אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

חייב אדם לברך על הרעה. כגון שמת לו מת מברך ליה בלב שלם כשם שעל הטובה מברך בשמחה:

ביצר הטוב. שאין יצר הרע חולק עליו:

וביצר הרע. היינו על הרעה:

בכל מדה ומדה. בין מדת טובה ובין מדת פורענות:

לא יקל אדם את ראשו. לא ינהג קלות ראש ומפ' בפ"ק דיבמות דנפקא לן מדכתיב ומקדשי תיראו ומפ' התם אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם:

כנגד שער המזרח. חוץ להר הבית אשר שם חומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונין זה כנגד זה שער מזרחי שער עזרת נשים שער עזרת ישראל פתח האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין:

אפונדתו. אזור חלול ונותנין בו מעות:

מק"ו. בגמ' מפ' ליה:

קפנדריא. שמקצר דרכו בב"ה לעשות צרכו ומפ' בגמ' דילן מאי קפנדריא אדמקיפנא אדרי איעול בהא:

כל חותמי ברכות שבמקדש. כל כהנים שלוחי ציבור:

היו אומרים מן העולם. פי' רש"י ז"ל במס' תענית אמרינן אין עונין אמן במקדש אלא בשכמל"ו והטעם דהמברך היה אומר בסוף כל ברכה וברכה בא"י אלהים אלהי ישראל מן העולם חונן הדעת וכן בכולן והעונין היו אומרין בשכמל"ו כדאיתא בגמ':

ומשקלקלו המינין. ואמרו אין עולם אלא זה ובשביל כן נתמעטה אמונה של העולם הבא שהוא בסוף אלף ששי כדאיתא בסוף ר"ה:

התקינו. עזרא וסיעתו שיהו אומרין המברכין מן העולם ועד העולם חונן הדעת לומר ששני עולמות יש להוציא מלב הכופרים בתחיית המתים וילפינן מקראי דעזרא תקן דכתיב בספר עזרא קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם:

שלום חברו בשם. בשמו של הב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של הב"ה בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ויליף לה מבועז דכתיב ה' עמכם והמלאך הסכים על ידו שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל:

ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם וגרסינן בגמ' דילן מאי ואומר וכי תימא בועז מדעתיה הוא דעבד ת"ש ה' עמך גבור החיל וכ"ת מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך ופי' רש"י ז"ל וכי תימא בועז מדעתיה הוא דעבד ולא גמרינן מיניה ת"ש דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון וכו' וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות מאת המקום קאמר לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לומר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה' ע"כ. ולמדנו מדבריו דואומר דעת לעשות לה' קאי נמי הכא. ובעל הערוך ז"ל כתב אמרו רבנן התקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם ואם אתה רואה שארך הזמן ונמשך הגלות אל תאמר שזו התקנה לא היתה אלא בימות הראשונים ובעת מלכותן ועכשו אנו נבזים ושפלים ואין אנו חייבין בתקנה זו ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך פי' דקאי אתקנה דלעיל שהתקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא דבשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה מקודם והוסיפו ועד העולם ע"כ. רצה לומר דאע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ותקנה ראשונה נביאים ראשונים הוא דתיקון והיכי אתו עזרא וסיעתו לבטלה ומשני משום צורך השעה דכבוד המקום בטלוה והיינו כדמפ' ר' נתן:

הפרו תורתך עת לעשות לה'. כדמפ' רבא בגמ' דילן מסיפיה לרישיה מדריש הפרו תורתך עת לעשות לה' ופי' רש"י ז"ל הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור במות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הב"ה וה"נ הכא:

דימוס. רחמים:

ספקולא. מיתה:

לעולם ידך על העליונה. הילכך מברך בשמחה על הרעה:

וה' דבר עליך רעה. במיכיהו כתיב גבי אחאב וכתיב בההיא פרשתא ויצא הרוח וכו' ודרשו רוחו של נבות:

באת לשנוא. לומר מה בצע כי שמרנו משמרתו:

שאם באת לבעוט. דדרך האוהבים שבועטין ומקל ראשו זה לנגד זה ומזלזל בו:

טעין מצוותא על כתפא. כגון עצי סוכה וכיוצא בו ליוהרא:

אקף לי ואנא אעביד מצוה. שהיה מדבר עמו חברו ואמר לו המתן לי שאני עושה מצוה ומורה שאין לו שעה פנויה אלא לעולם עוסק במצות: אקף לשון ערבי המתן:

מה דאית לי אנא מנכי. מה שיש לי לעשות מלאכה הרי אני מתבטל כדי לעשות המצוה. אלא יעשנה וישתוק: והפסיד. בתמיה' תעלה על דעתך לומר שהפסיד על שלא היה היצר מקטרגו:

עמו הברית. אלבבו קאי איצר הרע:

חרש. מכשף:

לא הוה בדיקא לי. לא נסיתי אותה:

ואת תורתו. ת"ח הלומדין תורתו והכי איתא בפ' שור שנגח ד' וה':

הופך פניו כלפי צפון המסיך רגליו. נקבים גדולים וצריך שיכסה גופו ורגליו קרוי כן וביהודה מיירי שהוא כנגד כל אורך ארץ ישראל ואם יפנה למזרח או למערב יהיה פירועו או שלאחריו או שלפניו לצד ירושלם ופי' רש"י ז"ל ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלם ממש בדרומה של ארץ יהודה:

מן הצופים. מקום שיכולין לראות משם הר הבית:

ר' עקיבא אומר בכל מקום. ואפילו בחו"ל:

שאין בו כותל. מקיף לו הבית הכבוד וקי"ל כר' עקיבא כדאיתא בגמ' דילן:

אחר ר' יהושע. שראיתיו שנכנס לעשות צרכיו:

וצדו כלפי מערב. שהיה נפנה בין צפון לדרום:

את אומר אסור. דגמרינן מסיני דכתיב של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא וכיון דתלי טעמו בהכי א"כ עזרה והר הבית נמי:

ויברכו שם כבודך. בשכמל"ו עונין:

ומרומם על כל ברכה ותהלה. על כל סוף ברכה ותהלה צריך לרוממו ולענות בכבוד שמו. ברכה חונן הדעת רפאנו סלח לנו. תהלה תואריו ושבחיו כגון גומל חסדים קונה הכל אתה גבור אתה קדוש:

אף המעשר. דעזרא הסופר קנסינהו ללוים לפי שלא עלו עמו וצוה להביא כל המעשרות ללשכת בית ה' כדי שיהו הכהנים והלוים שוים במעשר ראשון כדכתיב והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלויים וכיון דקאמר להו נביא לישראל הביאו את כל המעשר וגו' אלמא דהסכים על ידן כך פי' רש"י ז"ל בסוף מכות. ועוד דקדק שם רבנו ז"ל מדכתיב הביאו את כל המעשר דרמז על מעשר ירק ואילן דאמרינן בנדרים דבימי חזקיהו איתקן ויותר נכון לפרש דסבר ריב"ל כמ"ד מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות:

שיבלו שפתותיכם. שילאו שפתותיכם תרגום נבול תבול מילאה תלאי:

ואל תבזה עליהן. שלא תחזור עליהן:

אם נזדקנה אומתך. אם נמצאו בהן קצת פרצות רמז לכלי ישן שהוא שבור קצת:

מדריך את ישראל. ההוא קא דריש דמייתר:

מסרס הדין קריא. הפרו תורתך וכו' פי' במשנה:

תורתו עתים. שפעמים עוסק ופעמים אינו עוסק:

בשעה דמכנשין בדר. שאין חכמי הדור מרביצין תורה לתלמידים. בדר פזר אתה תורה לתלמידים:

דמבדרין כנש. שהגדולים שבדור מרביצין תורה כנס אתה ולא תטול שררה עליהן דאף זו לכבוד שמים הוא לאחוז במדת הענוה:

לייגע בתורה בכל שעות וכו'. דכתיב דדיה ירווך בכל עת:

כל פטטיא בישין. כל הדברים קשין ודבר בתורה טוב הוא:

כל חדשייא טבין. פי' הר"ז הלוי ז"ל מלשון והחריש יעקב והנכון דגרסינן בדלת ותרגום והחריש יעקב ואדיש יעקב:

סביב ליראיו. העושין מצות:

ויחלצם. מחטא:

שבע ביום. שבע מצות שאני מקיים בכל יום תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה וארבע ציציות הרי כאן שבע:

על משפטי צדקך. זו קריאת שמע:

על השמינית. על שבע מצות שנצטוו בני נח היא מצוה שמינית ובגמרא דילן אמרינן על מילה שנתנה בשמיני:

בוניך. והן תלמידי חכמים שבונין העולם או מלשון בינה דריש לה:

סליקא לה מסכתא ברחמי שמיא

סוף הספר

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה