אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

בהמה עם בהמה וחיה עם חיה וכו' פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כשאמרו דכלאי בהמה אהורין להרביע הוא בבהמה עם בהמה וחיה עם חיה ושאר מה שיסדר אבל טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת איסור והוא שהן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ לשונו. וכן פסק בהלכותיו פ"ט וז"ל כל העושה מלאכה בשני מינין בהמה או חיה כאחד והיה האחד מין טהור והשני מין טמא הרי זה לוקה ואחד שור וחמור ואחד שני מינים אחרים שאחד טמא ואחד טהור בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל או חיה עם בהמה ככלב עם העז או צבי עם החזיר על כל אלו לוקה מן התורה אבל מדברי סופרים כל שהן כלאים בהרבעה אסורין לחרוש בהן ע"כ. סובר הרב ז"ל דלעולם בעינן דומיא דקרא שאחד טמא ואחד טהור אבל שניהן טמאים או שניהן טהורים לא לקי בהנהגה ואע"ג דגמרינן להו בפ' הפרה בג"ש דשור שור משבת הולך הרב לשטתו בספר המצות ולכך המשנה הזו חתכה בסכינא חריפא וקשר חצייה עד טמאה עם טהורה לענין הרבעה ומשם ואילך קשר למטה לענין איסור ההנהגה ומכאן יצא לו לפרש דטעמא דלקי בשור פסולי המוקדשין היינו משום דאיקרי נמי טמאה דכתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה וגו' מפי השמועה למדו ונכו' וזו גמרא חדשה היא דבפ' אלו הן הלוקין היא מימרא דר' אושעיא ומימרא דר' יצחק ומפ' בבכורות טעמא דר' אושעיא וטעמא דר' יצחק משום דצבי ואיל כתיב בהו וחיות הן וטהורות אלא אשני מינין קפדינן ותו לא ועוד קשה דאיני יודע לו לא יתור ולא הכרח לדרשתו דהיך לכתוב לכתוב לא תחרוש בשור ותו לא א"כ הוי אדם עם השור כלאים בהנהגה ולהכי איצטריך בהדיה חמור וכי תימא לכתוב שור וכבש הא ליתא לגבי שבת נמי כתיב שורך וחמורך ועוד דנקיט קרא בעלי כח בעלי משא ורגילין בבית כדכתיב ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ולנפילת הבור נמי כתיב וצפל שמה שור או חמור. ועוד דלעיל בפ"ק אמרינן בהדיא המרביע בחית הים מהו ולמלקות איבעיא לן והכי איתא בפ' הפרה דלוקה ומסיק משום מנהיג וקא מפ' כגון דקטר אודניה דלכיסא ובאודניה דירוקא וקא מנהיג ולקי ואי ס"ד דלא לקי בהנהגה אלא בחד טמא וחד טהור אמאי נקט לכיסא וירוקא כיון דלאו משו"ה לקי אע"ג דשני מינין הן אלא דוקא בטמא וטהור אלא ודאי משמע דשניהן טהורין או שניהם טמאים נמי לקי משום מנהיג וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל בההיא דשור פסולי המוקדשין והעיקר כדברי רבנו שמשון ז"ל דפי' בהמה זכר עם בהמה נקבה וחיה זכר עם חיה נקבה ובהמה זכר עם חיה נקבה וחיה זכר עם בהמה נקבה והכל א' דמה לי בזה מה לי בזה וקא מפ' השתא כולן דבין טמאה עם טמאה או טהורה עם טהורה או טהורה עם טמאה או טמאה עס טהורה אסורין וכו' ואע"ג דכתיב בקרא שור וחמור הא ילפינן שור שור משבת דחיה ועוף כיוצא בהן בס"פ הפרה:

ולמשוך ולהנהיג. כגון בגמל שמושכין אותו מלפניו ובחמור דדרכו בהנהגה שמכין לו באחוריו כדאיתא בפ"ק דבבא מציעא בשמעתא דרכוב ומנהיג:

המנהיג. שרוכב עליהם והיינו דמנהיגם ברגליו אפ"ה מחמתיה קא אזלי או שהוליך בארץ ומנהיגם במרדע שבידו דאילו בקולו בגמ' מפ' לה:

והיושב בקרון. ואינו מנהיגן לא בכלי ולא ברגל ולא בקול פליגי רבנן דסברי כרכוב חשיב:

היושב בקרון. דרך עגלה להיות מושכת בקרון וה"ה היושב בקרשי המוריגים שדשין בהן ובפ' כיצד הרגל אמרינן דמחייב נזק שלם משום רגל אלמא גופה תשיבא ומשו"ה סופג את הארבעים:

ור"מ פוטר. מפ' טעמא בגמ': והשלישית שהיא קשורה לרצועות. כגון שני סוסים קשורים בקרון וקשר שם חמור ואע"ג דבלאו חמור קא אזלי אסורה ולא אמרינן חזינן ליה לחמור כמאן דליתיה וטעמא כדמפ' בגמ' דמפרעה ואילך נהגו העולם למשוך הרכב בשלשה וד' סוסים:

זכרים אצל נקבות. באבוס אחד של שני מינין:

וכי מה עשה מעשה לא בהטיל. בתמיה והיינו מכניס מכחול בשפופרת ולפי דעתו הוא מטיל דגם במעמיד לפי דעתו הוא מטיל והוה לן למיסר ולא חש לשנויי דגזרת הכתוב היא דהאדם הוא מוזהר שלא לעשות בידים ובפ' הפועלים אמרינן דבמקום פריצותא הא והא נמי אסיר:

אין למדין מן המלכות. רעיו של אבשלום שלא כדין עשו אלא שלא יכלו למחות בהן:

בריה מששת ימי בראשית. כדאמרינן. בפסחים אף הפרד וב?שוספתא קתני אין משיבין מן התקוע פי' דוד תקע עצמו לדבר הלכה ולא שמע לחבריו שחלקו אמרו לו והא כתיב ויעש הישר בעיני ה' לא סר מכל אשר צוהו רק בדבר אוריה החתי וכו' ויש לומר דבתחלה השיב להן כן כמו שכתוב בהוספתא וכשהקשו לו מקרא דויעש הישר בעיני ה' השיב להן בריה היתה והכא נקט המסקנא:

המנהיג בכלאים בקולו לקי. דס"ל דעקימת פיו הויא מעשה והכי ס"ל לר' יוחנן בפ' הפועלים:

נתחייב בה לשלם. אם מתה בדרך דקמה ליה ברשותיה דשואל ותניא בפ"ק דקידושין כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה:

ודחי לה בשואל. דדוקא בשואל הוא דמחייב דחייב באונסין אבל גבי כלאים לא מיקרי הנהגה. וקשיא לי מההיא דפ"ק דקידושין דלאו דשואל קיימא ונראה דבההיא נמי מצי לדחויי דשאני כלאים דהנהגה דכתיב בהו חרישה וסתם חרישה בידים שמסייע הבהמה ליישר המחרישה:

חוץ לתחום. ומחזירה השואל לאדוניה:

ובאת אחריו. ומתה בדרך:

פטור. השואל ואי ס"ד חומרא דשואל שאני אמאי פטור אכתי לא החזירה למקום המשתמר:

לדעתה היא מהלכת. דניחא ליה לשוב לבית אדוניה ולא לעמוד במקום שאינו משתמר ומשו"ה פטור. על כרחה היא מהלכת. דמחמת ביעתותא דמרה קא אזלא:

נגד עיניו וסימאה נגד אזנו וכו'. פירש"י ז"ל בפ"ק דקידושין שהכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או שנתחרש דקלא באדם לאו כלום הוא:

שהוא יכול לברוח. ובפ"ק דקידושין מפ' שאני אדם דכיון דבר דעת הוא מיבעית אנפשיה ופי' רש"י ז"ל מדעתיה קא מבעית שנותן לבו אל קול הבא אליו פתאום:

תפש בו הרי זה חייב. בפ' החובל איתא להך ברייתא ופי' רש"י ז"ל דאחזו מעשה דידיה הוא ואינו כן אלא מפני שאינו יכול לברוח כדאיתא הכא:

משקל הוא. עוזר ומסייע להנהגתן ומיישרן וכך מנהיג אותן כמו אילו היה רכוב עליהן דהוה ליה מנהיג ור"מ סבר דלאו משקל הוא ולא קא עביד מידי. ולענין הלכה בפ' שנים אוחזין פסיק שמואל הילכתא כר"מ ותני לדר"מ בלשון חכמים. והרמב"ם ז"ל פסק כלישנא דמתני' וכרבנן ונראה בעיני דיפה כיון מכח סוגיא דתלמודא בפ' כיצד הרגל ולא שבקינן סוגיא דתלמודא משום תד אמוראה אבל ר"י ז"ל פסק כשמואל. ומצאתי להרא"ש ז"ל שכתב בהילכות כלאים שלו והאלפסי ז"ל לא הביא דברי שמואל כלל אלא הביא המשנה כצורתה משמע דליתא להך דשמואל משום דפרכינן עליה טובא. ואע"ג דשנינהו נראה להריא"ף ז"ל דשינויי דחיקי נינהו ולא מפכינן למתני' והיושב בקרון לוקה משום דאזלא מחמתיה ע"כ. ולי נראה דמכח סוגיית כיצד הרגל פסק הרי"ף ז"ל כרבנן והמשנה כצורתה ורכוב קני אע"ג שלא ינהיג לא ברגליו ולא בכלי ויושב בקרון אפילו דאינו עושה כלל נמי כרכוב בגופה דמי דאם הזיקה בקרון היזק דגופה ממש חשיבא ולא צרורות כדאיתא התם ומנהיגה בקול אפילו הולך בארץ נמי חייב וקי"ל כרב חמא בר עוקבא דר' יוחנן קאי כותיה בפ' הפועלים:

ושלישים על כלו. כל רכב ורכב היה של שלשה סוסים והיינו טעמא דמתני' דקרי לה שלישית:

מלכות הרשעה. רומי הרשעה שכתוב עליה וקראו להם גבול רשעה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה