אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה א

פרק ה

הממונין. משום דתנא בפרקין דלעילהמקבלעליו לספק מארבע קאמר הכא מי היה ממונה לשער אותו שער ואגב האי מני כולהו:

על החותמות. לקמן מפרש במתני' וכן נסכים:

ה"ג אחיה על הנסכים. והיו בידו סלתות ושמנים ויינות שכל אלו קרויין נסכים והא דנקט שמית הממונין ולא תני על אלו היו ממונין במקדש על החותמות ועל הפייסית בגמרא מפרש לה:

על הפייסות. שהיה ממונה להורות להם סדר הפייס כדתניא פרק בראשונה לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה ופייס במזרחה וזקן יושב במערבה והכהנים מוקפין ועומדין כמין בוכליאר והממונה בא ונוטל מצנפת של א' מהן וכו':

על הקינין. שופרות היו במקדש וכתוב עליהן קינין גוזלי עולה כדתנן פי"ג שופרות וכל אחד ממחוסרי כפרה שהיה חייב קיני חובה נותן מעותיו לשופרות שכתוב בהן קינין ובגמרא מפרש מאי שייך ידיעת ע' לשון גבי קינין:

על חולי מעים. כולה מתני' מפ' בגמרא:

כשרי כל דור ודור בא לימנות עליהן. ותני להו במתני' בשמייהו כי היכי דליברכינהו ונימא זכר צדיק לברכה ואע"ג דהוגדס בן לוי ובית גרמו ובית אבטינס תנינן להו במס' יומא פ' הממונה לגנאי כדתנן התם הך תנא סבר כרבן גמליאל דאמר אסור לספר בגנותן של אלו וכדלקמן:

מי שהיה באותו הדור מונה מי שבדורו. ורשעים היו ותני להו לקללן ודלא מסקינן בשמייהו כדאמרינן ביומא וכתבו בתוס' פ"ק דשבת כגון היכא דראשון שאנו יודעין שנקרא בזה השם היה רשע כגון דואג דמפרש התם אבל אם רשע א' שמו אברהם לא קאמרינן דלא מסקינן בשמיה דהא אשכחן צדיק גמור בשם הזה וכן הכא בן קמצר הוגדס גביני וכיוצא באלו לא מסקינן בשמייהו אבל אחיה דאשכחן אחיה השילוני וכן פינחס מסקינן בשמייהו:

על כולן נאמר שם רשעים ירקב. התם מפרש דהיינו דלא מסקינן בשמייהו ונראה דאפילו להך סברא לא כייל למרדכי דנביא הוא ומן הסנהדרין כדאמרינן במגילה אבל בפרק מרובה כתבו בתוספות על ההיא דגרסינן התם דבימי הורקנוס וארסתבלוס היה מעשה של גגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר וקשיא להו ז"ל תימה גדול דחיה מרדכי כל כך דבית חשמונאי לא היו כי אם ר"ס שנה קודם החורבן כדאמרינן בפ"ק דע"ז ונראה לר"י דכל אותן שהיו בקיאין ברמזים ובלשונות היו נקראים בשם מרדכי לפי שהוא היה ראש וחכם להם ע"כ ואפשר שאותו מרדכי דבזמן הורקנוס היה רשע ומתישב הך:

על בן קטין וחבריו. בפרק הממונה מפרש שעשה י"ב דד לכיור:

וחבריו. כגון מונבז המלך והילני אמו ונקנור והתם תנן להו וקסבר דכי תנן ביומא אלו לשבח הוי דוקא ומאי דתני בסיפא אלו לגנאי לאו דוקא דתנא ושייר:

אחלק לו ברבים. נקט ליה הכא משום דתני זכר צדיק לברכה על בן קטין אשמעינן מה שעשה ר' עקיבא:

מדרש. תו"כ וספרי דהוו דרשת המדרשות:

הלכות. שמועות האימוראים שנתחדשו:

והגדות. ב"ר ויקרא רבה:

יעבץ. פרק יש בקרבנות מפרש דהיינו עתניאל בן קנז ונקרא יעבץ שיעץ ורבץ תורה בישראל:

שעשו את התורה כולה ספירות ספירות. שצרפו הדברים ומנאום יחד שלא ישכחו:

חמשה לא יתרומו. ריש מסכת תרומות:

חמשה דברים חייבין בחלה. ריש מס' חלה:

ט"ו נשים. ריש מס' יבמות:

שלשים ושש כריתות. ריש מס' כריתות:

י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור. ריש מס' טהרות:

ד' אבות נזיקין. ריש בבא קמא:

אבות מלאכות מ' חסר אחת. שבת פ' כלל גדול:

נכשו וכסחו. נכוש שעוקר עשבים הרעים מתוך התבואה כסוח מחתך מלמעלה לא תזמור תרגום לא תכסח:

וזרו. התבן מן הבר:

והרקידו. הקמח מן הסובין:

וקטפו. מחליק פני הלחם במים שצוהבין פניו קרוי מקטף:

אמליכי מחזרתא. נתייעצו להחזירה תרגום איעצך אמלכינך:

שריא מנהקא. התחילה פוערת:

אמרו ליה אין. משום שהיו דמאי א"ל כן דס"ל כדתנן הלוקח לבהמה פטור וכו':

וארימתון דמאין. הפרשתם מהן מעשרות של דמאי:

הלוקח. מע"ה פירות מן השוק:

לזרע ולבהמה. שהזריעה עראי חשיבא ושרי גבי דמאי וכן אכילת בהמה חשיבא עראי דתנן פ"ק דמס' פאה מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות עד שימרח ונוטל מן הגרן וזורע עד שימרח:

דהיא מחמרה על נפשה. ובפ"ק דחולין לא משני הכי אלא דהנך שעורים לקחום לאדם:

שפותח דברים ודורשן. כגון לימתי לעינתי דמפרש לקמן ובפרק ר' ישמעאל במנחות פריך דכולהו סנהדרין נמי ידעי בשבעים לשון או לפחות ב' יודעין לדבר וא' לשמוע כדאמרינן לקמן ומאי רבותא דמרדכי ומשני דהוה באיל לישני ודריש ופירש רש"י ז"ל דהוה בייל לישני בולל ומערבב הלשונות ודורשן כגון עין סופר וגגות צריפין והיינו דקרי ליה מרדכי בלשן וההוא מרדכי דספר עזרא היינו אותו שבימי אחשורוש ועל שם מרדכי הראשון היו נקראין האחרים הממונין על הקינין כן וכ"כ התוס' שם:

ב' יודעין לדבר. בע' לשון:

וא' ראוי לשמוע. שיהא מבין בע' לשון אע"פ שאינו יודע להשיב ראויה מקריא:

שלשה הרי זו בינונית. שלשה מדברים בע' לשון בינונית ועדיפא מראויה:

ארבעה ה"ז חכמה. כשיש ד' מדברים בע' לשון חכמה היא ואין למעלה הימנה וכי הך ברייתא ס"ל לרב יהודה פ"ק דסנהדרין:

ביבנה היו בה ד' בן עזאי ובן זומא. בגמרא דילן לא גרסינן הכי אלא ר' אלעזר ור' עקיבא ור' יהושע ושמעון התמני דן לפניהם בקרקע ואותה גירסא עיקר דהכא חשיב חנינא בן חכינאי וקשה דבכתובות אמרינן דבימי רבי הוה:

על צריפא. כוך של ציידין ואין לו גג וחד מלמעלה:

נשדפה. מכת השדפון שנתחמם העולם כל כך שיבשו החטים קודם שנתמלא בקנה שלהן:

על סיכרא. חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבין הבריח לנעול:

שלש נשים. השתא יהיב טעמא מה שייך יודע ע' לשון גבי קינין:

שופעות כים. דם והיא זבה ולזבה מביאה לאחר ימי ספירה שני פרידין חדא פרידא לעולה וחדא לחטאת וכן פירש גאון שופעת כים וחדא חטאת וחדא עולה ע"כ:

בימא איסתכנת. שהיתה הולכת בים ונסתכנה ועולת נדבה נדרה והכל עולה וחייבת קרבן תודה דיורד הים היא:

שופעת במעין. וזבה היא: בעינה איסתכנת. בעין שלה חששה ובאה בסכנה ונצולה ועולת נדבה היא וחולה שנתרפא היא וקרבן תודה חייבת:

זאב בא ליטול את בנה. ועולת נדבה היא ובפ' ר' ישמעאל במנחות איתא להני עובדי ואינו שוה זה עם הגמרא שלנו:

יחפין ע"ג רצפה. ומתקררין ואין להם מלבוש אלא כתנת ואבנט:

ואוכלין בשר. של שלמים וחטאות הרבה:

ושותין מים. דאסורין לשתות יין כדכתיב יין ושכר אל תשת בבאכם אל אהל מועד וכל אלו הדברים מחלישין כח העיכול ומפסידין אותו והיו מהן משתלשלין ומהן מתעצרין:

אי דין חמר טב למעים. בקי ביינות היה ומשקה לכל א' מה שצריך למשלשל נותן לו יין שמחזיק מעיו לסתום היה נותן לו יין המשלשל שישלשלנו וירפה מעיו:

כיף. בור תרגום גובא וגי'מל תחת כ'ף לא רגל מן רכיל ופ'א תחת בית הפקר הבקר:

מקדיד. שנוקב ומחתך שנקב המקור שם כמו מקדרין בהרים דעירובין:

שרביבין. גדלים מימיו מחמת ריבוי מים אבל המקור פתוח למקום אחר ומחמת הגידול באין כאן המים ובזמן בצורת הוא יבש:

ועד הן שרביבותיה מטיא. ועד היכן צריך לחפור עד שימצאו המקור ויכלה הגידול ויהא נובע מפתח המקור, שרביבין כי ההוא דאמרינן בברכות אל תיקרי שברת אלא שרבבת, לשין אחר ועיקר כיף סלע כמו נהרא מכיפיה מיבריך ופירש רש"י ז"ל ממקורו מנביעותו והראב"ד ז"ל פירש אי זה סלע מים קרים והיה גורס אי דין כיף מיקרי:

וותרן הוא. לעבור על פשעם:

ליוותרו בני מעיה. ישולשלו מעיו וימות א"נ יופקרו בניו למיתה:

וסביביו נשערה. צדיקים הדבקים בו נשערה לשון חוט השערה:

ונורא על כל סביביו. ומטיל אימה יתירה עליהן והך לישנא איתא כמ"ד לעיל כשרי כל דור ודור בא למנות:

חופר בורות. לעולי רגלים:

וקפחו במים. מקצר רגליו שחנצי"ר בלע"ז ואע"ג דמת בנו של נחוניא בצמא מ"מ באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל וכ"כ התוס' בפ' שור שנגח את הפרה:

בסיכתא איתערת. לשון שכים קוצים חדודין קוצים היו בשפת הנהר ונאחזה שם ונסבכה והראב"ד ז"ל פירש בערבה שבנהר נאחזה:

איתערת. מלשון מעורות בגידין ואמרינן במדרש כנף מעילך בסירה הוערת ופירש בעריך בערך בר נסבך בקוצים:

גביני כרוז. גביני המכריז בקול גדול:

תרגמא רב קומי ר' שילא. לההיא דתנן במס' יומא פ"ק בכל יום היו תורמין את המזבח מקריאת הגבר ופירש רב לפני ר' שילא לתרגם דרשא שלו שלא היה לו תורגמן ופירש קרא גברא ור' שילא היה מפרש קרא תרנגולא והכי איתא בגמרא דילן:

אית לך מימר בר תרנגולא. והא תרנגול אינו נועל שערים אלא גברא הוא והכי נמי ההיא דפ"ק דיומא וחסר כאן תמן תנינן:

שהיה מזויג את הפתילות. שנתנו חכמים שיעור לכל נר ונר שבמנורה חצי לוג שמן בין בלילי ימות החמה בין בלילי טבת הארוכים ובשביל שתהא שוה ההטבה בכל בוקר ולא יותיר ולא יחסר השמן היה זה חכם לשער הפתילות והיה יודע אימתי להעבותן ולהקפותן ואימתי יהו דקות לפי זמן התקופה וגזרת פקיע לפירוש זה של פתילות היא משום דתנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין והוא לשון בקיעה וקריעה והך פירושא לא סליק בגמרא דילן וה"ג בפ' בראשונה אמר אביי מריש הוה אמינא הא דתנן בן בבא על הפקיע אמינא פתילתא כדתנן מבלאי מכנסי כהנים וכו' כיון דשמענא להא דתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע אמינא מאי פקיע נגדא ופירש רש"י ז"ל נגדא רצועת מלקות ומפרש שם מטרקא דטייעי דפסיק רישיה ופירש רש"י ז"ל לכך קרוי פקיע שאינה רחבה בראשה כשאר רצועת מלקות אלא מופסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה הסוס יותר ופקיע לשון פיסוק וסדקים ע"כ ונראה לפרש שהוא מקל וראשו עב ומופסק ראשו לחתיכות וקורין למקל שראשו עב בלשון פרס מטראקי והחמרין מוליכין אותו בידן משום הלסטים וא"כ היינו הא דתנן במדות חבטו במקלו ושורף לו כסותו וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מכלי המקדש זה שעל השומרים כל מי שישן על משמרתו מלקהו במקל ושורף את כסותו ע"כ והשיג עליו הראב"ד ואמר א"א ולמה לא מנה ממונה על הפקיע והוא מכוין הפתילות ע"כ וחוץ מכבודו לא דאיק דאידחי ההוא וכדאוחכינן:

לכפרי. שם מקום:

עם גדולי הדור. סבר לה כמ"ד כשרי כל דור ודור מנה:

דתנינן תמן. בפ' בתרא דתמיד:

הניף הסגן בסודרין. כדי שיזדמנו הלויים לשיר:

והקיש בן ארזא. לפי שהוא היה גדול שבמשוררים ובקי להקיש בצלצל כדתנן במתני' לפיכך הוא היה מתחיל ומלמד לכהנים שיזדווגו לקול נעימות הנבלים והכנורות:

הצלצל. פירש בערוך שני גלילי נחושת ומכין זה לזה וקורין אותן סינבאש ע"כ:

נועץ גודלו לתוך פיו. ובגמרא דיומא גרסינן היה נותן אצבעו בין הנימין ומשמע נימין של הכנור ורש"י ז"ל פירש בין חלוקת נימי השפה נגד מחיצת החוטם ובפירושו ז"ל מתישבת גירסא דהכא ודהתם:

נזקרין לו בבת ראש. נרתעין מכח הרמת הקול ומפילין ראשם זה אצל זה בבת אחת וכן יזדקר הגדי בבת ראש:

וברדייתו. מן התנור דישאנפ"ינאר בלע"ז לשון רדה הדבש:

פקיעין. כמו בקיאין:

ה"ג בכל הספרים של בית גרמו היו מסיקין התנור מבפנים ומרדין מבחוץ ולא היתה פתן מתעפשת הללו מסיקין מבפנים ומרדין מבפנים והיתה פתן מתעפשת. וה"פ של בית גרמו שהיו מסיקין התנור של מתכת מבפנים ואופין הפת מבפנים בדפוס ברזל שיש לו כדאיתא במנחות וכשהיה אפוי כל צרכו מוציאין הדפוס לחוץ ואז היו מסיחין ומסלקין הפת מדפוס הברזל שהיה נאפה בו תוך התנור ולא היה נפרס:

ולא היתה פתן מתעפשת. שלא היו מסיחין את הלחם מן הדפוס אלא אחר שנאפה כל צרכו אחר שמוציאין אותו לחוץ:

והללו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. שהיו מסיחין ומסלקין את הלחם מן הדפוס קודם שהיה אפוי כל צרכו כדי שלא יהא נפרס ובכך היה נכנס בו החום יותר מהרה ונראה אפוי ואינו אפוי ומתעפש ובמדרש חזית גרסינן של בית גרמו מסיקין התנור מבחוץ ורודין מבפנים פירוש שאופין ורודין מבפנים שלא היה הבלו עז מפני שהוחם מבחוץ ובכך היה נאפה במתון ולכך לא היה מתעפש וביומא פ' אמר להם הממונה בגמרא דילן גרסינן הללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פתן מתעפשת והללו אין פתן מתעפשת ופירש רש"י ז"ל דמסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ קאי אאומנין שבאו מאלכסנדריא וז"ל הללו שבאו מאלכסנדריא לפי שלא היו יודעין לרדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה היו יראין לדבקו מבפנים לתנור ואופין אותו מבחוץ ע"כ ולדבריו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים קאי אבית גרמו והגירסאות הפוכות לדעתו ז"ל:

והללו פתן מתעפשת. כתבו בתוס' במס' יומא אע"ג שנעשה נס בלחם הפנים שהיה חם ביום הלקחו וא"כ לא היה ראוי להתעפש אפ"ה מה שאפשר להעשות על יד אדם לא רצה הקב"ה לעשות נס בזה ע"כ:

שנאמר כל הנקרא בשמי וגו'. כל מי שנקרא בשמי כלומר ששמי קראו שניתן לו גדולה כדמתרגמינן ראה קראתי בשם חזי דרביתי בשום בשביל כבוד שגזרתי לו בראתיו ואע"פ שאחרים באים ליטול כבודו ממנו אני מעמידו ומקיימו אותו בכבודו לבסוף ולכבודי בראתיו דקאמר היינו לכבוד שגזרתי לו והיינו שגלגל על פתן של אלו שיתעפש כדי להחזירן לכבודן הראשון ולקמן לא מייתי קרא דלכבודי בראתיו דהתם אינו תלוי בחכמת אומנתן אלא שחסרו מלהכיר מה שפעל למענו לעבודתו ולשבחו דהיינו עשב של מעלה עשן ומש"ה אמרו כל פעל ה' למענהו דבמה שפעל ה' תליא מילתא כן נ"ל ויש מי שפירש דלא מייתי קרא דלכבודי בראתיו שאין זה כ"כ גנאי אם היה מפציל העשן לכאן ולכאן אלא חכמה יתרה היא שנתן בלב האדם לתקנו שיעלה כנגדו וכל זה פעל למענהו ובעל הערוך פירש בשם ר"א בערך פעל פעל ה' ונתן חכמה לזה יותר מלזה למענהו כדי שלא תהא המלאכה נעשית אלא במי שהוא חפץ ע"כ:

ובדבר זה מזכירין אותן לשבח וכו'. אבל לעולם מזכירין אותן לגנאי שלא רצו ללמד דאיכא מונע בר:

ושל אלו מתמר ועולה. שהיה העשן זקוף כעמוד ומתמר לשון תמרות עשן:

פוסה ויורד. לשון פסין שהיה העשן מתחלק ומתפזר מפני שלא היו מכירין בעשב הנקרא מעלה עשן כן פירש"י ז"ל במס' יומא פרק אמר להם הממונה ולקמן גבי מעלה עשן עומד לנגדו פירשו בתוס' פירוש אותו עשב שגורם לקטרת שמעלה העשן כנגדו ומתמר ועולה כמקל ואינו מפציל לכאן ולכאן ולא היו מכירין אותו עשב אלא הן אבל עשב אחר הנקרא מעלה עשן היו מכירין גם אנשי אלכסנדריא דהא אם חסר אחת מסממני הקטרת חייב מיתה ובפ' הוציאו לו אמרינן דאם לא נתן עיקר מעלה עשן חייב מיתה ע"כ:

להרבות בכבודן. שרצו להרבות שכרן:

ולמעט כבוד המקום. שאינן חשין להוצאת שקלי הלשכה:

נתמעט כבודן. בחורבן ביתו:

וכבוד שמים במקומו עומד. שבהפסד הנמשך מחורבן הבית אנו הפסדנו והוא לא הפסיד:

להחזירו לנו. שהיינו נאמנין לפניו:

ומגלת סממנין בידו. שכתובין בה שמות סממני הקטרת וצורת כל עשב וסמן להכירו:

צנועין. והיו נאמנין שלא ילמדו לאדם שאינו הגון:

הא לך מגילה זו. שאתה נאמן ולא תלמדוה למי שאינו הגון:

אין אנו רשאין לספר בגנותן. שמתחילה כשהיו אומרים שמא ילמוד אדם שאינו הגון היו אומרים להשתמט אבל עכשיו שדקדקו בו וקיימו דבריהם שוב אין לספר בגנותן:

על אורגי פרוכות. על המלאכה לראות האומנין מי בקי ומי אינו בקי שהיו עושין שתים בכל שנה ושנה כדתנן לקמן בפ' כל הרוקין:

שהיה מלביש בגדי כהונה. שהיה חייט והיה מצמצם הלבוש כל כהן לפי מדתו והיו נראין כמלאכים כדמפרש ואזיל ובמס' מדות משמע שהיה שומר בגדיהן ג"כ בלשכה שהיתה עשויה לו דתנן לשכת פינחס המלביש וכן פירש הרא"ש ז"ל:

סרדיוט. פירוש בערוך שר ממונה לעשות דין הדיוטות:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה