פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ג
בחמשה עשר בו שולחנות יושבין. בט"ו באדר שולחנים שמחליפין המטבעות יושבין עם שלוחי ב"ד ומחליפין לפי שהיו מביאין מכל המטבעות ויש מי שמביא פרוטות והשולחנים מחליפין ונותנין לגבאי ב"ד חצאי שקלים מטבע הכתובה בתורה ולקמן איכא מ"ד דנותנין לשולחנים קלבונות בשכרם:
במדינה. בכל ערי ישראל כמו הא דתנן בסוכה ובמדינה יום אחד דבכל ערי ישראל קאמר דנוטלין לולב יום אחד:
ישבו במקדש. כי היה הזמן קרוב ולא היה להם זמן אלא ד' ימים דבכ"ט באדר תורמין הלשכה כדלקמן ויושבין במקדש כדי שימהרו להביא:
לויים וישראלים. דכתיב מאת כל איש ואפילו גרים ודלא כבן בוכרי דלדידיה לויים וכהנים פטורים כדאמרינן לקמן:
אבל לא נשים. דכתיב איש:
ועבדים. כנענים שמלו וטבלו לשם עבדות דלא מיחייבי אלא במצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה באשה כדאמרינן במס' גיטין:
וקטנים. בגמרא מפרש אפילו שהביא ב' שערות ועד עשרים שנה הוי קטן דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה' כן פירש הרא"ש ז"ל ואין דבריו נכונים דגבי שקלים מאת כל איש כתיב ומבן עשרים שנה גבי תרומת אדנים הוא דכתיב:
שהתחיל אביו לשקול ע"י שוב אינו פוסק. בין קודם י"ג בין אחר י"ג דכיון שהתחילו לחנכו באותה מצוה שוב אינו נפטר ונ"ל דאפילו התחיל אביו ליתן ושוב לא רצה ליתן אין ממשכנין אותו בין קודם שהגיע לשתי שערות בין אחר שהביא:
מפני דרכי שלום. אבל לא משורת הדין דחייבין הן כמו לויים ומפני שעובדין עבודה חולקין להן כבוד ומאמינין אותן שיתנו ואפשר שאם לא יתנו דלב ב"ד מתנה עליהן שיהיה להן חלף עבודתן ומזכין להן כמו שהיו נותנין מתרומת הלשכה לשאר עושי מלאכת הקודש fדאמרינן לקמן פ' התרומה:
כל כהן ששוקל אינו חוטא. ה"ה לויים כדמפרש טעמא בגמרא מכל העובר על הפקודים היינו מבן עשרים וגו' כמו גבי תרומת אדנים אלא משום דבסיפא תנן דכהנים דורשין וכל מנחת כהן וכו' והך טעמא בכהנים הוא דשייכא משום הכי תני כהן:
אינו חוטא. ומפרש בפ' הקומץ רבא דמסר להו לצבור והוו להו שקלי ישראל ובג' משמע דס"ל לר"י כבן בוכרי:
אמר לו ר' יוחנן בן זכאי. לבן בוכרי וליכא למימר א"ל לר' יהודה דהא ריב"ז קדים מיניה טובא דר' יהודה תלמיד דר"ע הוא כדאמרינן פרק הבא על יבמתו ור"ע תלמיד דר' אלעזר ור' אלעזר תלמיד ריב"ז:
שאינו שוקל חוטא. בגמרא מפרש טעמא:
לעצמן. להנאתן:
האיך הן נאכלין. אם אנו נותנין שקלים ללשכה נמצאו קרבbות באין אף משלנו שהרי כל הקרבנות מן תרומת הלשכה הן באין ולאו דרשא היא כדאיתא בגמרא:
הא ליתבע תובעין. אהא קאי דתנן דקטנים אין ממשכנין אותן ודייק הא לתבוע אותן תובעין דאי אין תובעין ליתני אין תובעין וכ"ש דאין ממשכנין:
הדא דתימר כשהביא וכו'. כי שמעינן ממתניתין דתובעין דוקא בשהביא שתי שערות וקרי ליה קטן משום דלא מיחייב מדאורייתא עד י"ד כדאמרינן במתני' ומ"מ תובעין כיון דסמוך לאיש הוי ובנדרים נדריו קיימים מדאורייתא:
אבל לא הביא שתי שערות לא בדא. פירוש אינו נחשב לאחשובי אדם ואפילו לתבוע אין תובעין ולא תימא דמדרבנן מחנכין ותובעין ובן ט' שהגיע לחינוך בשאר מצות מדרבנן נמי תובעין ומש"ה קאמר דאין תובעין אלא משהביא וכו':
הכי גרסינן ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא שערות כן היא מתניתא. וה"פ דדחינן לדיוקא דלעיל דלעולם דבפחות מי"ג תובעין ומי"ג ואילך ממשכנין והא דתנן במתני' אין ממשכנין עד י"ג הוא אבל הביא שתי שערות ממשכנין כן היא מתניתין דסתמא דמילתא דכי קתני קטן בשיעורא דקטן בעלמא מיירי ואית דגרסי אין תובעין בהדא אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות כן היא מתניתין והיא נוסחת ספר ישן והכי פירושו כלומר לעולם תובעין פחות מי"ג ומהא מתני' לא תידוק דמתני' מיתניא בסתם קטן דעלמא ורומז דבפיסקא אחריתי מצינן לדיוקי והיינו במשנת אף על פי שאמרו אין ממשכנין ועלה מסקינן דודאי מי"ג עד י"ד תובעין ואין ממשכנין:
שנים עשר שבטים יתנו. זה בגימטריא י"ב והיינו שבט לוי כך פירש רש"י ז"ל בפ' הקומץ רבא ובפ"ק דערכין ור"ל י"ב הנכתבין בחשן ולא י"ב דחומש הפקודים דשם אינו נמנה בכלל השבטים ועוד גבי מצות המנין שכשנכתב מקרא זה עדיין לא נחלקו מעל ישראל דכולהו בעו חיי וכולהו בכלל וגרים וכהנים ולויים דלא שקלי עוברים בעשה וכבר פירשתי במתני' דמשום דסמכי אהדדי איתקוש ודרשינן לה נמי גבי מצות שקלים:
משיבין חכמים לר' יהודה. דס"ל כבן בוכרי:
ואין חטאת צבור מתה. דהכי קי"ל פ' יש בקרבנות במס' תמורה וכי היכי דבהא יש הפרש בין צבור ליחיד הכי נמי לענין כליל מנחת יחיד הוא דהוה כליל ולא צבור וכיון דמעורבין שקליהן בהדי שקלי הצבור דצבור נינהו:
משיבין לאדם דבר שאין מודה בו. דר' יהודה פליג התם במס' תמורה וסבר דתמות וא"כ ממקום שבאת כי היכי דהתם שוין צבור ויחיד ה"נ הכא:
הוא מתיב לון זו וכו'. משום דר' יהודה הקשו להו לרבנן דהא נדבת יחיד הוא מאי דיהבי כהנים וכליל להוי והך קושיא לא שייכא לרבנן דדרשי כל העובר כל דעבר על ימא דרחמנא גזר דמחייבי כהנים ולויים דדרשי זה והוא ניהו דהקשה להם על פי דרכו אבל הם משיבין לו אפילו לדעתך דלא מחייבי כיון דמוסרין אותה לצבור נדבת צבור מקרי דכל מאן דיהיב שקל אדעתא דגזברין יהיב ליה וכמו שנפרש לקמן בפ' תורמין ואשכחן דר' יהודה גופיה מודי דאם מסר להו לצבור ליכא חטא כלל כדאיתא במתני' וכדמפרש בפרק הקומץ רבא ובפ"ק דערכין ולפי סברתו משנו ליה שפיר:
דעבר על ימא. כל מי שעבר ים סוף יתן שקל כשמונים אותו וה"ק קרא כל העובר יהא נדון בכלל הפקודים דכולהו בעו חיי ואפילו שבט לוי:
דעבר על פקודיא. בסדר הפקודים שבתרומת אדנים דשבט לוי נפקד בתוכן כמ"ש בתוס' פרק הקומץ רבא דההיא לתרומת אדנים ובאותה של אדנים לא היה שבט לוי אבל באותה של צורך קרבנות כולם היו והרמב"ן ז"ל כתב שמנין האמור בפרשת פקודי דהיינו תרומת אדנים אפילו לויים היו בכלל וזה היה בשנה הראשונה שהרי כשנתרמה התרומה היה ביום שהוקם המשכן ובמדרש אמרינן שנשלמה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו ובודאי דגביית השקלים לאדנים ולכל צרכי המשכן היה מיד ברדתו מן ההר ביום הכפורים של שנה ראשונה ובאותה שנה עדיין לא נצטוה למנות הלויים לעצמן עד חדש אייר של שנה שניה ובזה מצינו הבדל גדול בין מנין ראשון למנין שני שישראל רבו כמו רבו והשתא לא קשה מה שהקשה רש"י ז"ל בפרשת כי תשא:
מסייע ליה לבן בוכרי. היינו ר' יהודה דמתניתין: