו כרי עצמו וכ"ש על מקום אחר אלא מפריש חצי סאה למעשר מאותן חמש ומן צ"ה סאין יפריש ט' ומחצה ומיבעיא לן עלה עד כדון לא קאמר ראב"י אלא היכא דלא נתקן רובו של כרי ומשו"ה לא חשיבי החמש מעשר אלא טבל חשיבי כמו חולק ערימה אבל נתקן רובו של כרי כגון שהפריש ו' סאין או שבע מי אמרינן דמודי ראב"י דלא חשיבא הפסקה הכא לומר כחולק ערימה הוי אלא מעשר הוו ומפריש המותר מיניה וביה והוו פשטי לה כדמפרש ואזיל:

ייבה כהדא. תן אותה כזו ומשם נלמוד לנדון דידן דשיילו לר' חייא בר אבא:

היו לפניו שני כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומה ומעשר ומאחד הפריש מקצת תרומה ומעשר. ושאלון לר' חייא רבא מהו שיתרום מזה על זה דכשבא להשלים המותר שחסר מהו שיוסיף להפריש מן האחד על חברו דעד כאן לא קאסרי רבנן במתני' אלא היכא דמפריש מזה על אחר שלא נתקן מעולם אבל הכא כי הדדי נינהו וכמיניה וביה חשיבי ואסיקנא דפשיט להו דאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה ומדקאמר הכי משמע דחל שם נתקן בכל אחד מהן ואחר שחל עליו שם מתוקן שוב אינן מועילין זה לזה כלל וכדפרישנא וה"נ לראב"י כרי חד שני כריים חשיבי דיש בכל א' שם תיקון וכדפרישנא ואסור:

הכסיל חובק את ידיו. מחמת עצלותו וכאשר אין לו מה יאכל אוכל את בשרו כך אתם אינכם זהירין לשמש את רבכם כל צרכיכם ואתם מצטערים בספיקות וקושיות. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' אליעזר בן יעקב גבי תרומה וז"ל בפ' שלישי המפריש מקצת התרומה אותו מקצת אינו תרומה והרי הוא כחולק את הכרי (ב) וצריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו ולא יפריש עליו מפירות אחרות ע"כ. ובה' מעשר פ"א כתב כן המפריש מקצת מעשר אינו מעשר אלא כמי שחולק את הערימה אבל צריך שיוציא מזה החלק מעשר כיצד היו לו ק' סאה והפריש מהן חמשה סאים לשם מעשר אינן מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאין מעשר ממקום אחר ומעשר מהם חצי סאה שהוא המעשר שלהן ע"כ. והשיג עליו הראב"ד ז"ל שלא הבין משנתנו ונ"ל דכיון יפה לפסוק כראב"י דר' חייא קאי כוותיה ועוד דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ובפ' הבא על יבמתו מוכח בהדיא דהאי כללא הוי אפילו כי פליגי בברייתא גבי סוגיית ולד אנוסת עצמו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה