אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה א

פרק ד

עצים ועשבים מתוך שלו. כשמלקט אדם עצים ועשבים מתוך השדה מיתקן לזריעה כדתניא בפ' הבונה התולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת ואם לבהמה כמלא פי גדי ואם ליפות הקרקע כל שהו וכשמלקט את הגס שרי דלא תלינן ליה אלא דקא עביד לצרכו גבי עצים נאמר לשריפה קא בעי להו דומיא דאבנים דאמרינן דגסים שרי דמוכח דלבנין קא בעי להו וקטנות אסור כדאיתא בפירקין דלעיל דמחזי כמסקל שדהו ומסקל תולדה דחורש הוי כדאיתא בפ' כלל גדול בירושלמי:

ועשבים. כיון דאיכא נמי הך טעמא דמייפה לא שרינן אלא הגס דנאמר לאכילת בהמתו שקיל להו אבל קטנים מיחזי כמנכש אבל בשל חברו כיון שלא חייש בתיקון שדה חברו וכדלעיל בין דקין בין גסין שרי כדתנן לעיל גבי אבנים ומשו"ה מפ' בגמ' דהגס הגס דקתני אשלו קאי ולא אשל חברו:

שלא בטובה. תרגום חסד טיבו שמחזיק לו חן משום דנראה שעושה לו טובה דמייפה לו שדהו אלא נכנס בלא רשות ונוטל בעל כרחו של בעל השדה:

שיקציץ להן מזונות. דהא אפילו טובה אסור להחזיק זה לזה וכ"ש דאסור שיתן לו מזונות על שיטו: דאם נותן לו שכר על ליקוטו מייפה ודאי חשיב ליה:

הכין צורכא מיתני. כך צריך לשנות התלמיד במשנתנו ובערוך גריס הכין סוגיא דמתני':

נחשדו להיות מלקטין. הכל ואפילו דקין ואיכא משום מייפה:

זה מתוך של זה. דמידע ידיע דלא עביד לצורך הקרקע דמהו חושש לתקן קרקע חברו:

שלא בטובה. דודאי לא אתי למילקט הדקין כיון דאין מחזיק לו טובה שטרחן מרובה:

מן הקרוב לעיר. דאית ביה קלא:

בהמתו מוכחת עליו. היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט ומביא לפניה אפילו דקין שבהמתו מוכחת עליו:

כירתו מוכחת עליו. ומלקט הכל ומדליק ומבשל קדרתו:

שדהו מליאה גסין. עצים גסין ואין בה דקין ולמשנה אחרונה בשדהו אסור אבל כיון שאין בו דקין לא שייך למגזר ומשו"ה בעי לה:

נוטל את העליונות. ושרי בשלו ומפרש בפרק ב' דהיינו בתלושות ולא שייך לשון מסקל אלא בקטנות מלא היד ומשו"ה בעינן שמשייר נוגעות בארץ כי היכי דליכא ייפוי בקרקע דאי הוו גדולות דחזו לבנין לא בעינן שישייר מהן בארץ וה"נ בעצים גסין כיון דליכא משום ייפוי דלהיסיקא קא בעי להו שרי ולא בעינן שיור:

אי זהו המדל אחת או שתים. מתני' היא בפירקין ומפ' בפ"ק דמ"ק היינו שלופי והוא כשהזיתים רצופין ומקורבין יותר מדאי יניקתן כחושה ושולף מבנתים א' או שתים וטפי לא אא"כ יגום ולא ישרש אע"ג דכולהו גסין:

אף במועד כן. בחוש"מ מי שרי לתלוש בשל חברו גסין ודקין כדרך שאמרו בשביעית דכאן יכאן לייפות הקרקע אסור ומסיק דאסור וטעמא כדלעיל דשביעית זמנה ארוך ומועד זמנו קצר א"נ שביעית טירחא שרי מועד טירחא אסיר ולא שרי בשל חברו במועד אלא גסין לחוד:

אף באבנים כן. בעיא היא דמי גזור באבנים שלא ליטול משדה חברו אלא גסין דוקא בשביעית ואע"ג דתנן לעיל דמשל חברו מה שהוא רוצה יטול מצינן למימר דהתם אגדר קאי שלקח גדר אבנים של חברו אבל ללקט דקין משדה חברו לא שמענו:

אשכח תני אף באבנים. שרי כדרך שהתירו גבי עצים ועשבים:

הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. משל נאה הוא וכדלקמן:

עבד כשיטתיה. היה עובר בשנת השמטה על השדות ועל הכרמים לראות אם יש עוברי עבירה למחות בידן דנשיא היה ומוטל עליו וכן היה רגיל:

ולית אסיר. דכתיב וכרמך לא תזמור:

לעקלין אנא בעי. לזיתים של ערב שביעית שהביאו שליש קודם ר"ה שהיה עוצר אותן בקורה בשביעית וצריך עקלין שקורין צירקוש לקשור את תפוח הזיתים:

הלב יודע. לבו היה יודע אם לעקל נתכוון ושרי או לעקלקלות לעבור על ד"ת ולדחותו. ונקטינן משמעתין דבמועד עצים דקים משל חברו אסירי ואבנים דקות משל חברו שריין בשביעית:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה