פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ג
ובירק הקישואין וכו'. אלו ראויים הם קטנים לאכילה ומש"ה חייבין במעשר בקטנן וס"ד דקטנים דקתני דחייב היינו משום כללא דמתני' דתחלתו וסופו אוכל הוו:
התפוחים והאתרוגים. כלומר ובאילן התפוחים והאתרוגים אע"פ שהן בוסר חייבים:
פוטר את האתרוגים וכו'. בגמ' מפ' ואפילו אינן בוסר כיון דפסולין ללולב דאין בהן שיעור וכן בוסר נמי ואפילו יש בו שיעור כיון דסופו עדיין להתגדל יותר ובתפוחים מפ' בגמ' נמי דפליג בהו ר"ש:
בשקדים המרים. מפ' בגמ' דהיינו קטנים ואז חייבין במעשר שדרך לאכלן בקטנן קודם שיהו מרים:
פטור במתוקים. שאין דרך לאכלן אלא גדולים:
החייב במתוקים. והיינו משיעשו מגורה לרבנן ולר' יהודה משיעשו קליפה כדתנן לעיל:
תמן תנינן. בפ' בתרא דמכילתין:
הלוקח שדה ירק. שלקח פירות השדה מן הגוי:
עד שלא בא לעונת המעשרות חייב. דביאת הישראלי מטי טבלייהו מוכח התם דבלא קנה קרקע מיירי ואפ"ה מיחייב:
פטור. אף התוספת חובתה היתה פטורה שהרי של גוי היו:
ולוקט כדרכו והולך. כאשר ירצה ואע"ג דגדל ביני ביני אבל לא ישכור פועלים דסתם מוריד פועלים הוי בעל קרקע ואנן לא שרינן תוספת אלא בשלא קנה קרקע א"נ כי אינו מוריד פועלים לתוכה מינכר דנגמרה מלאכתה וכל מלאכה דבעי לאו מעשה אומן היא דאיהו עביד לה אבל אי מוריד פועלים לתוכה מיחזי דלא נגמרה מלאכתה ואתי למיטעי ור' יהודה פליג התם אלמא דגבי ירק נמי בעינן עונת המעשרות וקס"ד דבקשואים ואבטיחים קתני דלא בעינן בהו עונת המעשרות כ"ש בשאר ירק:
ומשני חזקיה דודאי מתני' דפ' בתרא בקישואין ודלועין מיירי. דס"ל דבעו נמי עונה ובשאר ירקות לא בעינן בהו עונה וכללא דמתני' דלעיל וירק כגון סילקא מיירי והכי תניא בתוספתא כל שתחלתו וסופו אוכל כגון ירק וכו' אבל קשואין ליתיה בהאי כללא דעונה אית בהו וקטנים דקתני הכא דחייב לעולם במטו לעונה מיירי: ור' זעירא משני אפילו תימא דמתני' דלעיל מיירי גבי דלועין וקשואין וכן בשאר ירק תחלתו לאו דוקא אלא בערך דלא בעי' בירק שליש אבל לעולם בעו עונה דהיינו שיביא שלש פתילות דהיינו שיגדל עד שיבא שלש עלין מובדלין זו מזו וארוכין:
פתילות. כמו פתילה דאספסתא בפ' כיצד הרגל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהלכות מעשר:
והא מתני' מה היא. דמשמע דר"ש מודי לת"ק בתפוחים דבין קטנים בין גדולים חייבים:
מאן דיימר בתפוחים קטנים. מאן דמפ' דתפוחים דקתני במתני' היינו בתפוחים דעלמא ודאי מתני' במחלוקת שנוייה דר"ש פליג נמי עליה דת"ק בתפוחים והא דלא נקט ר"ש אלא אתרוגים אליבא דרבו ר' עקיבא נקט הכי:
ומאן דיימר בתפוחי מילי מילה. הוא דאיירי מתני' גבי תפוחים:
דברי הכל. דלא פליג ר"ש בההוא מינא כדתניא בברייתא:
תפוחי מילי מילה. תפוחים קטנים שדומין לעפצים שקרויין בלשון יון מילין ומילי מילה כלומר קטני קטנים:
אינו פרי. ופסול למצות לולב דרחמנא קפיד שיהא פרי דכתיב פרי עץ הדר:
וחכמים אומרים פרי. פרי מיקרי וכשר ובפ' לולב הגזול בגמ' דילן תנינן הכי אתרוג הבוסר ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין ואתרוג הבוסר היינו שירוק הרבה שסופו ליגדל יותר:
אתיא דר"ש. דמתני' דמעשרות דפוטר את האתרוגים בקטנן מן המעשרות כר' עקיבא דלולב דפסל גבי מצות לולב:
ר' עקיבא רבו. דר"ש תלמידיה דר' עקיבא הוא בפר' הבא על יבמתו:
כל שהוא כשר ללולב. לר"מ כאגוז ולר' יהודה כביצה ולא פליגי אינהו בבוסר אלא באתרוג קטן שאין סופו לגדל יותר ובבוסר דפליגי ר' עקיבא ורבנן אפילו דאית ליה שיעורא פליגי:
חייב במעשר. לר"ש:
והרי מנומר. דעלתה חזזית בו בשנים ושלשה מקומות:
ככדור בדפוס. ברייתות הן פ' לולב הגזול ופי' רש"י ז"ל כדור העשוי כמין כדור עגול כדור פילוטא בלעז גדלו בדפוס שעשה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל בו כמדת הדפוס פורמא בלעז כל דבר העשוי לעשות כמדתו דבר אחר על גביו כמו מנעלים או בתוכו כעין שהיו עושין קערות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקערה והלחם נעשה בצורתם כגון אלו קרוי דפוס ע"כ:
דכתיב פרי. גבי אתרוג דלולב דמצוה ובעינן גמר בישול דעד גמר בישול לא הוי אתרוג פרי:
הרי הוא פסול ללולב. משום בריה אחרת וה"נ אתרוג פחות מכשיעור חייב במעשרות הואיל ותחלתן וסופן אוכל וצורת פרי יש לו דאין לו ירקות אלא שאין לו שיעור וטעמא דר"ש דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה כדילפינן לעיל מתבואת זרעך ואתרוגים קטנים אם זרעם אינן צומחין אבל תפוחים מילי מילה קים ליה דאע"פ שלא הביאו שליש צומחין ובקטנים סתם שאינן מילי מילה פליג כדאמרינן לעיל:
אלו ואלו פטורין. ואפילו קטנים שלא עשו מגורה:
תפרוש קליפתן החיצונה. אותה הירוקה שנופלת מהן ונשארה האחרת ודלא כרבנן ודלא כרבנן ודלא כר' יהודה:
במרים. דבין גדולים בין קטנים לפיטורא והכי איתא נמי בהדיא בפ' הכל שוחטין ופן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב:
במתוקים משתפרוש קליפה החיצונה. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' זעירא וכן משמע דהוראה דר' פינחס קאי כוותיה:
ירדו לכאן נתחייבו. שאוכלין שקדים מרים:
עלו. לא"י:
כבר נפטרו. ואפי' הורידום אחרי כן:
שהוא תורם את כל הקופה. דומיא דלעיל דכל אותה הרוח חיבור: