פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה ו
דלעת בירק כירק. בשורה יחידית איירי וקאי אההיא דתנן היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק וכו' ולר' ישמעאל במפולשת מראש השדה וכו' ולר' עקיבא בפרוצה מרוח רביעית וקתני השתא דאם מה שבקש ליטע בתוכו היה דלעת בירק כלומר שורת דלעת בתוך שדהו זרוע ירק ואשמעינן דשיעור אורך השורה כשיעור אורך שורה של ירק וכן לענין הרחב אליבא דר' עקיבא רחב מלואו והכי תניא בתוספתא שורה של דלועין בירק אחר אורך ו' טפחים ורחב מלואו:
ובתבואה נותנין לה כל בית רובע. כל המפרשים הסכימו דקאי אדלעת ואינו כן דא"כ אמאי תני גבה היתה שדהו זרועה תבואה ובקש ליטע בתוכה שורה של דלועין וכו' עלה קאי ונותנין לה לרחבה ששה טפחים מיבעי ליה אלא הכא פירושו בא ליטע השורה של ירק בתבואה ואבקש ליטע בתוכו דרישא קאי וקתני דנותנין לאורך השורה דירק אורך בית רובע והיינו עשר אמות ומחצה והכי תניא לעיל בפ' כל סאה והשתא תני בא ליטע שורה של דלועין בתוך שדה תבואה כמה רחב עבודתה ששה טפחים ואורך בית רובע לא איצטריך דק"ו הוא ומה אם ירק הקל דשיעור שדה שלו ששה טפחים אפ"ה כשזורעו תוך התבואה בעינן אורך בית רובע דלעת דחמירא הפלגתה לא כ"ש והכי תניא בתוספתא אחד שורה של דלועין ואחד שורה של ירק אחר בתבואה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים והשתא תנן ד' גווני שורת ירק בירק. שורת דלעת בירק, שורת ירק בתבואה, שורת דלעת בתבואה. ובתוספתא שנינו שורה של תבואה בשדה ירק מפולשת מראש השדה ועד סופו על רחב ג' תלמים של פתיח. ושורה של תבואה בתבואה תניא בפ"ב הרוצה לעשות שדהו שורות של תבואה של מינין הרבה עושה כג' תלמים של פתוח מפולשין מראש השדה ועד סופו ע"כ. עד כאן לא שמענו אלא בשורה תוך שדה שדה בתוך שדה לא שמענו ועל זה שנינו בתוספתא שדה של דלועין בירק בין שדה לחברתה י"ב אמה והיינו שרצה ליטע שדה של דלועין דרויח דהיינו מרובע בין שדה ירק כגון שדה דלועין דרויח דהיינו מרובע בין שדה ירק כגון שדה דלועין כאן ושדה ירק כאן ושדה דלועין כאן וקתני דשיעור השדה של ירק דבנתים שיעור י"ב אמה כרבנן. בא לזרוע שדה דלועין בתוך שדה תבואה כגון דלועין מכאן ותבואה מכאן ודלועין מכאן ג"כ שיעור התבואה דבנתים י"ב אמה בא לזרוע שדה ירק בין ירק לירק רחבו ו' טפחים, בא לזרוע שדה תבואה בין תוך שדה ירק בין תוך תבואה אחרת על רחב ג' תלמים של פתוח דהיינו שתי אמות. זהו מה ששנינו שם ונ"ל הטעם דהקלו בשורה של דלעת תוך שדה ירק משום דשלפי מהאי כמו מהאי וליכא מקיים מה שאין כן גבי תבואה שמשהין אוחן כל ימות הקיץ ואיכא משום מקיים:
ואם הגדילה. השורה ונתפשטו העלין על התבואה:
יעקור. התבואה מלפניה.
נותנין לה לעבודתה ד' אמות. אע"ג דשורה יחידית היא:
התחמיר זו מן הגפן. דתנן לקמן בפ' כרם שחרב הנוטע שורה א' של ה' גפנים ב"ה אומרים אינו כרם פי' ואין צריך ליתן לה עבודת הכרם ד' אמות אלא ו' טפחים סגי והה"נ שורה א' של דלועין: ולדלעת יחידית בית רובע. שמקיים אותה לזרע והכי מוכח בגמ' הילכך גבי שורה אע"ג דהויא לאכילה נחתינן דרגא ונחמיר דבעינן ד' אמות:
לבית סאה. היינו נ' אמה על נ' אמה:
ג' דלועין. כלומר מקשה של דלועין לזרע מפוזרין לתוכה לא יביא זרע לשם וגבי כרם תנן פ כרם שחרב דבעינן עשר גפנים לבית סאה ור' יוסי בן העוטף סבר דאפילי בבית כור מצטרפין:
לדברי ר' ישמעאל אפילו שורה יחידית. דלאכילה קא בעי לה:
נותנין לה עבודה. ד' אמות וטעמא כיון דחזינן דר' ישמעאל דסבר דאפילו בבית סאה מצטרפין ולא יביא זרע בנתים לר"מ ולר' יוסף בן העוטף אפילו בבית כור ה"נ יחמיר בסביבה דשורה יחידית דבעינן ד' אמות ומשו"ה נקט ר' ישמעאל דאע"ג דר' ישמעאל סבר גבי גפן אין עבודה לגפן יחידית כדאיתא ס"פ קרחת ובשורה יחידית סגי בו' טפחים או אפשר דסגי בג' טפחים כדמוכחא ההיא דגנה קטנה מוקפת עריס אפ"ה גבי דלעת מחמיר טפי וקם ליה בשיטת ר' יוסי בן חלפתא:
מהו ליתן עבודה לראשון. לר' ישמעאל מיבעיא ליה כיון דאשכחן דלר' ישמעאל דלועין חמירי מגפן יחידית או משורה יחידית כדתנן במתני' א"כ קולא דמשמע לעיל דקילי דלועין דדוקא בין שדה דלועין לשדה דלועין הוא דאית להו שיעור לעבודה דהיינו הפלגה דמביא זרע כותיה אבל לצד החוץ דהיינו אם הדלועים ראשונים כלומר שאינו רוצה ליטע עוד דלועין שניים באותה בקעה אפשר דמותר ליגע הזריעה אצלם ובהפסקה כל דהו סגי כדתנן לעיל דלא בעי שיעור לאפסוקי שדה א' דפול המצרי אצל שדה ראשון דדלועין ועוד דכלהו בבי לא תני אלא שדה של דלועין בתוך וכו'. אבל אי לא הוו תוך אלא אצל פשיטא דשרי ולא בעינן שיעורא בזרע השני שזורע עתה אלא דמותר ליגע הזריעה אצל הדלועין בלא שיעור מה שאין כן גבי כרם דגם אל כרם ראשון צריך עבודה שלא לזרוע שם ד' אמות ואפילו אינו עושה עוד כרם דאין היתר גבי כרם אלא או בגדר או בחריץ או בצורת פתח והיינו לרבנן אבל לר' ישמעאל דחמירא שורה יחידית דדלועין יותר משורה יחידית דגפנים גם בזה נחמרינן דאע"ג דלא בעי להפסיק חברתה בשדה אחר אלא דאיהי ראשונה כי בא לזרוע אצלה שדה אחר מיבעיא לה עבודה כמו גבי כרם דנותנין לו עבודה לכרם ראשון ואין לסמוך אצלו זולת בהפסקה דשדה בור ד' אמות כדאיתא לקמן:
מהו לזרוע בין הגומות. הא נמי בעי אליבא דר' ישמעאל הקרחת שבין העלין של הדלועין מי שרי לזרוע שם זרע אחר או דילמא דבעינן בה שיעור לקרחת כמו גבי כרם:
בין הגומא. הוי אותו קרחת הנמצא בין עלי הדלועין דדרכן לימשך על פני הארץ וליאחז עלה אצל עלה והמקום שאין גלוי קרוי גַוְמָא עצמה דגרסינן במס' מעשרות אמר שמואל דלעת שניקרה בבית אביה כל אותה הגַוְמָא אסורה דאפילו אותה שבגומא אסורים גַוְמָא אינו לשון חפירה אלא לשון שריגים. תרגום קנה וסוף קני וגמא:
אסור לזרוע בין הגפנים. אע"ג דאיכא שיעורא מן העיקר בעינן י"ו אמה לקרחת דאמצע הכרם כדתנן לקמן פ' קרחת:
ר' יונה בעי מהו ליתן להן הילכות עריס. הא אליבא דרבנן מיבעיא ליה דהא מודו רבנן דאי הוו שתי שורות של דלועין זו כנגד זו דנותנין להן עבודה ככרם דדוקא גבי שורה יחידית פליגי רבנן עליה דר' יוסי וא"כ כי היכי דערס דגפנים הוו ככרם דהיינו הנוטע שורה של ה' גפנים בצד הגדר דנותנין לעבודתה ד' אמות כדתנן פרק עריס ה"נ גבי דלועין אילו נטע שורה של חמש דלועין וסמכן לגדר נותנין לו עבודה של ד' אמות או דילמא גבי כרם הוא דגמירי גבי דלועין לא גמירי ולא איפשיטא ולחומרא:
בכל הדלועין משערין. מיבעיא ליה באי זו דלעת מיירי מתני' ופשטינן לה דכל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית כגון לר' דס"פ כל סאה דתנן ר' אומר אף הקישות ופול המצרי:
את עושה דלעת מצרית כדלעת יונית. דהכי אמרינן התם א"ר מנא כלהן דתנינן קישות ופול המצרי אף דלעת מצרית בכלל:
כאן שלא עשית קישות ופול המצרי. דלא חזינן שום תנא בעולם דפליג אמתני' ולימא דנותנין עבודה לפול המצרי וקישות דומיא דדלעת א"כ פשיטא דאין אתה עושה דלעת מצרית כדלעת יונית ומתני' בדלעת יונית דוקא עסקינן דהויא דומיא דגפן אבל שאר דלועין אין נותנין לה עבודה אלא שהשדה שלהן יהא ו' על ו' כירק בעלמא:
ויתיבוניה הרי המקיים קלחים יחידים וכו'. אדר' יוסי פריך דאמאי לא השיבו לו רבנן דאין טעם מדלעת יחידית דבעיא בית רובע לשורה יחידית דאפליגו בה דלאכילה קא בעי לה דגבי כל ירק דעלמא נמי קיי"ל הכי דמקיים קלח אחד לזרע בעי בית רובע או מתיצה עשרה ורחב ד' כדין פס ואילו לאכילה אפילו שורה אשכחן דקילא דשורה של ירק בשדה ירק באורך ו' סגי כדתנן במתני' ושורה של ירק בתבואה תנא לעיל דבאורך י' אמות ומחצה לשורה ורחב ו' טפחים סגי וא"כ קל הוא בשורה וחומרא במקיים וה"נ גבי דלועין לא דמי דלעת יחידית לשורה יחידית ומדלא הקשו לו כן ש"מ לר' יוסי היא שורה היא מרובע כלומר דמקיים דמשהין אותו בארץ כדי שייבש ויתחזק זרעו דמי לתבואה ולא לירק ומפנין מקומו בריבוע ואמרינן לעיל דלרבנן קל בשורה וחומר במרובע וכיון דלא אקשי לר' יוסי ש"מ דלדידיה לא מקלי רבנן בשורה יותר מבמרובע אלא דחמירא שורה כמרובע והשתא ג' מחלוקות בדבר דרבנן סברי קילא שורה וחמיר מרובע ור' יוסי סבר חמירא שורה כמרובע ור' אליעזר סבר קיל מרובע כמו שורה בפ' כל סאה וקיי"ל כרבנן:
המקיים קלח אחד בתוך שלו. דקסבר ר' יוסי בר חנינא דכיון דמקיים ליה לזרע אית ליה דינא דתבואה וזרעים ובעי בית רובע ובטיל מיניה שמא דירק הילכך לא חשיב לגבי שדה בציר מבית רובע דומיא דתבואה ודומיא דאפונין חשופין ובגמ' דילן פ' כל שעה נמי קאמר ר' יוסי בר חנינא קלח של כרוב שהוקש לזרע מרחיבין לו בית רובע:
ואפילו מין במינו. בתמיה היאך אפשר שיאמר ר' יוסי צריך להפנות לו סתם דמשמע דאפילו מינו עצמו אלא שאוכלין אותו ירק מפנין ומקריחין מן הבית רובע וישאר הקלח לבדו דחשיבי שני מינין זה זרע וזה ירק: ומותיב ר' בון בר חייא דמאי קושיא הא תנן בפ' הכובש במס' מעשרות:
כוסבר שזרעה לזרע ירקה פטור. ולא חשיב אוכלא אלמא דתרי מיני נינהו:
ומשני שאני כוסבר שהיא וזרעה נאכלת. וכיון דקיימא להכי ולהכי אתיא מחשבה ומבטל ירקה אבל שאר מילי במילתייהו קיימי ולא אסיר אלא מין אחר דוקא וכן פי' רש"י ז"ל בפ' כל שעה עלה דההיא דכרוב וז"ל מרחיבין לו עד בית רובע שלא יזרעו אצלו מין אחר ע"כ:
תחלתו בית סאה וסופו בית כור. ומה ששנה לר"מ בתחלת ימיו היה ולר' יוסי בן העוטף בסוף ימיו ונקט תלמודא הך לישנא לומר לך מה בין תחלת תלמודו של ר' ישמעאל לסוף תלמודו שתחלתו דעתו רחבה ופתוח להבין כבית סאה וסופו כבית כור:
הדרן עלך פ' ערוגה בס"ד