פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ב
התרומה מעלה את הערלה. מפ' לה בגמ' ר' כרייס דה"ק התרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה כלומר מסלקת את איסור הערלה ומבטלת אותו. וכבר פי' למעלה דהך מתני' ר' אליעזר קתני לה דקסבר דאין האיסורין מצטרפין לאסור אלא בנותן טעם. כלומר כשהן מיני מתיקה אבל לאו מיני מתיקה כיון דאינן משם אחד אדרבה מבטלין זה את זה כדמפ' ואזיל: סאה תרומה שנפלה למאה. מפ' בגמ' דבצ"ט הוא דקאמר דאילו מאה ממש לא בעי צירוף ג' קבין לבטל התרומה. ועוד מה צריך לצירוף סאה לבטל ג' קבין דערלה אלא ודאי צ"ט חולין הוו וסאה תרומה הרי מאה סאין דהוו להו מאתים חצי סאה וכי נפלו ג' קבין של ערלה דהיינו חצי סאה נתבטלו דאשכחו מאתים לבטלן והתרומה עצמה נתבטלה כשנפלו ג' קבין דערלה שהרי יש נגד התרומה צ"ט סאה וחצי דהוי כמו ועוד וע"כ אתיא כר' יהושע דאמר צ"ט ועוד סגי ור' אליעזר מודי ליה דלא בעי מאה דהיתירא אלא כשבא להוסיף בה כדאמרינן לעיל. ונראה דהך מתני' לא מפלגי בשנודע לו בין נפילה לנפילה אלא כיון דזה מבטל לזה וזה מבטל לזה ל"ש נודע לו ל"ש לא נודע לו ובגמ' מפ' לה:
ה"ג הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שאמרו הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה. וה"ה הכא נמי כדמפ' ר' כרייס דבצירוף הוא דקאמר ומפ' לה בגמ' דמאתים חסר אחד קאמר דאילו מאתים ממש לא בעינן צירוף דכלאים להעלות הערלה כלל אבל בקצ"ט מיתרצא מתני' וכמו שאפרש דהא כשנפלה סאה ערלה לתוך קצ"ט נאסרו וכשחזר ונפל שם סאה ועוד כ"ש דנאסרו משום ערלה וכשנפלה סאה ועוד של כלאי הכרם מתרת כולן דהא סאה של כלאי הכרם לגבי ערלה לא מצטרפי ואדרבה מצטרף עם קצ"ט דחולין לבטלה הרי שביטלו הכלאים סאה ערלה ראשונה הרי שהכלאים העלו הערלה והערלה לא הניחה מקום לאסור לכלאים דנצטרפה עם החולין ויש מאתים כנגדם הרי שהערלה העלה הכלאים והערלה מעלה את הערלה שהרי כשבאו ללחום קצ"ט דחולין וסאה דכלאים על סאה ועוד דערלה השניה אין בהן שיעור נגד הועוד וצריך סאה ערלה הראשונה שהיא בטלה לסייען דהא אין כאן אלא מאתים נגד סאה ערלה שנייה אלא שאנו מצרפין גם הסאה הראשונה ולבטל הועוד הרי הערלה עצמה צריכה שתהא מבטלת לערלה וכן הועוד של כלאים צריכין להסתייע מביטול סאה ערלה שנייה נגדו. והשתא אתי שפיר דאין צריך לאוקומי הך מתני' כר' יהושע דלא אשכחן לר' יהושע אלא גבי תרומה בצ"ט ועוד, וטעמא משום דדריש מקדשו ממנו מעיקרא אבל בסוף בצ"ט ועוד שרו ובכל שהוא טפי סגי אבל ערלה וכלאים לעולם אימא לך דמודי דבעינן מאתים דדרשינן לה בפ' אלו עוברין מדכתיב מן המאתים ולא אשכחן שום תנא דפליג אמאתים ולא צרכינן לאולודי מנפשין פלוגתא שלא הוזכרה בתלמוד כנ"ל. ורבינו שמשון ז"ל כ' דהא נמי כר' יהושע. וכן כ' הרא"ש ז"ל. ויש ספרים שכתוב בהן או סאה ועוד של כלאי הכרם. וזה טעות וכי שכאשר נפלה סאה ערלה על קצ"ט נאסרה וכשחזרה ונפלה אחרת ועוד הותרה. והרא"ש ז"ל תירץ דהאי ערלה היינו רבעי. ואלו דברים שאין הדעת סובלתן ולישנא דמתני' מוכחא דוסאה ועוד גרסינן דקתני סיפא זו היא שאמרו שהערלה וכו' משמע דכך שנויה בחד בבא והסופרים טעו ונשתבשו מרישא שכתוב בה שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם. ומצאתי לר"י מסיפונטי ז"ל דגריס נמי כמו שכתבתי וז"ל א"ר אלעזר לא שנפלו לתוך מאתים אלא לתוך קצ"ט, פי' קצ"ט סאין דחולין ועם סאה דערלה נעשו מאתים ונפלה סאה ועוד דכלאי הכרם עולות שתיהן הרי ערלה מצטרפת עם החולין ונעשין מאתים סאין ומעלין הכלאים והכלאים מצטרפין ונעשין מאתים ומעלה הערלה וכשלא נפלו כלאי הכרם אלא נפלה סאה דערלה נאסרו כולהו משום ערלה ונמצא שהערלה מעלה את הערלה וקמ"ל לפי דברי ר' אליעזר ע"כ לשון הרב ז"ל. הסכים הרב לכל מה שאמרתי אלא לגבי ערלה מעלה את הערלה שנ"ל דהיינו לגבי ביטול ועוד דסאה ערלה שנייה וטעמא דהך מתני' כיון דאין האיסור בנותן טעם דבמין במינו עסיקינן לא די דאינו חוזר וניעור אלא אף מה שנאסר חזר והותר והא דנקט ואח"כ נפלה סאה ועוד של ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם ה"ה שני סאין של ערלה שנפלו לקצ"ט של היתר ואח"כ סאה ועוד של כלאי הכרם אלא לאשמועינן רבותא דכי נפלו כלאי הכרם שבאו להתיר בא עמו הערלה שמסייע לאיסור ואפ"ה מבטל ליה:
שהתרומה מצטרפת. פי' במשנה:
ניחא דתרומה מעלה את הערלה. כדפרשינן במתני' דסאה תרומה מצטרפת עם צ"ט חולין והוו להו ק' כנגד ג' קבין דערלה דהוו להו מאתים חצאי סאים דאשכחן דטהורה מעלה הטמאה במאה לכהנים והכא נמי מצטרפת התרומה לבטל:
אלא ערלה מעלה את התרומה. דחשיבי ג' קבין להצטרף עם החולין לבטל התרומה וכי אשכחן דסאה המעלה בטהורה אדרבה אוסרה אף לכהנים:
ומשני לא אצל הזרים שמא אצל הכהנים. דכי אשכחן דאינה מעלה היינו לזרים אבל שמא אינה עולה לכהנים והלא מותרת לכהנים לשרפה וכגון סאה תרומה טהורה שנפלה בצ"ט ועוד סאין תרומה טמאה מותרין לכהנים לשרפה ושוב אין מוזהרין בטהרתה וכי אמרינן הכא דמעלה היינו לכהנים שמותרין לאוכלה ולא לזרים דלגבי כהנים אשכחן בטמאה דמעלה:
ופריך והתנן בסיפא הערלה מעלה את הכלאים וכו'. והתם בין לזרים בין לכהנים קאמר:
שנייא הוא תמן וכו'. בתמיה כלים יש שום חילוק בין אצל הזרים וכו'. וה"נ רישא לכו"ע קאמר ולא משני. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהילכותיו ולא חילק ולא חייש לקו' דלעי'. ולפי מה שפי' למעלה תירוצא איכא דערלה וכלאים איסור השוה בכל הוא וא"צ להרים אפי' תרומה דהכא לא תהא צריך להרים:
לית כאן לתוך מאה וכו'. לית כאן לתוך מאתים. פי' במשנתנו: