אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ו · הלכה א

פרק ו

קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכילתין דליתני השתא אי זהו עריס מאן דכר שמיה ונראה לי דקאי אההיא דתנן בפ' קרחת הכרם ר' יהודה אומר אם עירסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות דס"ל לר' יהודה דכיון דעריס חמיר דשורה אחת חשבינן לה ככרם כדמפ' ואזיל ה"נ בטיל לגדר ומצטרפת שורה זו לשורה שלאחר הגדר ואסורין זרעים שבנתים ורבנן פליגי עליה דלעולם מעלת הגדר במקומו עומד וזרעים שבנתים שריין ומעלת עריס לגבי ד' אמות הוא דמיתנייא דוקא ומשו"ה תני השתא עריס:

עריס. הוא מלשון ערס והוא שסמך הגפנים בצד גדר מכאן כדי שיהו השריגים מתפשטין עליו ולא הגביה נוף הגפנים מעל הארץ ונתנו על הגדר אלא שנטע עיקריהן בצד הגדר אפ"ה קרוי עריס ומפ' מתני' דשורה אחת של חמש גפנים אע"ג דאין לה דין כרם מטעם עריס חמיר וטעמא משום שהן סמוכות לצד הגדר הגדר מחשיבן הלכך נותנין לו עבודה ככרם דהיינו ד' אמות לא יביא זרע אל תוכן ובגמ' מפ' האי שורה אי מכוונת דוקא או אפילו מעוקמת ומפ' דלב"ש אפילו במעוקם ולב"ה אפילו במכוון ונראה לב"ש דמיירי בנופן מועט ואינו אחוז זה בזה אלא חלוק דהא אסיקנא בסוף פירקין דתחת העלין אוסר ומקדש וכן פסק הרמב"ם ז"ל אלא בנופן מועט ואינו אחוז זה בזה פליגי ומשו"ה מיבעיא לן בגמ' באויר דבין גפן לגפן והיינו האויר שיש נגד משך הגדר כדפרישית שאין נופן אחוז זה בזה וחלוק ולב"ש אע"ג דאיכא תרתי לריעותא דמעוקם הוא ונופן מועט וחלוק אפ"ה אית ביה דינא דכרם ועבודה שלימה חוץ לעריס וב"ה פליגי דלית ליה דינא דכרם ואפילו במכוון ובגמ' מפ' מאי בינייהו:

טועין כל האומרין כן. בגמ' מפ' דלא פליג עליה דת"ק אלא בעריס מעוקם דאי בשורה מכוונת הא אפילו בלא גדר נמי מחשבי ליה ב"ש לכרם גמור דאילו בפ' קרחת תנן דלב"ש קידוש נמי אית להו בשורה אחת וכ"ש הכא דאיכא עריס אצל גדר משו"ה מודו ב"ה דמן הגדר מיהת דבעי עבודת כרם ביה אלא במעוקם דוקא הוא דפליג עליה דס"ל דכיון דמעוקם הוא אין הגדר מחשיבו כל כך לדון בשורה א' לחוד לענין תוך ככרם גמור אלא אדרבה כשהוזכרו ד' אמות כאן לקולא הוא דהוזכרו ולא לחומרא ואם יש מן הגפנים ולגדר ד' אמות מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ו' טפחים וזורע ג' אמות דכיון דד' אמות מקום חשוב הוא דהוי שיעור בית כדאיתא בפ"ק דסוכה לא בטליה אצל גפנים דעריס ונותן שיעור עבודתו של עריס דהיינו ששה טפחים וזורע המותר אבל אם אין שם ד' אמות הכל אסור שכל אותו קרקע בטל לגבי דעריס ואסירי כל אותן אמות ואע"פ שהגפנים רחוקים מן הכותל ארבע אמות פחות משהו הכותל מחשיבו לאסור בנתיים. א"נ כדאמרינן גבי מחול הכרם כל פחות מארבע אמות לגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו, מה שאין כן בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אע"פ שהיא סמוכה לכותל או רחוקה ועריס גופיה אילו לא היה שם גדר או שהיה הגדר פחות מעשרה טפחים בין שהיה שם ארבע אמות או פחות מארבע אמות נותן לו כדי עבודתו ששה טפחים והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין האיסור. ואי קשיא א"כ מצינו גדר לאיסור ובפ' כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחינן מהכא תירץ הראב"ד ז"ל במס' עדיות דאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים והוי לכל אדם מינייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל:

נותנין לו עבודתו. ו' טפחים בגפן יחידית כדתנן בסיפא ולית ליה לר' יוחנן בן נורי חשיבותא דכרם בעריס מעוקם אלא לענין דבעינן מקום פנוי עד ד' אמות בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא בששה טפחים דאפקורי מפקיר ליה למקום:

ר' עקיבא או' ג' טפחים. אגפן יחידית הוא דפליג ולא קאי אעריס:

בלא כך אינו אסור משום כרם. דהא תנן לעיל פ' קרחת הנוטע שורה א' בת חמש גפנים ב"ש אומרים כרם ולענין קידוש נמי תנינן לה כדאיתא התם ובמתני' משמע דדוקא ב"ש מטעם עריס וגדר הוא דאסרי ליה ולריש לקיש בלא קידוש מיתנייא כדאיתא בפ' המבריך דס"ל דאין בעריס קידוש וכ"ש דקשיא ב"ש אב"ש:

בעריס המעוקם שנינו. כדמפ' לעיל בפ' קרחת דשלש הן אצל הגדר ושתים מופלגות ויוצאות בין האויר של זו לזו אצל השדה, ויש ד' אמות מעיקרי הגפנים שאצל הגדר ולגדר וד' אמות מן העיקרים דשלש עד השתים שבולטות ויוצאות לשדה ונופן חלוק ומשום עריס שנוטה מקצת נוף כולם אצל הגדר אסורין:

מהו לזרוע בנתים. קס"ד בין הגדר ולגפנים מיבעיא ליה דלא קתני במתני' לב"ש איסורא אלא מן העיקרים ולשדה. ופריך דהא מילתא דפשיטא היא דכיון דגדר סבת האיסור אע"ג דהוי עריס מעוקם עבדי ליה ב"ש כמכוון וחוץ מעיקר הגפנים ולשדה אסור בין הגדר ולגפנים מיבעיא וב"ה נמי מודו להו בין הגדר ולגפנים א"כ מאי מיבעיא לך:

ומשני מהו לזרוע בין הגפנים. מיבעיא לן היכא דעריס מעוקם דלא שמעינן ממתני' אלא בהפלגתן בין השלש לשתים דיותר מד' אמות לב"ה דלא מהני ליה גדר לעריס אבל אויר דגפן לגפן כנגד הגדר לא שמענו:

ומסיק דודאי אסור דכיון דהנוף דרכו להתפשט אסור במוקשה כדאמרינן לעיל פ' ערוגה וכ"ש הכא ולקמן פליגי ר' יוחנן וריש לקיש גבי בנתים ובין הגפנים אי איכא קידוש:

בין הגומות. כבר פירשתי פ' ערוגה דקרחת של הדלועין קרוי בין הגומות והשריגים והנוף קרוי גומא:

בעריס המכוון שנו. וכדמסיק בסמוך בגין ב"ה תניתה ואפילו במכוונות לא הוי המדה אלא מן הגדר:

אין תימר בעריס המכוון מה אית בה טועין. כלומר היכי לימא ר' יוחנן בן נורי טועין דהא איכא תרתי חדא דשורה מכוונת היא ועוד דסמוכה לגדר אלא במעוקם בלחוד הוא דפליג עלייהו דרבנן כדפרישית במתני' והשתא שמעינן מר' יוחנן בן נורי דת"ק סבר דאפילו במעוקם פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש נותנין לו עבודת הכרם חוץ לעיקרין וכ"ש מן העיקרין ולגדר הסמוך שרוצה לסמוך הנוף בו וב"ה מן הגדר מיהת יהבינן ליה שיעור עבודה וריש לקיש ור' יוחנן לא פליגי אלא מר פריש לב"ש ומר פריש לב"ה ור' יוחנן ב"נ פליג עליה דת"ק ואמר טועין כל האומרים שנחלקו בעריס המעוקם לומר בו ד' אמות לאסור בהם עבודה אלא לענין דבעי מקום פנוי עד ד' אמות הוא דהוזכרו במעוקם וב"ה סברי דאי יש מקום פנוי בד' אמות בטל ושרי לזרוע על דרך שפירשנו במשנה:

בין כמ"ד וכו' מה ביניהון. אליבא דר' חנניה קא דייק דאמר דמודי ר' יוחנן דאף בעריס מעוקם נמי מחלוקת ב"ש וב"ה וא"כ צריך לנו לפר' חילוק מדידתן גבי עריס מעוקם וגבי עריס מכוון:

שהיו הכרתין נתונים וכו'. השתא מפ' פלוגתייהו דעריס מעוקם כיון שהיו עיקר הגפנים נטועין מקצתן דהיינו השלש תוך ד' אמות לגדר ומקצתן דהיינו השתים וכדלעיל מרוחקות מהם ד' אמות לב"ש דאמרי דמעיקר הגפנים האחרונים ולשדה מודדין ד' אמות כדאמרינן לעיל פ' קרחת דהוו להו ח' אליבא דר' יוחנן דאמר לעיל פ' קרחת דעבודת הכרם אפילו לשורה א' לב"ש ח' אמה ניחא דאפילו השתא נותנין ב"ש שיעור שלם ואפילו חוץ לאחרונים דס"ל דבין הגפנים ולגדר אינו מן המדה ותיפוק לי דאסור משום גדר ולב"ה מקום שהחוט של מדת ד' מן הגדר כלה אסור והשאר מותר ואפילו בין ג' לשתים כלומר אחר הרחקת ו' טפחים דשתים שאין נשלמין שם ד' אמות מן הגדר ואפילו ביניהן שרי והא דתנו ב"ה אצל השדה היינו כי הוו מכוונות כי נשלמין ד' אמות אצל השדה שרי:

אית דגרסי היו שם שתי אמות מ"ד מעיקר הגפנים מושחין אינו אסור אלא עד שתי אמות ומ"ד מעיקר הגדר מושחין אסור עד שתי אמות אחרות וכך גורסין הרמב"ם ורבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל והוו ב"ה לחומרא וב"ש לקולא. ולא היה אפשר ליישב ההיא גירסא אלא שהמדה לב"ה היה חוץ ממקום נטיעת הגפנים כגון היו סמוכים לגדר ונטועין לצד מערב מודדין חוץ לגדר מצד מזרח ולב"ש דמעיקר גפנים מושחין כשהיו שתי אמות מן העיקר עד הגדר בשתים חוץ לגדר שרי ולב"ה מן הגדר הוא דמושחין בעינן שש אמות שתים מן העיקר עד הגדר וד' חוץ לגדר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהילכותיו וז"ל פ"ח כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ד' אמות וזורע ונמצא בין הזרע ובין עקרי הגפנים ה' אמות. וכן פי' בהדיא גבי גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כותליה אם יש בתוכה מלא בוצר וסלו מכאן וכו' הואיל והיא מוקפת גדר וכו' וזו הגירסא אי אפשר ליישבה חדא דהיכי יהבינן הרחקה חוץ לכותל והלא שנינו בפ' לא יחפור גבי גדר זה סומך זרעיו מכאן וזה סומך גפניו מכאן ועוד דהיאך אפשר שיהא חמור עריס מכרם והלא גבי כרם מפסיק כ"ש גבי עריס דקיל וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד דמן הגדר ולשדה הוא דקתני דמושחין ולא מן הגדר ולחוץ, ועוד דא"כ הוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא לעולם. ובמס' עדויות הוה לן למיתני דכל קולי ב"ש וחומרי ב"ה נשנו לשם הילכך עיקר הגירסא כך היו שם ב' אמות מ"ד מעיקר הגדר מושחין אינו אסור אלא עד ב' אמות ומ"ד מעיקר הגפנים מושחין אסור עוד ב' אמות אחרות ואתי לפרש פלוגתייהו כשהיו הגפנים בכוון דעלה הוא דתנו ב"ה מן הגדר ולשדה היכי דמי דאם יש ד' אמות מן הגדר ולגפנים מיבעי ליה ומוקי לה דהכי מיתרצא היו שם ב' אמות מן הגדר ולגפנים מ"ד מעיקר הגדר וכו' אינו אסור חוץ לגפנים אלא עד שתי אמות. וכך הוא גירסת הראב"ד ז"ל וז"ל בהשגות א"א מעולם לא עלה על דעת שום מפרש שיהא צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל מפסיק בין הגפנים והזרע אלא כולה הרחקה מעיקר הגפנים ולשדה או מן הגדר ולשדה וב"ה סברי מן הגדר ולשדה ואם היו ב' אמות מן הגדר ולגפנים מ"ד מן הגדר מושחין דהיינו ב"ה אינו אסור אלא ב' אמות חוץ לעקרין ולב"ש דסברי דמן הגפנים הוא דמושחין אסור עוד שתי אמות אחרות והכי איתא בירושלמי עכ"ד ומפ' פלוגתייהו בעריס מכוון ומצאתי לר"י מסיפונטי ז"ל גירסא מחוורת וכגרסת הראב"ד ז"ל וז"ל א"ר יונה תפתר שהגפנים רחוקים מן הגדר ב' אמות מ"ד מן הגדר מודדין אינו אסור חוץ לגפנים אלא ב' אמות ומ"ד מעיקר גפנים מודדין אסור חוץ לגפנים ד' אמות ע"כ. והרמב"ם ז"ל פסק כגרסתו ואין להאשימו אבל חולקים כבוד לאמת:

אמרו דבר א'. דכולהו ס"ל דכי העריס מעוקם שאין הגפנים מכוונות בשורה אין הד' אמות מוזכרות בו לאיסור עבודה אלא למקום פנוי הוא דהוזכרו אבל כשיש מקום פנוי ד' אמות נותנין לו עבודתו בלחוד דהיינו כדין גפן יחידית ו' טפחים וזורע את המותר:

דתנינן תמן ועל גנה קטנה וכו'. רישא בעדויות פ"ב תנינן לה הכי שלשה דברים א"ר ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה שהיא נתונה וכו' ועל שבולת שבקציר וכו' ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס מפ' בגמ' מוקפת גדר והגדרים מוקפין עריס דבתוכה נטועין הגפנים ואם יש בה מגדר זה ועד גדר זה מלא בוצר וסלו וכו' היינו ארבע אמות מקום פנוי וכדמפ' ר' יונה אמה בוצר וכו' תזרע בתוכה כולה בלא נתינת עבודה ששה טפחים לכאן וכן לכאן דס"ל דקלה גפן יחידית:

ואם לאו לא תזרע. דכיון דאין ארבע אמות פנויין בטלי אגבה וכולן אסורין:

הוון בעיין למימר. בני המדרש היו רוצין לומר:

מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא. כלומר אין תימר דר' ישמעאל סבר כב"ש ניחא הא דקתני דאם יש בה מלא וכו' תזרע ומשמע כולה דאין עבודה לגפן יחידית מדלא תני נותנין לה עבודה וזורע את המותר כר' יוחנן בן נורי ושיעור דקאמר ר' ישמעאל דאם יש בה מלא וכו' נפרש דקאי אמקום פנוי דמן הגפנים הוא דהוזכר דמודדין ארבע אמות. ואי גפנים דמכותל זו לשל כותל זו רחוקים ארבע אמות יניח עבודה דגפן יחידית לזו ועבודה לזו ויזרע שתי האמות האמצעיים קתני שפיר תזרע אלא אי ס"ל לר' ישמעאל כב"ה דמן הגדר הוא דמושחין והשיעור שהוזכר מן הגדר לגדר הוזכר מאי תזרע דקתני והלא הכרתין ממעטין כולהו ארבע אמות דסתמן העיקרין רחוקים מן הכותל אמה שלא יחלידו הכותל ונופן סמוך לכותלים ונותנין עבודה מן העיקר ולגדר תחת העלין לכולי עלמא וכן לגדר האחר ופלגא ופלגא אזלו להו לכל צד והיכי תנן אם יש בה מלא בוצר וכו' תזרע:

ומשני דלעולם ר' ישמעאל ס"ל כב"ה ומן הגדר הוזכר שיעורא דרבי ישמעאל ומיירי שהיו חבוקים לכותל דהשתא אין עיקר הגפנים ממעט כלל ד' אמותיה וארבע אמות האמצעיים תזרע:

ה"ג לאו ארבע אינן כלום דהילכות עריס בחמש. כלומר אין אתה מודי לי דארבע גפנים אין בהן דין עריס דאין הילכות עריס אלא בחמש גפנים וא"כ כיון דהילכות עריס לא נשנו בארבע גפנים האי דקתני גנה מוקפת עריס היכי דמי אי לימא שתים לרוח זו ושתים לרוח זו והאחת לכותל האחר לנגדן א"כ כרם גמור הוי דהיינו שתים כנגד שתים וא' יוצאה זנב, אלא אחת ואחת לכל רוח ד' גפנים הוא דהויין:

ומשני תפתר שהיו שתי גפנים נתונות בקרן זוית אחת. כלומר דלרוח רביעית היו שתים בקרן זוית שאין רחוקות זו מזו:

שאם ימתחם נראין כארבע רוחות בנויין. כזו דאין לו צורת כרם $ ומטעם שהיו ?נטווין על הגדר חשיבי ודמי למעוקם וקסבר דארבע אמות למקום פנוי הוא דהוזכרו אבל לא להרחיק ממנו ארבע אמות ככרם גמור אלא תזרע בגפן יחידית אבל פחות לא תזרע:

עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן. מפ' לקמן כגון שהיה כותל שיש לו משך ד' טפחים כשיעור פס דעלמא לצד דרום והאחת מן הגפנים סמוכה לו והארבע גפנים הסמוכות לקנים או לעצים לצד כותל מערב רחוק מאותו קרן ועריס שהוא יוצא דתנן כלומר תשלום עריס שיוצא לנו להילכות עריס הוא שיוצא מן הקרן בענין שנוטה למראית העין לצד הגפנים הסמוכים לו ותשלומו בגפן החמישית מתוך קרן וכלה שם:

נותנין לו עבודתו. דהיינו ששה טפחים וזורע את המותר דלא חשיב עריס כיון דאין סמוכות כל החמש גפנים בגדר א' ועריס מעוקם הוי:

אם אין שם ד' אמות. בין ד' הגפנים לגפן החמישית שאצל הקרן:

לא יביא זרע לשם. הואיל והתחיל העריס עם הכותל אע"ג דלית ביה אלא ד' גפנים כדאיתא לקמן נדונות כולן כעריס אבל אי יש ד' אמות דמקום פנוי מודי לת"ק דנותנין לו עבודתו וזורע את המותר וה"נ עריס מעוקם הוי והשתא מפ' תלמודא הני ד' אמות דמקום פנוי דשרי לזרוע השלשה היכי דמי דאי ס"ל לר' יוסי כב"ש דהשיעור הוזכר בהרחקה מן הגפנים יפה א"ר יוסי דאם אין ד' אמות מעיקרין שלכותל הארוך לעיקר החמישית הכל אסור ואם יש ד' אמות נותן עבודה לאלו ועבודה לזו וזורע המותר אלא אי ס"ל לר' יוסי כב"ה דמעיקר הגדר מושחין וא"כ מן הכותל המחזיק ארבעה ועד גדר של הקרן דהיינו הקרן שסמוכה החמישית בו הוזכר השיעור ואם יש שיעור שרי וכשאין אותה הגפן ממעטת שיעורא דד' אמות:

ומוקי לה שהיתה הגפן חבוקה לכותל. ובעינן ד' אמות למקום פנוי ואיכא שלש להיתירא אלמא דדינא דארבע אמות דמקום פנוי גבי עריס מעוקם הוא דגמר לה:

ר' יוחנן בן נורי דהכא. דהא אוקימנא לעיל דכי פליג ר' יוחנן אעריס מעוקם הוא דפליג:

ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לר' יוחנן בן נורי. דהא ר' ישמעאל מיירי שמפוזרין ה' גפנים לד' כותלים כדתנן גנה שהיא מוקפת וכו' ואפ"ה מצרף ליה לעריס כ"ש היכא דכל החמש גפנים נוטה נופן לצד גדר א' דפשיטא דכולהו ד' אמות למקום פנוי דאסירי, ור' יוסי נמי הא לא בעי החמש סמוכין לגדר א' אלא שכלה העריס בקרן שהוא ד' טפחים והשאר אינן באותה הקרן אלא בכותל ומצרף ליה לעריס אם אין שם ד' אמות כ"ש במשנתנו:

אבל ר' יוחנן בן נורי לא יודי לר' יוסי ור' ישמעאל. מטעמא דאמרן:

ר' יוסי יודי לר' ישמעאל. דהא היכא דליכא צירוף כותלים חשיב ליה עריס כ"ש היכא דאיכא:

ור' ישמעאל לא יודי לר' יוסי. דהתם לכולהו גפנים יש סמיכה בגדר מצורף וד' כותלים דגנה מקושרים זו בזו מה שאין כן גבי ר' יוסי. וכתבו הגאונים ז"ל דכל היכא דאמרי ר' פלוני ור' פלוני כלהו ס"ל וכו' לית הילכתא כחד מינייהו משום דאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודים זה לזה ולפי שאין מודים זה לזה ואכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו ובנין אב שבכלן שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה הוא בפ' איזהו נשך דאמרינן התם ודילמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג, אמר ליה שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל מכלהו אלא ש"מ שיטה איתמר והתם נמי לא מודו אהדדי וכל כה"ג לית הילכתא כחד מינייהו. ואיכא מ"ד דכל היכי דאמרי' ר' פלוני ור' פלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכל א' מודי לדברי חברו וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפש' דהויא הילכתא כחד מינייהו ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכו"ע שיטה הויא דהא בהדיא קאמר דר' יוחנן בן נורי לא יודי לכלהו ור' ישמעאל לית ליה דר' יוסי וא"כ אע"ג דגרסינן בהך גמרא אמרו דבר אחד הוה ליה כמו כלהו ס"ל דעריס מעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לא אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זה לזה והויא להו שיטה. ונקטינן כת"ק דלא שנא עריס מעוקם ולא שנא עריס מכוון בכולהו הוזכר שיעורא דד' אמות לאיסורא ולא כל מעוקם ומעוקם דינו שוה אלא היכא דהנוף נוטה אצל הגדר אחד אע"ג דאין הנוף כולו נאחז ורצוף אלא שאויר יש בין נוף ולגדר ובין נוף לנוף כיון דקצת נוף דכל החמש גפנים אצל הגדר א' נותנין לו ארבע אמות לעבודת הכרם ומן הגדר אצל השדה הוא דמושחין והיכא דעריס מעוקם כגון ג' אצל הכותל ושתים לצד השדה ויש ד' אמות בין שתים לשלש ונופן מועט וחלוק קיי"ל כב"ה דמקום שהחוט כלה שם נשלם דין עריס ומ"מ אויר דבין נוף לנוף מיהא אסיר דלא גרע מהפלגה דמוקשה ובעריס מפוזר לד' כותלים או שאין הגדר מושך כל החמש גפנים נותנין להן עבודה כגפן יחידית ותו לא לא שנא איכא מקום פנוי לארבע אמות ל"ש ליכא מקום פנוי ואין הלכה לא כר' יוחנן בן נורי ולא כר' ישמעאל ולא כר' יוסי והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח כר' ישמעאל ותימה הוא דלית הילכתא כוותיה. ואפשר שנדמה לרב דמשום דהא דר' ישמעאל תנן לה בעדויות וחזינן בעלמא דקרינן לאותה מסכתא בחירתא דכל מה ששנינו שם הלכה היא. ואינו נראה דהא תני גבה דההיא ההיא דביצה טרופה ואפליגו עלה בדוכתה ולא קאמר התם אלא מה שאמר ר' ישמעאל בכרם ביבנה:

הלכה כר' עקיבא. כדמפ' בח"ל דעבודת גפן יחידית ג' טפחים:

כדברי מי שהוא מקל בח"ל. כלומר דהמקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל כדאיתא ריש פ' כיצד מברכין, ולא ס"ל לרב יהודה כרב הונא דלעיל דפסק הלכה כר' ישמעאל בחו"ל דאין עבודה לגפן יחידית דלית דחש לה להא דר' ישמעאל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה