אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

נותנין שתי פאות. דלכל חד וחד קרינן ביה שדך:

נותנין פאה אחת. דנפקא לן בפ' ראשית הגז דשותפים חייבים בפאה דאע"ג דכתיב שדך דמשמע דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא קציר ארצכם דמשמע על שנים הוא מדבר:

שנים. דעלמא:

שלקחו את האילן. מהנך אילנות דחשיב בפ' קמא דחייבין:

זה נותן פאה לעצמו וכו'. ואע"ג דאילן אחד הוא כיון דמתחלה לקח זה צפונו וזה דרומו ולא היו שותפים צריך כל אחד ליתן פאה וכתב הרא"ש ז"ל ונ"ל דאחין שחלקו את האילן נותנים פאה אחת מדלא תני דין אילן באחין שחלקו ע"כ ואין דבריו מוכרחים דכיון שחלקו שותפים הוו ואין כאן תפיסת הבית:

וחלקו. וזה נפל לו קציר וזה נפל לו קמה:

אינו מפריש משלו. זה שנפל לו הקציר:

לא בתחלה ולא בסוף. לא על מה שקצר מיניה וביה ולא על הקמה של חברו שיקצור אח"כ כגון שחזר ולקחה אינו מפריש מן הקציר שנפל לו עליהן וטעמא דכיון שחובת הקציר בקמה כדתנן בפ' אלו מפסיקין על הקמה הוא דרמיא וכי נפלה הקמה לאחר היא הויא שדהו ועליה בעיא הילכך לא יהיב בעל הקמה אחד מששים אלא כפי חלקו המגיע לו ואע"ג דתנן התם קצר חצייה ומכר חצייה הלוקח נותן פאה לכל התם מעיקרא איהו הוי בעל כל השדה וכיון שהתחיל לקצור אכל שדהו רמיא חיוביה וכי זבין בר מחיוביה זבין אבל הכא מעיקרא דשותפין הויא וחיובא דשותפין בעודן שותפין מדרשא קא אתי הילכך זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום:

וקצרו חצי השדה. האחר בשותפות וזה שנפל לו הקמה התחיל כבר לקצור קצת:

מפריש מחלקו שבסוף על חברו שבסוף. דהוי חובת פאה בקמה:

משלו שבתחלה. דהוי קציר דהא לא מיחייב וכדלעיל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג דמ"ע וז"ל השותפין שקצרו חצי השדה ואח"כ חלקו זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום וזה שלקח הקמה מפריש על החצי שלקח בלבד חזרו ונשתתפו וקצרו החצי האחר בשותפות כל אחד מהם מפריש חלקו שבקמה על חלק חברו שבקמה אבל לא על החצי שנקצר ע"כ:

קצר חצי שדה. דחל חיוב פאה אקמה ושהה כדי קצירת כל השדה או מיום לחברו או הנהו גווני דמפ' לקמן בפ' ב"ש וקצר חצי חצייה ובלא מתכוון נמצא שקצר כולה דאמרינן בפירקין דלעיל דכי כילה שדהו קודם שקרא שם פאה חזרה פאה לעומרים וקאמר הכא דאמצעי חשיב כילוי בהדי ראשון הילכך מפריש מן האמצעי על הראשון ומן הראשון על האמצעי וכ"ש דמצטרף אמצעי בהדי אחרון ומיקרי כילוי האחרון לגבי אמצעי וחזרה פאה לאמצעי ומפריש מן האחרון על האמצעי ומן האמצעי על האחרון:

ואינו מפריש מן הראשון על הראשון. דחובת פאה בקמה והראשון נפטר:

חצייה הביאה שליש. ומיחייבא בפאה דהויא אוכל:

וחצייה לא הביאה שליש. והיא פטורה דעשבים היא:

ולא הספיק לקצור. חצי חצייה של אותו שהביאה שליש:

מפריש מן הראשון על האמצעי. דחשיב כילוי האמצעי לגבי ראשון דרמי חיובא דראשון עליה ומפריש מן הראשון על האמצעי כטעמא דלעיל ומן האמצעי על הראשון וכ"ש מן האחרון על האמצעי דהא הוי אמצעי בקמה בשעתא דנתחייב האחרון דכולה חדא שדה ומצטרפא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מפריש מן הראשון על האמצעי ומן האמצעי על הראשון ועל האחרון ע"כ:

ואינו מפריש מן הראשון על הראשון. דחובת פאה בקמה ואינו מפריש מן הקציר על הקציר אלא היכא דכלה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה