אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה א

פרק ה

בנות שוח. בגמ' מפ' פיטוריא ופי' בערוך מין תאנים חשובים מאד דגרסינן בב"ר פרשת ט"ו מה היתה אותה תאנה א"ר אבין בנות שבע דאייתי שבעה יומין דאכלו לעלמא ואית דקרו להו בנות שוח שגרמו שוחה לעולם ובפ' כיצד מברכין מפ' מין תאנים לבנות:

שביעית שלהן שנייה. מפ' בגמ' שבכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין פירותיהן נגמרין אלא לאחר ג' שנים ופי' בערוך שביעית שלהן נוהגת בשנה שנייה של שמיטה שמה שחונטים בשנת השמיטה אחר תשרי נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע שמתאחרין ג' שנים באילן אבל מה שחנטו קודם תשרי של שביעית מן הששית הן חשובים ומותרים בשנה ראשונה דהיינו מוצאי שביעית וזה דרכן בשנה ראשונה חונטין פגין ובשנייה תחלת בוחל ובשלישית נגמרין הם ובכל שנה הם חונטים וכן סידורן מה שחנטו בשנה ראשונה של שבוע אחר ט"ו בשבט נגמרין בשלישית ומה שחנטו בשנית נגמרין ברביעית ומה שחנטו בשלישית נגמרין בחמישית ונוהגין בהן מעשר עני דקיי"ל אילן בתר חנטה אזיל ואלו שנגמרו בחמישית בשלישית חנטו לפיכך הם פירות שלישית וכשחנטו בד' נגמרין בששית ושחנטו בחמישית אע"פ שנגמרין בשנה של שמטה מותרין הן כי פירות חמישית הן ושנחנטו בששית נגמרין בשמינית ונוהגין בהן מעשר עני ושחנטו אחר תשרי של שנת השמטה נגמרין בשנה התשיעית שהיא שנה שנייה של שבוע ונוהגין בהן דין שביעית כי בשביעית היתה חניטתם. וכן דרך סידורם לעולם כל הפירות שחונטין בשביעית נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע והיא שנת גמר הפרי הנחנט בשביעית עצמה נמצאין בכל שנה ג' פירות בזה האילן מקצתן צמל והן הנחנטין מקודם לכן שנתיים ומקצתן בוחל והם אותן שחנטו מאשתקד ומקצתן פגין והם שחנטו בזו השנה ובגמ' מפ' כיצד נותן בהן סימן בין פרי לפרי להכיר פרי של ששית ושל חמישית ושל שביעית:

הפרסיאות. מין תמרי פרסיאתא שהן עושות לשתי שנים. פי' אחר מין תאנים שמתבשלין לשתי שנים:

לא אמרו אלא בנות שוח. לא אמרו פרי שאיסורו נוהג חוץ לשביעית ולא בשביעית אלא בנות שוח. ולמדנו ממשנתנו שיש ג' שנים לשביעית לר' יהודה ולרבנן ב' ומהיכן למדו מפ' טעמא בת"כ דכתיב שבת שבתון התורה ריבתה שבתות הרבה:

אחת לשלש שנים. הפרי שעלה בו בשביעית נגמרין פירותיו בשנה שנייה של שביעית ואין חונט בו אחר עד שנגמר הראשון:

כיצד הוא יודע. כלומר איך יודעו פירות של שנה ושנה ולהכי קא בעי כיצד הוא יודע אע"פ שאלו נגמרו ואלו לא נגמרו זימנין דלא מינכרי כולי האי:

קושרן בחוט. אלו בחוט לבן ואלו בחוט שחור ואלו בחוט אדום:

תוחב בהן קיסמין. גם זה כענין הראשון:

אילן שחנט קודם ט"ו בשבט. דהוא ראש השנה לאילן כדאיתא בפ"ק דר"ה:

מתעשר לשעבר. לשנה שעברה אם שנייה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני ואע"ג דליקט אותה ברביעית בתר חנטה אזלינן ולא בתר לקיטה:

שתי גרנות. שאין פירותיו נגמרין כאחד כגון אתרוגים וכיוצא בו:

שעושה גורן אחת. שפירותיו נלקטין כאחד:

הרי הן כלעתיד לבא. ובתר לקיטה אזלינן בהו ולא בתר חנטה. ואיכא למידק מדקאמר בזיתים ותמרים וחרובין אע"פ שחנטו קודם לזמן הזה משמע דכיון דחנטו נתחייבו במעשרות אותה שנה אם שנייה שני ואם שלישית עני ואפ"ה בתר לקיטה אזלינן בהו והא גבי זיתים אין כאן חיוב מעשר עד שליש כדתנן בפ"ק דמעשרות ותמרים משיטילו שאור הוי שליש וחרובין משינקדו כדתנן התם וכן כל שיעורי האילנות דקתני התם ומתוך קושיא זו נראה שפי' הרמב"ם ז"ל דחנטה היינו בישום מלשון ויחנטו הרופאים את ישראל שנותנין שמן טוב והשמים בגוף אף כאן האילן נותן מתיקה בפרי והיינו שנת המעשרות וזה לשונו פ"א דהיל' מעשר שני פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית אע"פ שנגמרו ונאספו אח"כ בשנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני וכן אם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבע של רביעית אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית מפרישין מהם מעשר עני ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא בשעת לקיטתן עכ"ל הרי אתה רואה פירושו בסוגייתנו ולדעתו ז"ל היינו חנטה היינו שליש היינו עונת המעשרות ולא מיחוור דאמרינן לעיל פ' בראשונה אמר ר' חיננא בר פפא החרובין שלשולם הוא חנטתן ואי אפשר לפרש שם דחנטתן היינו עונת המעשרות דהא בשלשולן קתני דאסור לקוצצן בשביעית ואילו כי מטו לעונת המעשרות שרי לקוצצן כדתנן התם וכל האילנות כיון שבאו לעונת המעשרות מותר לקוצצן ועונת המעשרות היינו ינקדו ועוד דבהדיא אמרינן לקמן דחרוביי חונטין קודם ר"ה ואין עושין שלשול אלא אחר ר"ה כר' חיננא ומשמע דר' חיננא בר פפא ה"ק אמאי שני מתני' דגבי אילנות כלהו אסור לקוצצן משיוציאו ואילו גבי חרובין לא אסר עד שישלשלו ואתא ופי' דגבי חרובין שלשול בהו הוי כמו חנטה בהן אע"ג דשאר אילנות דעלמא בהוצאת עלים דקמי חנטה וכ"ש בחנטה הוא דאסירי הני שלשולם אע"ג דמאוחר דמי לחנטה כדפרישנא לעיל ועוד דבהדיא מוכח במסכת שקלים בפ' תורמין דחנט לאו היינו שליש דגרסינן התם אמר ר' ייסא הדא מעשר בהמה לא עשו אותו ולא בחנט ולא בשליש אם בחנט ליתני כל המעוברין עד כ"ט באלול ואם בשליש ליתני כל הנולדים עד כ"ב באלול עיין שם משמע בהדיא דחנט לחוד ושליש לחוד ומדתני מעוברין עד כ"ט גבי חנטה משמע דחנטה היינו התחלת יציאת הפירות כפי' המפרשים וליכא למימר דפסק הרמב"ם ז"ל כר' יעקב בר אחא דלקמן דקאמר הביא שליש קודם לט"ו בשבט מתעשר לשעבר חדא דבגמ' דילן ליתא אלא ברייתא דחנטה ומימרא דר' בון בר כהנא ואתלמודא דילן לא מצי פליג ועוד דלדידיה ל"ש תמרים ל"ש חרובין הוא דקאמר כמו שאפרש בסמוך ועוד מאי אע"פ שחנטו דקאמר דמשמע דחנטה מזיק לדין אלא דמשמע דס"ל דחנטה היינו שליש כמו שאפרש בסמוך: אלא עיקרן של דברים מה שפירשו המפרשים ז"ל דחנטה היינו יציאת הפירות והראותם קרויה חנטה ושני כללים הן תבואה וזיתים שוין הן לעולם בין לגבי דאין חיוב מעשר של שנת החנטה בהן אלא עד שהביאו שליש קמי ר"ה ובין לגבי שמיטה. כיצד תבואה וזיתים שהביאו שליש קודם ר"ה של שביעית של ששית היא ואי הביאו שליש בשביעית קודם ר"ה של שמינית כל תורת שמיטה נוהג בהן דזיתים לעולם אין מפרידין אותן מתבואה דרחמנא אקשינהו דכתיב מגרנך ומיקבך וכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב ותבואה אזלינן בה לשליש דדרשינן התבואה לשלש קרי ביה לשליש כדאמרינן פ' שני מאספך מגרנך ומיקבך מקצת יקבך אבל בשאר אילנות אינו כן אלא לגבי חיוב מעשרות בעינן שליש המפורש לכל אחד במס' מעשרות למעוטי נתלשו קודם ומכי מטו לשליש לאי זו שנה אתה מטילו בתר חנטה דט"ו בשבט אזלינן אי חנט קמי ט"ו בשבט לשעבר אי אחר ט"ו בשבט להבא וכל זה בשאר שנים אבל בשמיטה ר"ה שלו תשרי בין לאילן בין לירק ובתר חנטה דתשרי אזלינן דרחמנא אמר ובשנה השביעית וגמר ג"ש מתשרי דכתיב מרשית השנה והיינו תשרי כדאיתא התם והיינו דאמר בפ"ק דר"ה אמור רבנן בתר חנטה ואמור רבנן בתר שליש והא דנקט זיתים גבי חנטה דט"ו בשבט לצדדין קתני כגון זיתים ולאו כזיתים כגון זיתים דהא גורן אחת ולאו כזיתים דאילו זיתים לא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בשליש ושליש דקמי תשרי הוא דהויא והני חנטתן קמי ט"ו בשבט הויא:

נהגו העם בחרובין כר' נחמיה. ובתר לקיטה ולא בתר חנטה וטעמא דחרובין דהוו מעשר דידהו מנהג דרבנן ונ"ל הטעם משום דאשכחן דס"ל לר' יוחנן גופיה דאמר בפ"ק דמס' דמאי בהנהו מיני דמתני' דאפילו ודאי אין נוהגין בהן מעשרות בגליל דרובן באין מן ההפקר וחרובין נמי דומין להן בגליל הילכך לא חשו דלדיינו עלמא בהו בתר לקיטה ולדעת הרמב"ם ז"ל כגון חרובי שיטה וצלמונה דלאו מאכל אדם נינהו לכו"ע אלא קצת הוא דאכלי להו ?(ב):

שביעית שלהם שנייה. פירות שחונטין בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שנייה של שמטה ובתר חנטה אזלינן ונהגא בהו שביעית ובנות שוח גרן אחת חשיבי דכל הנהו דנגמרין בשנה השלישית לקיטתן כאחד הוו ואע"ג דתאנה דעלמא אין לקיטתה כאחד הני שאנו. והא דלא מנינן להו בפ"ק דפאה משום דבעינן דכל האילן לקיטתו כאחת והני אית ביה תלתא מיני:

מה שעשו בשביעית. שנלקטו בשביעית אע"פ שחנטו בחמישית:

יהו שביעית. והנלקטין בשנייה לא נידון בהן קדושת שביעית:

וקבל מיניה. ושתק לו ר' יוחנן ולא השיב לו:

ויתיביניה. וישיב אותו תשובה ויאמר אנא אמינא בחרובין דלא חשיבי לאינשי משא"כ בבנות שוח דאע"ג דתנינן בנות שוח ברפ"ק דמס' דמאי לפיטורא מן המעשרות אפילו בודאי לר' יוחנן אפ"ה בנות שוח חשיבי דאמר פרק ד' נדרים הנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר והייתי אומר הכלכלה אסורה ובנות שבע מותרות ובנות שוח ובנות שבע הכל אחד כדפרישית שם. ובגמ' דילן אמרינן אנא אמינא דרבנן דהיינו גבי מעשר ואת אמרת דאורייתא דהיינו גבי שביעית דהוו כל גידולין שלה דאורייתא דאפילו גבי מאכל בהמה נהגא ומאי דקאמר דמעשר דחרובין דרבנן בנשמרין הוא דקאמר כדאיתא בפ"ק דמס' דמאי:

אנא אמר מנהג. דמפ' בפ' בתרא דתענית דאי עביד לא מהדרינן אבל לא מורינן:

ואת אמרת לי הלכה. דאנא נמי מורי דלכתחלה בתר חנטה אזלינן:

ואת אמרת רבנין. דמתני' סברא כת"ק דפליג אדר' נחמיה ובגמ' דילן סתר להך טענתא משום דמצי למימר ליה ריש לקיש שבקת רבנן ועבדת כר' נחמיה ומי שבקינן רבנן ונעביד כר' נחמיה כלומר דלא מהדרינן מאן דעבד כר' נחמיה עבד והא את הוא דאמרת הלכה כסתם משנה וא"כ מהדרינן:

היא חרובין היא בנות שוח. דאף בבנות שוח הוה ס"ל לר' יוחנן הכי ואפילו גבי שביעית:

היא מנהג היא הלכה. ולכתחלה נמי מורינן:

היא ר' נחמיה היא רבנין. ולא פליגי רבנן עליה דר' נחמיה ומפ' לדבריהם דרבנן הוא ומשו"ה אקשי עליה מסתם משנה.

ונקטינן כי קושייה דריש לקיש דשתק לו ר' יוחנן ולא נהגי' כר' נחמיה אלא במעשר ולא בשביעית ודוקא בחרובין ותו לא וגבי שביעית אזלינן בכולהו בתר חנטה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד דהיל' שמיטה וז"ל פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ר"ה הרי אלו מותרין ואע"פ שאוסף אותן בשביעית הרי הם כפירות ששית לכל דבר ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ר"ה הרי הם כפירות שביעית והולך לשטתו שסובר דחנטה היינו עונת המעשרות ועוד כתב בנות שוח הואיל והן נגמרות אחר ג' שנים אם באו לעונת המעשרות קודם ר"ה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שנייה מן השבוע בתורת שביעית ע"כ. וגם בזה נמשך ע"פ סברתו בפי' חנטה:

תמן אמרין וכו'. אתו לתרוצי דר' יוחנן לעולם בכל הפירות סבר כר' נחמיה ואפ"ה לא תיקשי מבנות שוח:

ר"ה של עולם. היינו תשרי דשני הדורות ושני המבול מתשרי מנינן כדאיתא בר"ה:

מתעשר לשעבר. ולא אזלינן בהו בתר לקיטה דאפילו אותן דגרן אחת דדוקא כי קאמר ר' נחמיה כשחנטו אחר ר"ה של עולם אע"ג דחנטו קודם ט"ו בשבט הוא דאזלינן בתר לקיטה ומתני' דבנות שוח הנלקטים בשביעית שריין כשחנטו קודם ר"ה כלומר סמוך לה מיירי וה"ה כשחנטו בר"ה גופה וכי קתני שביעית שלהן שנייה היינו החונטין בר"ה של שביעית מיירי ומודי בהו ר' נחמיה:

הרי חרובין הרי הן חונטין קודם ר"ה. וחזינן דנהוג עלמא בהו בתר לקיטה כדר' נחמיה:

שלשולן הוא חנטן. חנטה דידהו לא חשיבא חנטה כשאר אילנות דעלמא דמרים כלענה הן אלא דוקא בשלשול ושלשול שלהן דחשיבא חנטה אחר ר"ה הוא וגבי שאר אילנות אי חנטו נמי אחר ר"ה אזלינן בהו בתר נקיטה:

הביאו שליש קודם ר"ה של עולם. דר' ייסא נמי לתרוצי דר' יוחנן קאתי ופליג אתמן אמרין בהא דסבר דלעולם אזלינן בהו בתר לקיטה עד שיביא שליש קודם ר"ה של עולם דהיינו תשרי ובנות שוח דמתני' שלוקטין בשביעית דפטורין משביעית בשהביאו שליש קמי ר"ה דשביעית איירי וכן הא דקתני שביעית שלהם שנייה בשהביאו שליש קמי ר"ה דשמינית איירי: ופריך ליה ר' זעירא דס"ד דבכולהו פירות אי לא מטו לשליש קמי ר"ה להבא ?(ג) [מתעשרין] דהא פעמים שהשנים מאפילות ואין התמרים מטילין שאור דהיינו שליש דתמרים עד לאחר ר"ה של עולם ואפ"ה נהוג עלמא דמתעשרות לשעבר ובתר חנטה אזלינן בהו ולא בתר לקיטה:

לא מן דעתיה וכו'. ר' זעירא מותיב לה והוא מפרק לה:

לא מן דעתיה היה אמר ר' ייסא הדא מילתא. לא מלבו היה אומר כן כי היכי דנחשוב דעל כולהו פירות קאמר:

אלא על הדא. דאמר ריש לקיש הוא דקאמר לה דאסיקנא דר' יוחנן שתק וקבל ולא הוי דיניה קיים אלא בחרובין לחוד וגבי חרובין הוא דאיירי ר' ייסא וקאמר דכי נהגו בחרובין בתר לקיטה ולא בתר חנטה ה"מ היכא דלא הביאו שליש עד לאחר ר"ה אבל הביאו שליש מקמי ר"ה אף בחרובין בתר חנטה אזלינן: לשון אחר ועיקר דר' ייסא אבנות שוח דאקשי ליה ריש לקיש לר' יוחנן הוא דקאי לתרוצי ההיא קושיא דתנן במתני' דשביעית שלהן שנייה ולא אזלינן בהם בתר לקיטה דבנות שוח שנלקטו בשביעית יהא להן דין שביעית ומתוך קושיא זאת למד דמידי ר' נחמיה דכי הביאו שליש קודם ר"ה של עולם מתעשרין לשעבר והיינו טעמא דבנות שוח דמתני' וכי א"ר נחמיה דבתר לקיטה אזלינן היינו כי הביא שליש לאחר ר"ה של עולם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל למעלה אבל אה"נ דלא נהגו אלא בחרובין כר' נחמיה:

ר' יעקב בר אחא וכו'. פליג אדר' ייסא וסבר דלא מיבעיא אם הביא שליש לפני ר"ה של עולם דבתר חנטה אזלינן אלא אם הביאו שליש קודם ט"ו בשבט נמי בתר חנטה אזלינן ומודי ר' נחמיה דמתעשרין לשעבר:

א"ר זעירא ויאות. שפיר קא"ר יעקב:

דהא אתרוג עקרת חנטו וכו'. דאע"ג דקיי"ל כר"ג דלענין מעשר הוי אתרוג כירק וכשעת לקיטתו עישורו מ"מ לא עקרנו שנתו לומר דהוי ר"ה של לקיטתו תשרי כמו לגבי ירק אלא גם ר"ה של לקיטתו ט"ו בשבט והכי הוה ס"ל לרבה בר רב הונא פ"ק דר"ה דגם ר"ה שלו ר"ה של אילן דהיינו ט"ו בשבט ואם ליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא תבא השמש וחזר ולקט משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה והכי אסקינן התם דר"ה של אתרוג ט"ו בשבט ואיתא נמי במס' בכורים פ' התרומה והבכורים אלמא אע"ג דלא דמי לאילן בחד צד שייכו ליה אידך צד:

וכאן. אע"ג דעקרת בחרובין שנתן אליבא דר' נחמיה דבתר לקיטה אזלת בהו כירק אפ"ה לא עקרת חנטתם לגמרי מכל וכל דאי הביאו שליש מקמי ט"ו בשבט לבתר חנטה שדינן להו אע"ג דנלקטו בתר ט"ו בשבט וכגון דבתר ט"ו בשבט הויא שלישית בתר שרף דקודם ט"ו בשבט דיינין להו וקמי תשרי הוו והויין שנה שנייה ומפריש מ"ש. כן נ"ל לפ' סוגיא זו. ולענין הלכה נקטינן כגמ' דילן ודוקא גבי חרובין דחיובא דמעשר דידהו דרבנן בתר נקיטה אזלינן בהו דלא שנא לא הביאו שליש קודם ר"ה של עולם ולא שנא הביאו שליש קודם ר"ה ול"ש לא הביאו שליש אלא אחר ט"ו בשבט ל"ש הביאו שליש קמי ט"ו בשבט בתר לקיטה אזלינן בהו אבל גבי תמרים אע"ג דגורן א' הן בתר חנטה אזלינן בהו ואפילו הביאו שליש לאחר ר"ה ואפילו לאחר ט"ו בשבט בתר חנטה אזלינן בהו וכפירכא דר' זעירא וזיתים ותבואה לעולם אזלינן בהו בתר שליש וכמו שכתבתי למעלה והיינו דאמרינן בפ"ק דר"ה אמור רבנן באילן בתר חנטה בתבואה וזיתים בתר שליש גבי ירק בתר לקיטה גם זה הוא שלא כדברי הרמב"ם ז"ל דלדעתו היינו חנטה היינו שליש:

מעתה שליש הראשון לשעבר ושליש השני וכו'. דהא שליש השני חשוב וט"ו בשבט לא בטיל:

מיד הוא גדל. וכל גידולין דמשליש ואילך משרף הראשון הן:

כאריס אומן. כך תירץ שמועה זו כמו אריס שהוא בקי בענין גידול הפירות דמלאכתו לעבוד שדות וכרמים:

שיתין יומין שיתא עליי. בששים יום ראשונים מתגלין באילן שש עלין ומשנפתח להוציא עלין בששת ימים עושה שוב ששים עלין וסייעתא לר' זעירא:

מהוצאת העלין ועד הפגין וכו'. אין לפרש דבא לגלויי לן טבען של בנות שוח ולפרושי מתני' קא אתי וכמו שפי' בעל הערוך ז"ל גבי בנות שוח דהא בתוספתא פ"ד מיתנייא בהדי ההיא ברייתא דלעיל דתניא אילן שחנטו פירותיו דאיירי בה ר' נחמיה ובתאנה שעושה שתי בריכות מיירי דא"ר נחמיה דאזלינן בה בתר חנטה:

ועד הפגין. ועד הוצאת הפגין וכשמתבשלים קרויים תאנים:

השיתין הנובלות. יש מין תאנים שנושרין בני בישול וקורין אותו פיגוש לוקוש ולקמיה מפ' ר' יונה למאי נפקא מינה דאם לקט תאנה דבת שתי גרנות היא שיתין ותאנים ואינו יודע מתי חנטה אם קודם ט"ו בשבט ומעשר שני הוא ואי אחר ט"ו בשבט ומעשר עני הוא מונה מאה יום למפרע עד הוצאת הפגין והוא יודע אימתי חנטה והיינו כרשב"ג דאילו כר' מונה שמונים יום וקיי"ל כרשב"ג דאין הלכה כר' לגבי אביו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה