פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ז
אינה יכולה לינטל באחת. ביד אחת אלא בשתי ידים:
ור' יוסי. מיקל טפי וקיי"ל כוותיה:
בינו ובין ר"ה. מפ' בגמ' דדוקא בין רה"ר שרי לבנות אבל בינו ובין חברו לא ופי' המפרשים דטעמא דילמא ממליך וזרע ליה אבל בינו לרה"ר שרי משום דאין דרך בני אדם לזרוע סמוך לרה"ר ולי נראה דטעמא משום דחשו לאיבוד ממון שלא יגנבו ביתו או גנתו וחסה תורה על ממונן של ישראל הילכך בינו לרה"ר שרי אע"ג דחופר דמכשיר אגפים לזריעה אבל בינו לבין חברו לא דהא יכול לשמור פירותיו ע"י הדחק בסתימה כל דהו הילכך אסור לבנות דסתם בונה עודר והכי מוכח בגמ' דטעמא משום שמירת ביתו ומשו"ה פרצה סוגה בעפר אסור דהא מינטרא והיינו דקתני מותר להעמיק שיכול לחפור כמו שירצה:
צוברו ברה"ר ומתקנו. אח"כ נוטלו משם ומתקנו:
כדרך שאין מקלקלין ברה"ר כך לא יתקן. מפ' טעמא בגמ' שהוא תיקון ולבסוף קילקול וה"ק כשם שאין מקלקלין כגון חופר בור וכל הנהו דפ' הפרה כך לא יקלקל רה"ר לעשות שם טיט ע"מ לתקן דאע"ג דמביא עפר ואבנים למלאות הגומא והפחתים מ"מ כיון שהולכין תדיר אזיל ומיסתר ומשו"ה אסור והאי דר"ע אפילו בשאר שבוע נמי והכי תניא בתוספתא לענין סיקול והכי איתא התם מסקלין דרך רה"ר דברי ר' יהושע ר"ע אומר כדרך שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל כלומר ויתן לצד אחר דמיגנדר ומזיק ומשו"ה תנא סיפא ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשים:
מה יעשה בעפר. אליבא דר"ע בעי לה:
צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין. כדתנן ג' אשפתות לבית סאה בגמ' בעי אי ממתין לשיפסקו עובדי עבודה:
וכן החופר בור שיח ומערה. צובר העפר לתוך שדהו כדרך המזבלין ולא יפזר שמכשיר השדה לזריעה:
אבני כתף באות מכל מקום. מפ' בגמ' אפילו מתוך שלו דמתוך גדלן מידע ידיע דלבנין קא בעי להו ולא לתקן השדה:
והקובלן. מלשון מקבלי קיבולת שדרכו לעשות בניינים בקבלנות:
מביא מכל מקום. מפ' בגמ' ואפילו פחותות מאבני כתף דאין כוונתו אלא לקבץ אבנים ואין חוששין שהוא מתכוין לתקן את שדהו ואפילו משדותיו שרי דאי משדות אחרים אפילו אינו קבלן כדתנן לעיל דמתוך של חברו מה שהוא רוצה יטול:
בינו ובין חברו אסור. לבנות דלא התירו לו לחפור בשביעית דנראה כעודר:
הא במועד אפילו בונו ובין רה"ר אסור. דתנן בפ"ק דמ"ק מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו ומאי דשרינן לבנות בשביעית בההיא מתני' היינו כדמפ' הכא בינו ובין רה"ר ועלה קתני דבמועד מקרין אבל לא בונה ומשמע אפילו בינו ובין ר"ה במועד דשביעית אינו בונה אלא מקרה ותו לא ומפ' התם היכי דמי בונה והיכי דמי מקרין מקרין אבן ע"ג אבן וצרור ע"ג צרור ובונה צרור ע"ג אבן ואבן ע"ג צרור. ה"ג ובפרצה שאינה סוגה בעפר אבל בפרצה שסוגה בעפר אסור וכו'. וה"ג לה בפ"ק דמ"ק ירושלמית וסוגה מלשון סוגה בשושנים עשו סייג לתורה כלומר אימתי התירו בנין בינו ובין רה"ר בפרצה שאינה סוגה עפרא אלא היא פתוחה להדיא אבל אם עפרה סג אותה אסור לבנותה דהחצר יכולה להשתמר ע"י הדחק ובינו לבין חברו אפילו בפרצה שאינה סוגה אסור וטעמא כדפרישית דלא בעי נטירותא בינו ובין חברו דישראל לא חשידי אגזל וגנבה:
ושאינה מכשלת את הרבים. שאין אבניה וצרורותיה מזיקין לבני רה"ר וכגון דרה"ר בגובה והחצר בעומק אסור לבנות כיון דסוגה בעפר:
אבל מכשלת את הרבים אע"פ שסוגה בעפר. שרי משום תיקון בני רה"ר ושרי לבנותה בשביעית והתם בפ"ק דמ"ק מסיים לה הכי כהדא דתני אם היה כותלו גוחה סותרו ובונהו ויסתור ולא יבנהו ר' חנניה בש"ר יוחנן התירו סופו משום תחלתו שאם אומר אתה שלא יבנהו אף הוא אינו סותרו ונמצא בא לידי סכנה ע"כ פי' גוחה שוחה ונטוי ובגמ' דילן משמע דכותל הגוחה שנויה גבי מועד ומייתי ראיה מינה גבי שביעית כי מכשלת את הרבים דשרי לבנותה מק"ו:
כתיב ושם דרך אראנו בישע אלקים. אר"ע פריך דקאמר אסור לתקן:
ומשני שנייא היא שהוא תיקון וסופו קלקול. אבל כי מסקל וזורקן לים או לנהר תבא עליו ברכה:
ונר הוליד את קיש. מקרא הוא בדברי הימים דאבי קיש שמו נר ובשמואל כתיב ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל אלמא דאבי קיש שמו אביאל: ומשני על ידי שהיה מדליק נרות:
הדרן עלך מאימתי מוציאין: