אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

אחת יוצאת זנב. כגון ג' גפנים נטועות בשורה א' ושתים בשורה השנייה כנגד השתים של שורת ג' כזה#: הרי זה כרם. ונותנין לו ד' אמות עבודה לכל סביבותיו והזורע תוך ד' אמותיו קדש אבל מחול אם יש לו גדר סביביו הא אמרינן לעיל דאין מחול לכרם קטן ובגמ' פליגי אמוראי כיצד מודדין ארבע אמות דעבודה נגד הזנב איכא מ"ד באלכסון ואיכא מ"ד בקו ישר דהוו להו נגד השנייה ח' אמות:

שתים כנגד שתים וא' בנתיים. כגון שהשתים שבשורה זו נגד שתים החיצונות שבשורת השתים והאמצעית כנגד אוירן כזה # אין כאן כרם דהא מרוחקות השתים ח' אמות:

ואחת באמצע. כגון גפן נטועה באמצע וד' גפנים לד' רוחותיה כזה#:

אינו כרם. דאין כאן צורה שיהו שם שש למר ולמר הילכתא גמירי לה:

עד שיהו שתים כנגד שתים. הדר תני לה למעוטי הך צורה # דאחת יוצאה זנב איכא ושתים כנגד שתים ליכא:

גבולות שבדו. מלבם:

הכנעניים. בהם אני מסכים ועליהן אני דן דכך היה דרכן לעשות כרם כזה שהיו בקיאים בטבעה של ארץ כדאיתא בפ' ר' עקיבא למה נקרא שמן חוי וכו' ואמנהגייהו הוא דאסר רחמנא:

ולמדין מן הכנעניים. תמיהא בעלמא היא שהיה מתמיה בשמועה זו. תניא בתוספתא שתים כנגד שתים מד' אמות ועד ח' וזנב מד' אמות ועד ח' הרי זה כרם היו ב' כנגד ב' מד' אמות ועד ח' וזנב פחות מד' או יתר על ח' או ב' כנגד ב' פחות מד' אמות או יתר על ח' וזנב מד' אמות ועד ח' אינו כרם עד שיהו ב' כנגד ב' מד' אמות ועד ח' וזנב מד' אמות ועד ח' והך ברייתא הילכתא היא ותנינן לה במתני' דתנן בפ' המבריך המבריך ג' גפנים ועיקריהן נראין ר' אלעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהן מד' אמות ועד ח' הרי אלו מצטרפין ואם לאו אינן מצטרפין וכתב ר"י ז"ל דטעמא דבין ב' כנגד הב' ובין ב' לשלישית והיא הזנב בעינן מד' אמות ועד ח' ומצטרפות להיות כרם כדתניא בתוספתא היו ב' כנגד ב' מד' אמות וכו' ואם לאו אינן מצטרפות להיות כרם אלא הוו להו כל א' וא' גפן יחידית ונותנין לכל א' וא' עבודתה ו' טפחים עכ"ד:

במודד לוכסן. כשבא למדוד ד' אמות של עבודת הכרם רואין כאילו חוט מתוח מגפן שנייה של שורת שתיה עד גפן הזנב שבשורת שלש ומן החוט מרחיק ד' אמות ואזיל באלכסון:

ור' יוחנן מחמיר טפי דרואין כאילו גפן שלישית נטועה כנגד הזנב ומשם מתחילין למדוד וחשיב כאילו היו ב' שורות של ג' ג' וקי"ל כר' יוחנן דשמואל ור' יוחנן הלכתא כר' יוחנן:

ר' יונה בעי נטע שתים וכו'. כלומר פשיטא לי נטע ב' כנגד ב' ואחת יוצאת זנב מכאן וכו' כזה דמודדין בקו ישר מן החיצונות ורואין מקורי הריקן כאילו נטועות שם גפנים דהא קי"ל כר' יוחנן כי קא מיבעיא לי נטע ב' שורות של ג' ג' גפנים לשורה וא' מכוונת כנגד האמצעית כזה # מי אמרינן את רואה כאילו אחרת נטועה כאן וכו' כלומר מי חשבינן לה שורה ומרחיק מאותה גפן ד' אמות בקו ישר כאילו כל השורה שלמה ושדינן לאמצעית להכא ולהכא דומיא דלעיל: ופריך ולא כן את אמר אין זנב לכרם גדול. כדאיתא לעיל בריש פירקין:

ומשני בשעה שהוא גדול. ולעיל אמרינן דשיעורו ג' שורות של ג' ג' גפנים ג' כנגד ג' הוא דאמרינן דאין לו זנב ויש לו מחול אבל הכא דלית לן אלא ב' שורות של ג' ג' מיבעיא לן מהו ליתן לו זנב ולעשותו גדול ולא איפשיטא ולחומרא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה