אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה א

פרק ח

כל הרוקין. איידי דתני לעיל ספקא דשופרות וספקא דבשר הנמצא בירושלם ובהמה הנמצאת בירושלם תני נמי הכא ספקא דרוקין וספקא דכלים הנמצאים בירושלם:

בירושלים טהורין. דלא חיישינן דשל זב הן דבכל העיר אוכלין קדשים וזבין פרשו להו:

חוץ משל שוק העליון. טעמא מפרש בגמרא:

שבאמצע טמאין. באמצע כל שוק ושוק שבירושלים ואפילו שוק העליון ופליגי רבנן אדר"מ בין לקולא בין לחומרא וכן פירש הרמב"ם ז"ל פי"ג דשאר אבות הטומאות:

מפני שהמועטין מסתלקין. ובימות השנה המועטין טהורין וברגל הטמאין הן מועטין ומסתלקין לצדדין כדמפרש בגמרא:

שלא כדרך ירידתן עלייתן. בדרך אחד היו יורדין לבית הטבילה ועולין בדרך אחרת וכלים הנמצאין בדרך הירידה טמאין דמאי בעו התם אלא טמאין היו והיה רוצה להטבילן ונפלו ממנו ובדרך עליה טהורין דודאי הטבילן ובפ"ק דפסחים אמרינן דרישא דוקא דדרך ירידה טמאין הא בכל העיר טהורין דלא גזרו על ספק כלים בירושלים והא דתנן דדרך עליה טהורין אתא למעוטי גזייתא ופירש רש"י ז"ל מבואות קטנים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים היו עולין והנהו טמאין מספק שהרי מתחלה טמאים היו ספק נפלו בירידה ספק בעלייה ומספק לא נפקי מטומאה ואוקמינהו אחזקתייהו אבל שאר כלים בעיר ספק נטמאו ספק לא נטמאו לא גזרו עליהן מספק:

כולן טהורין. קסבר דלא גזרו על ספק כלים בירושלים:

הסל. שהוא להעלות עפר מן הקבר כשחופרין אותו:

המגריפה. פירש בערוך כאלא בל"ע שגורפין בה את העפר:

והמריצה. בגמרא מפרש לה:

שנמצאת בי"ד. בירושלים:

שוחט בה מיד. ואין צריך להטבילה זה המוצאה דמסתמא הטבילוה בעלים בי"ג אם טמאה היתה כדי שיהא הערב שמש שלה בי"ג ותהא טהורה בי"ד:

בי"ג שונה ומטביל. כלומר אע"פ שהוא ספק שמא הטבילוה הבעלים זה המוצאה שונה ומטבילה מספק שמא עדיין לא הטבילוה שלא היה להם שהות ביום להטבילה ולהעריב שמשה אע"ג דלא גזרו טומאה על ספק כלים בירושלים כדאיתא בגמרא שאני סכין לשחיטה דמשום דחמירי כדתנן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וכן פירש הרמב"ם ז"ל פי"ג דהלכות שאר אבות הטומאות:

קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל. קופיץ סכין גדול הוא ורובן אינן לשחיטה אלא למתבר גרמי ובין בנמצאת בי"ד או בי"ג מטבילין דמתוך שאין שבירת עצם בפסח אין הבעלים צריכין לה עד למחר ביו"ט בט"ו וי"ל דלא הטבילוה שהיה לו שהות ביום ולהטביל לה בי"ד סמוך לבין השמשות לצורך מחר:

חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד. שוחט בקופיץ מיד ואין צריך להטביל ואע"ג דשמא בעלים היה להן סכין לשחוט ולא היתה צריכה קופיץ זו להן אלא לשבירת עצמות והיום אין שבירת עצם בשבת אפ"ה כיון דצריכה להן ביו"ט אחר שבת כבר הטבילוה מערב שבת דהא בשבת לא מצי להטבילה כדתנן במס' ביצה חל להיות אחר שבת מטבילין את הכל מלפני השבת:

בט"ו שוחט בה מיד. אם מצא הקופיץ ביו"ט עצמו שוחט בה שלמים מיד דודאי הטבילוה בעלים אתמול שצריכין לה ביו"ט לשבור עצמות של חגיגת ט"ו:

הרי זו כסכין. ואפילו נמצאת בי"ד שחל להיות בחול שוחט בה מיד דודאי הוטבלה עם הסכין בי"ג כיון שצריכין לסכין לשחיטה וכיון שקשורה עמו הוטבלה עמו ובגמ' איכא תנא דפליג ואמר אדרבא שדי סכין בתר קופיץ והכל טמא:

קצרין של זבין. מקום כבוס בגדים והכובסין היו זבין שדה כובס מתרגם חקל קציראן ואיכא מאן דגריס של גויים והיא היא דגוים גזרו עליהן כזבין ורוקן טמא כדאיתא פ' בנות כותים:

היו שם. בשוק העליון:

ערודות היו נוחרין. חמורי הבר היו נוחרים לאריות ואית דגרסי עדורות ופירוש נבלות שנעדרו מן העולם כמו איש לא נעדר ואית דגרסי עדודות לשון יאכל עד יביא עדודה לב"ד בפ"ק דב"ק:

ולא אמרו להן דבר. דטומאת דם נבלות דרבנן ובירושלים לא גזרו עליו בשעת הרגל ואפילו דהוי יותר מכזית:

מעשה בפרדה של בית רבי. כל זאת הסוגיא איתא בפ' בג' פרקים תורמין ושם פירשתיה:

לא גזרו על הרוקין שבירושלים. מפרש בפ"ק דפסחים דאפילו איתחזיק זב שעבר שם באותו שוק מטהרין ואזלינן בתר רובא:

קצרין של זבין היו שם. והוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואע"ג דרוק נמצא הוא דין קבוע לרוק לזורקו כמו בשר הלכך דנו עליה דין דקבוע אפילו בשאר שווקים אפילו חזינן דעבר זב מטהרינן דהא איתחזק שכונה של זבים בירושלם:

הטמאין מהלכין שבולת. שבולת הוא הדרך שעשוי שביל כמו שבולת מים דיש איצטבא לכותל זה ואיצטבא לכותל זה וכן פירש הראב"ד ז"ל ובשאר ימות השנה טמאין דהתם מהלכין זבין וזבות וצדדין טהורין דטהורין מהלכין מן הצד וטמאין מהלכין מן סתם בשתיקה:

ואין אומרים פרוש. דבשאר ימות השנה לא מזדהיר אינש מטומאה:

טהורין אומרין להן פרושו. אותן טהורין שאוכלין חוליהן על טהרת הקדש מכריזין ואומרין לטמאין פרושו שלא תגעו בנו פרושו לשון פרשת דרכים תלמיד שפירש מן התורה:

בשעת הרגל. דחייב אדם לטהר עצמו ברגל לעלות למקדש:

ומהלכין שבולת. באמצע הדרך דטמאין אינן עולין לרגל מש"ה מסתלקין לצדדין שלא יטמאו את העם:

נעשו הוכיח. מילתא דמוכחא הוא דכלים טמאין הוו ומוקי להו בחזקתייהו וטמאין:

היה קורא אותה. למריצה דמתני' והוא מטה ברזל ארוך אמה או ב' וראשו חד כצפורן ועוקרין בו האבנים מן החומות הבצורות והכי איתא בילמדנו בפרשת פקודי מה עשה נטל את הצפורן של ברזל והיה מכניסו תחתיו אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס וכו' ופירש בערוך סוכלוני בלע"ז:

מריצה את האבן. מוליכין ומריצין האבן בו מעט מעט להיות גולל על הקבר:

הקשורה לה. לקופיץ. הרי זו כמותה והסכין בטל לה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה