פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו
פרק ה · הלכה ה
הלוקח מן העני. המחזר על הפתחים:
וכן עני. חבר שבא לעשר שנתנו לו פרוסות פת של המחזר על הפתחים:
פלחי דבלה. דבלה היא כשהתאנים לחים דורסין אותן ומעמלין אותן בידים ועושין מהן עיגולין כעיגולי פת. פלח לשון חתיכה ופלחים הללו כל א' מבעל הבית הוא לעצמו וזה עישר וזה לא עישר:
בתמרים או בגרוגרות. שנתנו לו תמרים מפורדים וכן גרוגרות שאינם דבוקים אלא כל אחד ואחד בפני עצמו. תאנים לחים. גרוגרות תאנים יבשים:
בולל ונוטל. בוללן ומערבן יחד ומפריש מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפיטור שבו על הפיטור שבו ואע"ג דקי"ל אין בילה אלא ליין ושמן כדאיתא בגמ' מקולי דמאי שנו כאן, אבל פרוסות ופלחי דבלה אין נבללין ואתי לאפרושי מן הפיטור על החיוב:
בזמן שהמתנה מרובה. מפרש בגמ' כגון שהכל נותנין בשוה כגון בשנת השובע כדמפ' בתוספתא:
אבל בזמן שהמתנה מועטת. שאין השנה מבורכת שא' נותן הרבה וא' נותן מועט לא מהניא בילה דדילמא כל חד לא מיתרמי דיליה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט ומעשר מכל תמרה ותמרה ומכל גרוגרת וגרוגרת ובגמ' מפ' דהני גרוגרות דנבללין היינו כשכל אחד אינה גדולה אלא עד כזית ואז נבללין אבל אי הוו גדולים חשיבי ואין בילה:
הלוקח מן הסיטון. דמשפיע למכור במדה גסה ובסיטון ע"ה עסקינן וכיון שלוקח תבואה מאנשים הרבה חיישינן שמא התבואה שמכר תחלה לקחה מע"ה שפירותיו דמאי וזה שלקח בסוף הן מחבר דפירותיו מתוקנין ובגמ' מפ' דינא דחנווני:
מאותו הסוג. פי' בעל הערוך ז"ל קופה גדולה:
מאותו המין. דשניהן שחמתית או לבנה:
משל אחד הן. דבהא נאמן ומסיק בגמ' דאפילו השביח לו מקחו הלוקח אם הם טובים כשל אתמול וע"ה לו משל א' הן כלומר וטובים הם כראשונים:
נאמן. דבדמאי הקלו ומעשר מזה על זה:
אין בילה אלא ליין ושמן. כגון נתערבה תבואה ישנה עם חדשה אין סומכין לומר כבר נבללה ובודאי יש משניהם בתוך המעשר לפי החשבון דאין בילה ולא נבלל יפה ורובו של המעשר מן החדש או מן הישן חוץ מיין ושמן בלבד דהמערב יין ישן עם החדש או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ממנו ויש במעשר משניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה ואפילו נצוק גדול לתוך חבית אבל יבש אינו נבלל ואין סומכין בו על הבילה וכן פי' רש"י ז"ל פ"ק דר"ה ומיירי בודאי אבל בדמאי מודי למתני' וכדמפרש ר' זעירא ור' יוחנן מיירי בדמאי דעד כזיתים נבללין דפלחי דבלה או פרוסות אם שחקן או חתכן חתיכות קטנות עד כזיתים בילה אית בהו דמעשר לפי מדה או לפי חשבון וכן פסק הרמב"ם ז"ל פי"ד דהי' מעשר:
בגרוגרות בולל ונוטל וכו'. דמשום דקשה עלה לר' יוחנן דסתם גרוגרות טפי מזית כדמשמע בעירובין ובפ' המצניע ומשו"ה מפ' דמיירי מתני' שהגרוגרות והתמרים הן קטנים עד כזית הן נבללין אלא לר' פדייה מאי איכא למימר:
בדמאי התירו.האי דאמרינן דבתמרים וגרוגרות יש בילה דוקא משום דמאי הקלו אבל בעלמא לא:
דתנינן ר' יהודה אומר. וקי"ל כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי במשנתנו לפרש דברי חכמים ואשכחן לר' יהודה דקאמר דכשאין המתנות שוות דלא מיקרי בילה ומעשר מכל אחד ואחד ובשוות תלינן מילתא ואפילו גדולים כל שהן והיינו כר' פדייה:
ממאה מאה. ק' גרוגרות או ק' תמרים. כל א' וא' ונותנין כולן בשוה ובעין יפה:
וא' מנ' מעשר מנ'. כלומר יחלקם בצבורין עשרה חמשים תאנים בכל צבור וצבור ומעשר מכל חלק של חמשים דהשתא דילמא מיתרמי בהני חמשים הנהו גופייהו ומעשר מינייהו ובייהו וכן כולן תלינן דילמא כל חלק וחלק מיתרמי דידיה אבל בענין אחר לא מעשר הואיל ויש ביניהן א' שאין מתנתו שוה:
אפילו השביח לו מקחו. החבר הלוקח משביח מה שלקח מן הסיטון עם הארץ כגון דאמר ליה אינון חיטייא דזבנית מינך אתמול הויין טבין מאילין אינון והשיב לו מאדם אחד קניתים אפילו הכי נאמן וקולי דמאי הוא:
הלוקח מן החנווני. שמוכר בדקה:
אם מכיר הוא את החבית מעשר ממנה עליה. דאין דרכו לקנות בשפע מן הרבים:
אולותוקרימא. כן מצאתי בספרים והענין מורה עליו דהיינו שמוכרין דבר יבש כגון דבש עב שאינו נבלל וחמאה ובלשון יוני שרף האילן כמו שעוה קשה דקרימא:
באילין שפייא. פי' בערוך מוריקי יין:
מפנתון אילין לגו אילין ואפילו מן החנווני ומכיר מן החבית אין מעשר מזה על זה מהיין שלקח אתמול מאותה חבית על היין של היום: