פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה א
תורמין את הלשכה. לשון תרומה דהמותר חולין ובכל פרוס תורמין ואע"ג דבפרוס הפסח ממלאין את הקופות של כ"ז סאין מ"מ תורמין בכל פרוס מהשקלים הבאין מן המקומות המפורשין לקמן משום פומבי כדאיתא לעיל פ"ק:
בפרוס הפסח. בגמרא מפרש לשון פרוסה פלגא דזמן שדורשין בהלכות הרגל דהיינו ט"ו יום לפני הפסח דהיינו יום כ"ט באדר לדידן דקי"ל דלעולם אדר הסמוך לניסן חסר והא דלא תנן כ"ט באדר כדתני בן עזאי מפרש בפ' מעשר בהמה משום דס"ל לר"ע דזימנין עבדינן אדר חסר וזימנין מלא הלכך לא פסיקא ליה למתני בכ"ט באדר דזימנין דבשלשים הוא דהוי והרמב"ם ז"ל בפ"ב דה' שקלים כתב באחד בניסן ואינו נכון דמאחד בניסן עד הרגל י"ד יום הוו ולר' עקיבא פעמים בכ"ט באדר ופעמים ביום ל' של אדר ולבן עזאי לעולם בכ"ט כדמפרש בפ' מעשר בהמה ובה' מעשר בהמה פסק כר' עקיבא ולא כר"ע אלא בכ"ט דהכי קי"ל כבן עזאי דלעולם אדר הסמוך לניסן חסר:
בפרוס עצרת. היינו יום ל"ה לעומר:
בפרוס החג. היינו בכ"ט באלול דוקא דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר, והני שלש תרומות מתקנת עזרא ובית דינו הוא מדכתיב לתת שלישית השקל בשנה כלומר מוטל עלינו לפרוע כל שלישית ושלישית של השקלים מש"ה תקינו לחלקן לשלישיים ומדלא כתיב השוקלים אלא השקל דרשינן נמי דחייבו אותם באחריות שקלו:
והן הן גרנות למעשר בהמה. באלו הג' פרקים זמן מעשר בהמה כי הבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק כשיגיע הפרק צריך לו לעשרן דבהגעת הפרק לא יאכל מהן בלא מעשר מדרבנן אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא היא לעשר בהמותיו דהעשירי הוא קודש כשקרא עליו שם אבל בלא קריאת שם הרשות בידו לאכלן בלא מעשר אלא שחכמים הצריכוהו שלא יאכל לכתחילה והכי מפרש בפ' מעשר בהמה דלהכי קרי להו גורן דטבלא כי גורן מדרבנן והא דלא תנן בכ"ט באלול לר' עקיבא אגב דתני בפרוס הפסח ופרוס עצרת תני פרוס החג ור' עקיבא ס"ל כר"ש דר"ה דמעשר בהמה תשרי ובגמ' מפרש מאי שנא הני זימני:
בעשרים ותשעה באדר. כדאמרן דלבן עזאי לעולם אדר הסמוך לניסן חסר הלכך פסיק ליה זימנא:
ובאחד בסיון. ולא בל"ה לעומר דלא נפישי הבהמות שנולדו מפרוס הפסח עד אותו זמן להכי לא מקדים לעשר ט"ו ימים קודם הרגל כבשאר רגלים דאי מקדים ומעשר שלמי להו דמזדבני ואכלי להו:
בכ"ט באב. בגמרא מפרש דמספקא ליה אי אחד באלול ר"ה למעשר בהמה או אחד בתשרי:
באחד בניסן. סברי כרשב"ג דאמר דשתי שבתות קודם הרגל דורשין בהלכות הרגל:
באחד בסיון. כטעמיה דבן עזאי דלא נפישי בהמות:
בכ"ט באלול. כדמפרש טעמא ואזיל דלא אמר באחד בתשרי דמדינא בא' בתשרי היה ליה אלא שהוא יו"ט ובפ' מעשר בהמה מפרש ותיפוק ליה דבעיא למעבד היכירא בין חדש וישן ומתרץ חדא ועוד קאמר חדא דבעינן למעבד היכירא בין חדש וישן ועוד מפני שהוא יו"ט וא"א לעשר ביו"ט והני תנאי דאיפלגו לענין מעשר בהמה הוא דאיפלגו אבל בפרקי תרומת הלשכה כולהו מודו דבפרוס הפסח ופרוס עצרת ופרוס החג:
פלגא דשלשים יום. שדורשין בהלכות המועד דתניא פ"ק דפסחים שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום וטעמא יליף התם שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני:
מפני שהן פרקי לידה. המבכרות בפרוס הפסח ויש בהמות שמאחרות בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות אלא בין עצרת לחג וכדמפרש ואזיל לקמיה:
בהמה מצויה לעולי רגלים. דכיון דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים משהי אינשי בהמתן עד אותו זמן דלא לשחטינהו עד שיעשרן בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצאין בהמות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות ובגמרא דילן מפרק להאי מומרא הכי ואע"ג דתנן עד שלא הגיעה הגרן מותר לשחוט ולמכור וא"כ ליכא כל כך בהמות בשעת הגרן דתימא בהמה מצויה לעולי רגלים ניחא ליה לאינש דתיעבד מצוה בממוניה והדר לזבון וליכול:
א"ר יודן כדי שלא יבא לידי בל תאחר. דאי מעשר קודם אותו הזמן צריך להעלותו לירושלים ולאכול בקדושת שלמים ומיד היה חייב להעלותו ולא מיתרמי ליה ארחא ועבר משום בל תאחר ומש"ה תקינו רבנן דנפרוש ברגלים דברגלים סליק ומיתרמי ליה ארחא:
כל המשהא טבלו וכו'. כיון דמשום תקנתא דבל תאחר הוא דתקון רבנן דלעשר ברגלים הא לאו הכי מיד בעי עשורי כיון דהוו ליה עשרה א"כ גבי תרומה ומעשר דלא בעי למיסק התם דהא קיימי כהנים ולויים ועניים עובר אי לא מפריש לאלתר:
ה"ג תמן תנינן ר"מ אומר באחד באלול ר"ה למעשר בהמה וכו'. והיא משנה בריש מס' ר"ה ואע"ג דהתם לא תנן לה בשם ר"מ בפ' מעשר בהמה תנן לה בשם ר"מ ומש"ה מפ' דר"מ קתני לה כאילו ר"מ מפורש בה והכי אורחא דתלמודא:
באחד בתשרי. לקמיה מפרש טעמייהו:
ע"כ הם מתמצות לילד מן הישנות. דס"ל שהן מתערבות בכל החדש של אדר מהן בראשו ומהן באמצעותו ומהן בסופו ועיבורה של בהמה דקה ה' חדשים ויולדת בכל ר"ח אב הלכך עד תחילת ר"ח אלול הן יולדות מן הישן ומתעשרות באב והנולד באלול עיבור חודש הוא הלכך אין מעשרין ממנו על הנולד באב דכתיב עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר א' מעשר דגן וא' מעשר בהמה וכי היכי דמעשר דגן אין מעשרין מן החדש על הישן דכתיב שנה שנה וה"נ מעשר בהמה דהוקשו להדדי:
לבשו כרים הצאן אילו בכירות. שהכבשים מלבישין הצאן בעבור והיינו באדר:
אלו אפלות. ואיכא נמי שמתערבות בניסן דהיינו עמקים יעטפו בר שהזריעה צומחת ונכרת יפה א"נ לשון איחור מלשון ובהעטיף הצאן מאחרות והמתעברות בניסן יולדות באלול ואז מתעשרות והיולדת בתשרי עבור חדש הוא הלכך אין מצטרפין להתעשר:
יתרועעו אף ישירו. יתחברו הבכירות והאפילות ויעשו מהם קרבן אחד ויאמרו שירה עליו ובגמ' דילן לא סליק האי טעמא ומסיק רבא בפ"ק דר"ה דפליגי בהיקשא דעשר תעשר מה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו כדאיתא התם:
הואיל ואלו אומרין. דר"ה אלול ואלו אומרין דר"ה תשרי ואיני יודע הלכה כמי:
מתעשרין בפני עצמן. ולא עם אותן שנולדו קודם אלול ולהכי תני במתני' כ"ט באב אי הוה מאחר שלא לעשר עד יום האחרון דהיינו יום ל' דאתי לערבובי הנהו דאב והנהו דאלול וקא מעשר מן החדש על הישן הלכך מקדים ומעשר הנהו דקיץ מקמי יום אחרון של אב וטפי מהכי לא דכל כמה דמצינן לקרובי לרגל כי היכי דלא לשלמו קודם הרגל עבדינן ולקמן מפרש דהיינו הני דחזי להרצאה באב אבל לא חזו להרצאה כגון הנולדים מכ"ב ולהלן עם בני אלול מצטרפין דאלולין הוו וכן הנולדים באלול מכ"ב ולהלן עם בני תשרי מצטרפים:
חמשה באב וחמשה באלול הרי אלו אין מצטרפין. דאלול ר"ה הוא והוי חדש וישן:
חמשה באלול וחמשה בתשרי אין מצטרפין. דדילמא תשרי ר"ה הוא והוי חדש וישן:
חמשה בתשרי וחמשה באב מצטרפין. ה' באב של אחר תשרי שהוא סוף שנתו ובפרק מעשר בהמה פריך פשיטא ומשני מהו דתימא כי היכי דשנים מפסקי גרנות נמי מפסקי קמ"ל כי הא דתנן ה' לפני הגרן וה' לאחר הגרן מצטרפין ולקמן מייתי לה:
מכריע לדברי תלמידיו. דהא בן עזאי בשני דר"ע הוה ואילו ר"מ ור' אלעזר ור"ש בשני דרבי הוו ובגמ' דילן מסיק עלה וכי תימא לא מני קאי אטעמייהו הי מסתבר שפיר והתניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל בעיני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה והיינו ר"ע וכן פרש"י ז"ל שם:
ר' ישמעאל ור' עקיבא. דבמתני' משמע דר"ע אית ליה כר"ש דתשרי ר"ה למעשר בהמה ובגמ' דילן אמרינן דמפי חגי זכריה ומלאכי אמרוה ר"מ ור"ש ור' אלעזר ולכן לא היה רוצה בן עזאי לסמוך על דבריו ולקבוע הלכה כהכרעתו:
הואיל ואלו אומרים כך. ואי רבו הוה היה אומר ורבי אומר כך:
על החלוקין אנו מצטערין. משנה בסו"פ מי שמת דפליגי ב"ש וב"ה גבי נפל הבית עליו ועל אשתו אבל נפל הבית עליו ועל אמו מודים דיחלוקו וקאמר ר"ע נכסים בחזקתן דהיינו סברת ב"ה דרישא וקאמר עלה בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין וכו' ומדקאמר ליה שבאת בלשון הנוכח ולא אמר לו בלשון כבוד ש"מ דבן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה ומש"ה לא חלק לו כבוד וכתב רשב"ם ז"ל לפי שהלכו שניהם ללמוד תורה אצל ר' אלעזר הגדול ולפי שהיה בן עזאי בחור לא היה יכול לסבור סברא כר"ע בתלמוד וגמר גמרא ולבסוף הלך בן עזאי לפני ר"ע לסבור סברא ע"כ והשתא ניחא הא דתניא בברכות בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר ר"ע לבית הכסא וכו' א"ל ר' יהודה ע"כ העזת פניך ברבך וכו':
תמן תנינן. בפ' מעשר בהמה:
הנולדין בתשרי עד כ"ט באלול. של אחריו והך מתני' אתי כר"ש ור"א דבא' בתשרי ר"ה למעשר בהמה:
אין מצטרפין. לכנסן לדיר אחד:
לפני הגרן. מאלו הגרנות דתנן במתני' כגון נולדו לו ה' קודם כ"ט באדר וה' בניסן מצטרפין דאין הגרן מפסיק:
למה אמרו ג' גרנות. למאי הלכתא:
מותר למכור ולשחוט. לכתחילה בלא מעשר:
לא בחנט ולא בשליש. דגבי מעשרות אזלינן בכל האילנות בתר חנטה כדתניא פ"ק דר"ה אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה לאחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה ואזלינן נמי בתר שליש כגון בתבואה ובזיתים כדתנן במס' מעשרות משיביאו שליש היינו אחר תשרי שהגיעו בה לשליש בישולן אם שנייה אם שלישית והכא לא דנו אותו לא בתר חנט דהיינו בתחילת יציאתו לאויר העולם ולא בתר דחזי לקרבן דהיינו ביום ח' שנולד:
עד עשרים ותשעה באלול. של אחריו אפילו נולדו אחר תשרי מצטרפין עם אותן שנולדו קודם תשרי דהא חנטו קודם תשרי ר"ל שהיתה מעוברת ובתר עיבורה הוה לן למיזל ולתני כל המעוברין מתשרי עד כ"ט באלול:
עד עשרים ושנים. באלול וכ"ב בכלל דכי מטי תשרי חזי להרצאה ביום כ"ט דהוא שמיני וחזי לקרבן קודם ר"ה אבל נולד בכ"ג לא חזי להרצאה עד תשרי ומדמי ליה לשליש דכי היכי דגבי אוכל לא שמיה אוכל עד שליש כדתנן בפ"ק דמעשרות ומש"ה אינו חייב במעשרות עד שליש ואינו מיטמא טומאת אוכלין עד שליש ה"נ לא חזי לקרבן עד יום שמיני ואמרינן בפ' אותו ואת בנו דחזי לקדושה נמי ליל ח':
בשליש עשו אותו וכר"ש. דר"ש ס"ל דגמרינן העברה העברה מבכור והכי אמרינן בפ' הלוקח בהמה וכי היכי דבכור קדוש משעת לידה הכי נמי שייך ביה קדושת מעשר משעת לידה והמטיל בו מום לוקה ואית ביה משום לא תעבוד ולא תגוז וכיון דחזי לקדושה שליש מיקרי ורבנן פליגי עליה דר"ש וסברי דמחוסר זמן אין נכנס לדיר להתעשר בפ' מעשר בהמה:
קם ר' מני עם ר' שמאי. עמד עמו לפלפל בשמועה זו:
את אמרת הדא מילתא. דטעמא דכ"ט באלול היינו משום דשעת לידה חזי לקדושה וא"כ ר"ע סבר כר"ש דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר:
לאו אפילו נולד עד כ"ט וכו'. אין לך לומר דכל אלולים קאמר דא"כ בן עזאי כר"ש היא בתמיה דר"ע ובן עזאי סברי דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וא"כ ההוא תנא דפליג עליה דר"ש ואמר דאין נכנס לדיר וכו' אמאן תרמייה לא בן עזאי ולא ר"ע ועוד אי ר"ש בן יהודה הוה משכח בן עזאי כותיה לא היה תולה שמועתו בר' שמעון כמו שאמרו תולה באילן גדול אלא ע"כ כרבנן הוא ר"ע ובן עזאי ומאי דאמרי רבנן דכ"ט באלול הוי גרן היינו לאותן דחזו להרצאה אבל אותן מחוסרי זמן דגמרי זמנם אחר תשרי כיון דלא חזו להרצאה בשעת הגרן מתשרי ואילך שדינן להו ופשיטא דאין נכנס לדיר אלא עד הנולד בכ"ב וה"נ לבן עזאי כי קאמר אלולים מתעשרים לעצמן היינו שנגמר זמנן שנולדו עד כ"ב אבל מחוסרי זמן פשיטא דבתר תשרי שדינן להו ומניחן לגרן הבאה וכן הנולדים באב מכ"ב ולהלן מצי לעשורינהו עם בני אלול שהוא גורן הבא אחריו ולרווחא דמילתא קאמר לה:
זאת אומרת ימים שהבכור וכו'. השתא דאמרת דמחוסר זמן כלא נולד דמי ומש"ה שדינן להו אחר תשרי ומתעשרין עם בני שנתן והיינו משום דלא גמרינן העברה מבכור הא לענין בכור דקדוש משעת לידה אותן ח' ימים עולין לו ומצוה לאכלו תוך שנתו ואי נשלמה לו שנה ויום אחד משעת לידה עבר על בל תאחר כדיליף לקמיה משעת לידתו עתה מונה לו וכו' ובגמרא דילן פ"ק דר"ה מסקינן דלא עלתה לו שנה אלא מכי חזי להרצאה וההיא שעתא עבר על בל תאחר והיינו בתם אבל בבעל מום שנולד במומו מכי נולד הוא דמנינן: