פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ח · הלכה א
אלו דברים שבין בית שמאי וב"ה בסעודה. במה שנחלקו בהלכות סעודה:
מברך על היום. בקידוש היום כגון שבת או יו"ט:
מברך על היין. טעמא דב"ש וב"ה מפ' בגמ'. וק' דמשמ' אלו ותו לא ולקמן בפירקין קתני בברייתא פלוגתא דשמן ערב ויין דלסוף הסעודה ולא תני לה במתני'. וי"ל דבכלל דקתני במתני' ב"ה אומרים מברך על היין היא דטעמא משום דיין תדיר וטעמא דב"ה נמי התם האי נמי היא. אבל ק' דתנן לעיל פ' כיצד מברכין ב"ש אומרים אף לא פטר מעשה קדרה ולא קתני לה הכא. וי"ל דה"ק משום דתנינן לעיל פלוגת' דב"ש וב"ה גבי סעודה ההיא דמעשה קדרה תני השתא הכי ואלו הדברים כולן אשר נחלקו בסעודה ומוסיף על הראשונים הוא ובתר דמסיק מילי דברכת המזון תני להו. ואכתי ק' דתני בגמ' דילן פ' כיצד מברכין הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן וטעמא דב"ש דשמן עדיף דזכינו לריחו ולסיכתו מה שאין כן בהדס וטעמא דב"ה דריח השמן הוא משום עירוב ופיטום הבשמים שנתנו בו כגון משחא כבישא וכן פי' רש"י ז"ל. והדס ריחו בעיניה הילכך הדס עדיף והא לא תנינן לה. וי"ל דס"ל לתנא דמתני' כר"ג דתני' התם דנטה דעתו בתר דעת ב"ש וכב"ש קי"ל ועוד דר"ג מב"ה קאתי וס"ל כב"ש והוה ליה חזרו להורות כדברי ב"ש:
שקדושת היום גרמה ליין שיבא. ביום זה לא בא אלא בשביל קידוש שבת:
וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא יבא היין. כבר קדש היום משקבלו עליו ועדיין לא בא היין לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה:
היין גורם לקדושה שתיאמר. דבעינן יין הראוי לקידוש דלאו כל יין דעלמא ראוי להכי דטעמו פגמו ומגולה ולבן לגמרי פסול הילכך יין הראוי גורם לקידוש שתיאמר ועוד דאמרינן אין יין אין מקדשין:
דבר אחר. מפ' בגמ' דילן משום דב"ש אמרי תרי טעמי אמרי ב"ה נמי תרי טעמי:
יין תדיר. בחול כבשבת וקדושת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וילפינן לה בפ' כל התדיר מקרא יתירא דכתיב אשר לעולת התמיד דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב ומכאן אתה למד לכל התדירין:
מדברי שניהן. ב"ש וב"ה נלמוד:
הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא. דהא מבדילין אע"ג דליכא יין לדברי שניהן וכדלקמן:
הואיל ונתחייב בהבדלה. בתפלה או לפחות לומר המבדיל בין קדש לחול קודם שמדליק נר כדאמרינן פרק שואל:
מדברי שניהן. ר' יוסי ור' מנא:
מבדילין וכו'. כדפרישית:
ואזלין מן אתר לאתר. לבקש יין לקדש בו:
במקום שאין יין מצוי. ויש אורחים בב"ה ולהוציאן אומר ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש השבת וקסבר דמקדשין בלא יין:
היך עבידא. לב"ש דאמרי מברך על היום כיצד יעשה מעשה אם היה יושב ואוכל סעודה סתם דאיכא פת אי נמי דליכא פת אלא דקטנית או ירק הוא דיושב ואוכל:
ואין שם אלא אותו הכוס. מניחו לברכת המזון ומשלשלן כולן עליו לשון שלשלת כלומר סודרן עליו. דברכת המזון טעונה כוס לב"ש כדאיתא בגמ' דילן:
יברך על היום המזון קודם. שכבר אכל ונתחייב בברכת המזון קודם שקדש היום וס"ל לב"ש דאין מעבירין על המצות ובההוא איתחייב ברישא:
יברך על המזון. הנה היין קודם אליבא דב"ש דהא גבי כוס ברכת המזון שמעינן להו במתני' בסוף פירקין דבתחלה מברך על היין ולסוף על המזון ולקמיה מייתי לה:
יברך על היין. כלומר וכי תימא הכי נמי דיברך על היין קמי המזון והלא ס"ל לב"ש דקידוש היום קודם וכי תימא דיקדש על היום ואח"כ על היין הא אמרינן לעיל והלא המזון קודם ולב"ה לא קשיא דיברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום:
נשמועינה מן הדא. מתני' היא בפרקין:
בא להם יין. בימות החול איירי:
ב"ש אומרים מברך על היין. ואח"כ על המזון ואיתמר עלה ר' בא אמר על יד שהוא בן ברכה קטנה וכו'. כלומר מזון דקתני הכא היינו שאכל קטנית או ירק ופירות דברכה אחרונה קטנה היא דכיון דלאו סעודת פת היא טעי בשאר ברכות קטנות שאומר תוך הסעודה דשותה מיד מקמי ברכת הנהנין. והאי כוס נמי איפשר דישכח ושותהו מקמי דבריך עליה בפ"ה דסבר כלהו ברכות קטנות נינהו. ולא דמי דהנהו לא הוו לסילוק והאי הוי לסילוק ונמצא שיברך על מזונו בלא כוס הילכך להיכירא מברך תחלה על היין ודוקא משום שלא ישכח וישתה בלחוד הוא דס"ל לב"ש דיברך על היין תחלה קודם ברכת המזון שאכל אבל לעולם היכא דברכה ארוכה היא א"נ דצריך לברך כ"כ ברכות כגון הכא ליכא שכחה ולא טעי הילכך ודאי מודו דיברך על המזון וכו':
וקשיא על דברי ב"ה. על דעתיה דר' יוסי דאמר יברך קודם על היין משום תדיר. דר' מנא תלמידו הוא ולא קי"ל כוותיה:
המזון קודם. כדתנן לב"ה מברך על המזון ואח"כ וכו':
יברך על המזון. בתחלה:
הנר קודם. כלומר נר ובשמים קודם כדתנן במתני' נר ובשמים מזון והבדלה:
יברך על הנר. הרי הבדלה קודמת לברכת היין דלית לן לאפסוקי סידרא דמתני' כלל. ובהכרח צ"ל ברכת היין אחר ההבדלה. וא"ת דהבדלה תקדום ליין א"כ קשיא לר' יוסי דאמר לעיל דיין קודם להבדלה:
א"ר יהודה וכו'. ומתני' ר' מאיר קתני לה וקי"ל כר' יהודה:
על הבדלה שהיא בסוף. דכל מאי דמאחרינן ליה ליומא טפי עדיף כי היכי דלא להוי עלן כמשוי:
ב"ש אומרים בשמים ואח"כ מאור. דמיד צריך לברך להשיב נפש קודם שיברך על הנר דמורה ברכתו שהוא חול ומשום דיש גורסין ומפכי דב"ה לב"ש ודב"ש לב"ה וב"ה הוא דס"ל בשמים ואח"כ נר קא"ר בא הלכה כדברי האומר בשמים ואח"כ נר הוא לב"ה אבל פשיטא דמודו דמזון תחלה כר' יהודה דגמר מרביה דהך ברייתא דייקא היא ולית בה טעותא אלא גבי בשמים ונר וכיון דברייתא דייקא גבי מזון דמודו כו"ע לב"ה הילכך אי לא נקטינן כר' בא נקוט מיהא דמברך על המזון תחלה ואח"כ על היין כדתנן במתני' ואח"כ על הנר ואח"כ על הבשמים ואח"כ מבדיל וכמו ששנינו בברייתא. ובגמ' דילן אסיקנא כר' בא וה"ג התם בברייתא שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים ובה"א בשמים ואח"כ מאור:
יין קידוש נר הבדלה. קסברי קדושת היום עדיפא מהבדלה וכב"ה דסברי דיין קודם לקידוש ואחר קידוש נר והבדלה:
ר' חנינא אמר ינה"ק. כדמפ' טעמא לקמיה דס"ל כשמואל:
מלוין את המלך. השבת להבדיל קדושתו ומעלתו:
ואח"כ מכניסין את השלטון. לקראת יו"ט לקדשו הילכך יין תחלה ואח"כ מאור ואח"כ הבדלה דכיון דהבדלה מקדמינן לקידוש יעשה כל סדר הבדלה כדין כל מוצאי שבת דעלמא ואח"כ יקדש. והא דלא מדכרי הכא בשמים משום שגם ביו"ט יש לנו נשמה יתירה כמו בשבת:
יהנ"ק. דס"ל ללוי מעיקרא עבדינן כל מילי דשבת והבדלה בתחלה דאפוקי יומא כעיולי יומא מה עיולי יומא בתר יין קידוש יום אף בתר יין הבדלה דהוי קדושת היום ולבסוף נר ולבסוף קידוש:
מעין שניהן. כר' חנינא דמקדים הבדלה לקידוש וכרב דמסמיך נר לקידוש:
כרב וכר' יוחנן. יקנ"ה ויקנה"ז:
כר' חנינא. ינה"ק:
מברך. בתחלה על הנר שמא יכבה דשמא אין בו שמן מקמי הבדלה והכא אמאי אמר קידוש שהוא ארוך קודם נר:
מכיון שיש לו יין. ומברך עליו קדושת היום מסתמא שמן יש לו ולא יכבה אע"ג דמעכב לה לברכת הנר ומאחר לה במצוה קא עסיק: ופריך אי הכי יברך על הנר בסוף דהא במצוה עסוק: ומשני שלא לעקור כל כך סדר שבתות אחרות דבמוצאי שבת דעלמא נמי נר קמי הבדלה. ומשום הכי קאמר נר בתר קידוש ובתר הכי הבדלה: