אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה א

פרק ד

מה היו עושין בה. התרומה שתרמו והיא שקלים שעלו תוך הקופות הקטנות שכתוב בהם א' ב' ג' וכן תוך הקופות הגדולות במה היו מוציאין אותם מעות:

תמידים ומוספין. דכתיב ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד וגו' לכפר על נפשותיכם ומפרש בס' עזרא דעל עבודת אהל מועד הצורך לאהל מועד לענין הכפרה הוא דקאמר דכתיב והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו וקא מפרש ואזיל ללחם המערכת ולמנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו והשתא תנא דמתניתין הך קרא מפרש ואזיל ללחם המערכת היינו לחם הפנים וכל גווני לחם עומר ושתי הלחם מנחת התמיד היינו נסכי תמידין ודומיהם דהיינו נסכי מוספים דכולהו עולות להטעינם נסכים עולת התמיד היינו תמידין שבתות חדשים ומועדים עולות מוספין קדשים היינו זבחי שלמי צבור חטאות היינו חטאות הצבור דפ' איזהו מקומו וכל מלאכת לרבות קטרת ומלח ועצים מלאכת בית אלהינו דרשינן ביה לרבות עושי המלאכה לבית אלקינו והיינו שומרי ספיחים ובית אבטינס ובית גרמו וכל הנהו דגמ' וטעמא דהו"ל למיכתב וכל צורך בית אלקינו:

וכל קרבנות הצבור. כגון קטורת ומלח ועצים דאמרינן פ' הקומץ רבא דשל תרומת הלשכה הן באין אבל פר העלם של צבור ושעירי ע"ז פלוגתא דר' יהודה ור"ש היא בפ' התכלת:

שומרי ספיחים בשביעת. מה שהיה נושר מן התבואה בששית של שעורים ושל חטים וגדל בשביעת היו שומרין אותן של שעורים לצורך מנחת העומר בשביעית ושל חטים לצורך שתי הלחם בשביעית דאסור בעבודת קרקע וליכא זרוע ואין לקנות הספיחים מן הבעלים דכל השדות הפקר הן ואם לא ישמרום לא ישארו כלל וצריכין שיבואו מן החדש ורבנן סברי דלא מהני דישמרו אותם בחנם דשמא לא ימסרום לצבור יפה יפה:

רצה מתנדב שו"ח. דס"ל דודאי ימסרום יפה יפה:

אם אתה אומר כן אינם באים משל צבור. אם נשמע לך לא יביאו עומר ושתי הלחם משל צבור דשמא לא ימסרום יפה יפה הכי מפרש לה הכא והכי מפרש לה רבא נמי פ' הבית והעליה לחד לישנא ומש"ה מוקמינן הכא ברייתא דכתנת כר' יוסי:

ה"ג תמן תנינן זמן עצי הכהנים והעם תשעה תני ומה ראו וכו'. והכי איתא בספר ישן וה"פ תמן תנינן במס' תענית פ' בתרא זמן עצי הכהנים והעם תשעה כלומר זמן קרבן עצי הכהנים והתם מפרש להו והן שהתנדבו עצים ללשכה והיו מקריבין קרבן המתנדבין באותו יום הקבוע להן ותנן התם דדחו נעילה ביום קרבן עצים והכא תני בברייתא למאי מנו אותן מה ראו זמן עצי הכהנים והעם לימנות דמשמע דאפילו בימי החשמונאים היו נוהגין דאטו מי לא זבני צבור עצים והא עצים צבור קרבי להו כדתניא בתו"כ ומייתי לה פ' הקומץ רבא:

עמדו אלו והתנדבו משל עצמן. בני ארח ובני דוד וכל הנהו דמני התם ופירש הראב"ד ז"ל דשמנה ראשי משמרות היו שהתנדבו עצים כדמפורש התם ופרעוש אחד מהן ואמר אני אתן פי שנים כאחד מכם והביאו קודם ניסן משואות עצים ללשכה ואמרו אנשי כנסת הגדולה באותן ימים שהיתה תחלת נדבתן ללשכה כן יקריבו איש איש יומו למזבח וכתבו לניסן על פתקים א' בניסן ב' בניסן ג' בניסן וכן כל ימי ניסן וכן עשו לאייר לכל ימי החדש וכן עשו לסיון וכן לשאר החדשים ונתנום בקלפי והכניס בן ארח את ידו ועלה בידו בא' בניסן ובני דוד בכ' בתמוז וכן כולם ופרעוש הכניס ידו ב' פעמים דקתני להו במתני' בג' באב ובא' בטבת וקבעום ימים טובים לעצמן מפני שהיו זכרון לנדבתם הראשונה וזהו פירוש הפסוק והגורלות הפלנו על קרבן העצים ע"כ:

אלא משלהם. בעצים שלהם:

דר' יוסי היא. דס"ל במתני' דשרי בחנם דודאי ימסור לצבור יפה דאילו לרבנן מנאום לקבוע להם יו"ט אע"ג דהוו עבדי זכר למצותן אבל לא שיהיו כשרים עצים שלהן לצבור ונדבה דשעה ראשונה שאני דלא היו עצים בלשכה כדאמרינן בעלמא אין שעת הדחק ראיה:

ר' יוסי בש"ר אילא. סתם ר' יוסי אמורא דפליג עם ר' יונה או עם ר' אחא ר' יוסי בר זבידא הוא:

בגופו של קרבן. עומר ושתי הלחם הבאים מוספי היום:

במכשירי קרבן. עצים מכשירי קרבן נינהו וכו"ע מודו דמצי מתנדב יחיד לצבור:

ועובד בה עבודת יחיד. פירש גאון ז"ל וכן פירשו רבותיו של רש"י ז"ל קריאת פרשת אחרי מות לכ"ג ביוה"כ דקתני התם רצה קורא באצטלית לבן משלו והקשה רש"י עליהן דלא תני התם ובלבד שימסרום לצבור ולאו קושיא היא דהגאון ז"ל כך מפרש ואם רצה ללובשה ולשמש קודם מסירה אינו יכול אלא עבודת יחיד וברייתא ה"ק האשה שעשתה כתנת לבנה וכו' ואם רצה לשמש בה ולחנכה בעודה שלו לובשה ועובד בה עבודת יחיד ואח"כ מוסרה לצבור כדי שמשם ואילך כשבאה משמרתו עובד בה עבודתו דהא דצבור היא דלא סגי בלאו הכי כדתניא לעיל והכי נראה ביומא אמרו עליו על ר' ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתנת של ק' מנה ולבשה ועבד בה עבודת יחיד ומסרה לצבור כלומר משם ואילך ובפרק שני דיומא משמע מקדיש דעבודת בגד חול הוי הך עבודת יחיד בשמעתא דפייס ורש"י ז"ל פירש דהיא הוצאת כף ומחתה דיוה"כ ותימה דהא בעי קידוש ידים ורגלים וטבילה ובגדי לבן משא"כ בקריאת הפרשה כדתנן התם:

מכשירי קרבן. בגדי כהונה מכשירי קרבן נינהו:

אותן ימים. של קרבן העצים:

היו נוהגין. בהם יו"ט ובשלמא לר' אחא דסבר דברייתא דלעיל ר' יוסי קתני לה ורבנן פליגי בה דלא מצו מתנדבי וא"כ לר' יוסי אותו יום טוב דעבדי משום נדבתן דכל שנה דעושין וצריך לו לר' יוסי לומר דכי בטל המקדש בטל עיקרן דיו"ט נמי ולרבנן דס"ל דבזמן המקדש נמי מטעם זכר דנדבה קמייתא הוו עבדי ואפילו דבטלו אח"כ וא"כ לא בטלו אפילו אחר חורבן ושפיר פליגי דר' יוסי אזיל לטעמיה ורבנן אזלי לטעמייהו אלא לר' יוסי ב"ר זבידא דאמר דברי הכל היא לדידיה לעולם לא בטלו נדבתן א"כ אמאי פליגי הכא ר' יוסי ורבנן:

ועוד מן הדא. נמי לר' יוסי אמורא דר' אלעזר ב"ר צדוק מעיד דאפילו לאחר חורבן ע"כ דמצות נביאים הוא מדחינן לה מטעם יו"ט שלהם דמסקינן בפ"ק דתענית דלצעורי נפשייהו בעלמא עבדי ופרש"י ז"ל אבל אינו תענית לא להתפלל תפלת עננו ולא לקבעו עליו חובה כלל וכל שעה שהוא רוצה לאכול אוכל:

אין העומר בא מסוריא. אלא מן הארץ ומש"ה שומרים הספיחים בארץ וקעבר לר' עקיבא משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ועוד לאכלה ולא לשריפה אלא משום דאין תקנה לקיים מצוה זו אלא בגידולי ארץ ישראל הקדושה וכתיב לדורותיכם כדאיתא פ' כל קרבנות הצבור ור' יוסי בר' יהודה פליג עליה:

תמן תנינן. במס' מנחות:

כל קרבנות הצבור והיחיד. מנחות של יחיד ונסכי צבור:

חוץ מן העומר. דכתיב כי תבאו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וגו' ומשמע קצירה והבאתם ולא קציר חו"ל:

ושתי הלחם. דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים וכו':

ואינן באין אלא מן החדש. דכתיב ואם תקריב מנחת בכורים לה' וגו' כרמל תקריב אותה והתם ילפינן בגז"ש דבעומר משתעי קרא ובשתי הלחם כתיב מנחה חדשה לה':

אין העומר בא מסוריא. וכש"כ מחו"ל:

תמן תנינן. בכלים פ"ק:

עשר קדושות הן. התם מפרש להו:

מה שאין מביאין מכל הארצות. דסוריא וחו"ל פסולין:

היא דעתיה דאמר מה חריש וכו'. בשביעית פ"ק תנן לה במתני' היא דעתיה וכו' משום דאית ליה הך דרשא דבשבת הוא דמשתעי קרא דלא אסור בשבת אלא דומיא דחריש דלא אשכחן מצוה בחריש יצא קציר העומר שמצות עשה היא לקצרו במוצאי יו"ט ראשון של פסח ובלילה בכניסתו וס"ל לר' ישמעאל במנחות דאם נקצר שלא בזמנו פסול דאמרינן התם דר' אלעזר בר"ש דאמר שאם לא נקצר כמצותו פסול דס"ל כר' ישמעאל דאמר דדחי שבת מדרשת חריש וקציר ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת הא קי"ל כר"ע דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת ולקצרוה קודם זמנו בענין דלא דחי שבת אלא דפסול ופירש רש"י ז"ל וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום ומיפסל למ"ד אם נקצר ביום פסול וכ"ש כשמביאים אותו מחו"ל דכי היכי דקפדינן בתמימות ה"נ בדרשא דקצירה והבאתם:

מאן תנא שומרי ספיחים. כלומר דכל הני מתני' מיתניא אליבא דר' ישמעאל דס"ל דפסול שלא כמצותו מש"ה אמרינן לעינ דמתני' כר' ישמעאל היא ומש"ה שומרים הספיחים ומקריבין מהן עומר וב' הלחם ואע"ג דקעבר באינך בוצר שלא מן המופקר ועל לאכלה ולא לשריפה וכו':

כדברי הכל היא. דאפילו למ"ד דמביאין מסוריא היינו היכא דלא מצאו בארץ:

זורעין אותו בתחלה. וטומנין אותו בארץ ובטל אגב קרקע וזרוע מקרי דמתלחלח קצת וחשיב כרמל:

כקומץ על שיריים שאין נאכלין. דהא ספיחין הגדלים בשביעית אסורין באכילה למ"ד מדרבנן ולר"ע מדאורייתא כדאיתא בתו"כ ובפ"ק דמנחות וכולהו מתני' אליבא דר"ע כדאמרינן בפ' הנחנקין וא"כ שיירי קמיצת העומר אסורין לכהנים ונמצא כקומץ על שיירים שאין נאכלין וקי"ל כר' יהושע בפרק כיצד צולין דאמר אבדו שיריה או נטמאו פסולה וא"כ היכי קרבי ב"ד בשביעית עומר ושתי הלחם מספיחים הנשמרים:

כחמשה דברים שבאין בטומאה. בפרק כיצד צולין מני להו ועומר ושתי הלחם תרי מינייהו משום דקרבן צבור הן וכי היכא דדחי טומאה בצבור ה"נ דחינן איסורא דספיחים ומקריבין מגידולי שביעית עומר ושתי הלחם:

כיצד הוא עושה. דהא לא מצו מתהנו השומרים מן שקלי הלשכה דקדשים הן ואין מתחללת קדושתם על הספיחים המחוברים דקי"ל בפ' הזהב דאין מתחלל הקדש על הקרקע:

מן השולחני. ומן החולין פורעין לשומרין:

עד שלא יקרב העומר. כלומר עד שלא יקצר פורעין להם שכרן וכן קצירתו והנפתו ומלאכות הצריכות לו עד שיאור היום:

משקרב העומר. כלומר משהגיע זמנו ליקרב דהיינו להניף אותו ולהקריב הקומץ מקדישין אותו ומחללין קדושת השקלים עליו סכום שכר השומרים והקוצרים שפרע השולחני באותו הסלת של הקציר ונותנין לו השקלים מחוללין:

טבחי בן ר' יוסי אומר כל מה שיתן וכו'. כל מה שיתן הגזבר לשומרים לבסוף בין מרובה בין מועט הן הן דמיו משעה ראשונה ושל צבור מקרי ואפילו מוזלי שומרים לגבי גזבר ות"ק סבר דלא מחזי של צבור דכיון דאין נוטלין שכר עד ההבאה פעמים מוזלי גביה מדמי שכר ההבאה ולכך צריך שיפרעו להן ממעות של שולחני בכל יום:

במפתחי אבנים. שמתקנים אבנים לחומת החיל או לחומת שערי הר הבית דליכא איסורא דלא תבנה אתהן גזית ודלא תניף עליהן ברזל אלא במזבח:

מקבין. שמתיזין מן האבן במקבות בכח חתיכות גדולות:

ולסתתין. שמתקנין אותה לרבעה וליפותה במקבות יותר דקים כמו שהוא ידוע אצל האומנים:

עד שלא תנתן האבן וכו'. קודם שיתנוה לבונין לשקעה בבנין ויפרע להן השולחני ממעות חולין בכל יום אם שכירי יום הן ואם הן קבלנים כשישלמו מלאכה של כל אבן ואבן דאילו ממעות שירי הלשכה ולהתפיס קדושת המעות באבנים לא דלית להו לאקדושינהו עד אחר שיגמר הבנין כדשמואל דאמר במס' מעילה בונין בחול ואח"כ מקדישין וקסבר ת"ק דפורעין להם בכל יום מטעמא דשכיח דמוזלי גבי גזברין ומחזי דמדידהו יהבי להקדש והא דתני אף משום דהכא משיירי לשכה הוא או מבדק הבית כדאיתא לקמן וליכא הכא איסורא דעומר צריך דיהא משל צבור:

דימוס. שורת הבנין שהאבנים מסודרות:

ה"ג מביא מעות משיירי לשכה. דגבי בנין לא אשכחן תנא דאמר ביה תרומת הלשכה:

כל מה שיתן הן הן דמיה וכו'. מה שיתן הגזבר אחר גמר הבנין דמתפיס הקדושה על הבנין הן דמים משעה ראשונה ואע"ג דמוזלי וכו' וכדלעיל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה