אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה ה

הלכה ד

נר ומזון בשמים והבדלה. דכיון דרואה האור מיד מברך עליו ומברך על המזון שאכל דמיירי שהיה אוכל בשבת וחשכה עליו מוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחד ומניחו לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון ובשמים ואח"כ מבדיל דאפוקי יומא מאחר כל מאי דאפשר:

נר ובשמים. דכיון דהדליקו נר מיד צריך לברך עליו דנהנה מיניה מיד ואח"כ על הבשמים דכיון דקא עביד מלאכה מרגיש ביציאת השבת וצריך לברך על הבשמים הילכך לבסוף מברך על המזון ולבסוף מבדיל:

שברא מאור האש. דהא על האש שנברא במוצאי שבת מברכינן כדאיתא בגמ'. וב"ה סברי בורא לשון הווה דהא בכל שעה מתחדש ועוד פליגי במילתא אחריתי דב"ש סברי מאור לשון יחיד וב"ה סברי מאורי לשון רבים דהרבה גווני מאורות יש באור:

על המזון שבתחלה. דכיון דגמר סעודתו בההוא מיחייב ברישא ואין מעבירין על המצות:

בשמים ומאור. בשמים מעיקרא ליישב נפשו קודם שיברך על המאור להראות שקשה בעיניו פטירת השבת:

כדברי האומר בשמים ואח"כ מאור. הוא דסברי ב"ה אבל פשיטא דמודו דמזון תחלה וקא סבר דמפכינן להו דב"ש לב"ה ודב"ה לב"ש וכן אסיקו בגמ' דילן:

אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו. ביין שלאחר המזון מיירי ואינו כוס של ברכה ואוחז שמן ערב בימינו לפי שעליו מברך תחלה ליישב נפשו. מברך על השמן בורא שמן ערב וחוזר ומברך על היין כגון בחול שאין היין קבע ואין בו יין לפני המזון:

כוס בימינו. אוחז את היין בימינו דברכת היין תדירה וב"ה אזלי לטעמייהו:

וטחו בראש השמש. כדי שלא יצא בידיו מבושמות לשוק:

שאין שבחו של ת"ח וכו'. מפ' בפ' כיצד מברכין דילן דוקא במקום שחשודין על משכב זכור:

וטעין תרויהון בחדא ידא. ר' זעירא לקח לרבה בר בר חנא ולרב הונא בחדא ידא וכעס רבה בר בר חנה על זה דהיה לו להחשיבם וליקח אחד בידו אחת והשני בשנית דלא היו אגודות של בצלים:

וכעס עלוי אבוי. דרבה בר בר חנה ומפ' בסנהדרין פ"ק דמרתא שמיה: ר' זעירא כהן הוה והכי אמרינן לעיל בפ' שלשה שאכלו דקרא כהן במקום לוי:

אשר ברא פרי הגפן. דמה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית היה כלומר דאמאי לא תנינן פלוגתא דב"ש וב"ה לעיל גבי יין פ' כיצד מברכין:

ומשני יין מתחדש וכו'. דיין של שנה זו אינו כשל אשתקד. ואש אינו מתחדש כחו דכך כחו עכשו כשל אשתקד:

והאש מתחדש וכו'. ה"ג וטעמא דב"ה קא מפ' לקמן דהאש מתחדש בכל שעה נמי דקמא קמא אזיל:

שלא נבראו מששת ימי בראשית. מפ' לקמן ובפ' מקום שנהגו דבמוצאי שבת נתן הב"ה דעה באדם הראשון והביא שתי אבנים וטחן זו בזו ויצתה מהם אור:

אשר מצא. ענה המציאם:

המיונס. לא אתפרש ורש"י פי' מין חיה:

הימיסו. כמו אחינו המסו את לבבנו דאמרינן בפ"ק דמעשרות פלגון ליבנא לשון חצי דחציו סוס וחציו חמור:

מיזבון מולוון. לקנות פרדות:

חרדון. צב:

חברבר. ערוד קרוי בגמ' דילן:

האש מניין. בא כיון שלא נברא בששת ימי בראשית:

אותה האורה. ששמשה בע"ש שנברא בו אדם וקסבר דשמשה האורה של יום ראשון כל ששת ימי בראשית ואע"פ שנתלו המאורות ביום ד' לא שמשו וכן דעת יונתן ב"ע ע"ה בפסוק ונוגה כאור וכו' ומה שכתוב להבדיל בין היום כבר כתב רש"י ז"ל משנגנז האור הראשון אבל בששת ימי בראשית לא שמשו אלא האור והחושך הראשון זה ביום וזה בלילה ומה שאמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה היינו לכשיגיע זמנו לשמש שלא כדברי הרמב"ן ז"ל:

באותה שעה זימן לו הב"ה. במו"ש:

שני רעפים. כלומר אבנים קלים והכי איתא בפ' מקום שנהגו:

שכבר שבת האור כל אותו היום. ודבר חדש הוא שנחסר בו כל היום ועכשו נהנה ממנו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה