פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ז · הלכה ג
בשלשה והוא אומר ברכו. דהוא בלאו איהו איכא זימון וכן כולן:
אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא. כלומר הכל שוה משראויין להזכיר את השם אין צריכין לשנות ובגמ' מפ' דהך ריש' ר' עקיבא היא:
במאה אומר נברך לה' אלהי ישראל. מפ' בגמ' דר' יוסי הגלילי קתני לה:
לפי רוב הקהל הן מברכין. כמו שאמרנו שיש חילוק בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף ובין אלף לריבוא:
המבורך. מפי כל בריותיו ובזה מכניס עצמו בכלל ומשום דר"ע לא הזכיר המבורך בקריאת התורה בב"ה א"ל ר' ישמעאל דלא סגי בהכי:
ולמה לא אמרת ברכו. דהא אנן ג' והוא תנן:
והנוקרנין. פי' בערוך מדקדקין בדבר שלא לצורך כמו תרנגול המנקר באשפה:
בגין דצווח ליה. בשביל שקראו נוקרנא. דתניא במס' דרך ארץ לא יהא אדם מן הנוקרנין ולא מן העמקנין:
איני מוציא עצמי מן הכלל. כשאני מזמן עם ג' חוץ ממני ואני רשאי לומר לג' ברכו טוב לי לומר נברך שלא להוציא עצמי מכלל המברכין:
סב בריך. טול כוס ובריך עליו:
א"ל ר' זירא לר' אבא ותן דעתך לצאת בברכתי שהרי תשתה כוס אחר אחריו:
השמש מברך על כל כוס וכוס. דנמלך הוא וחושב שאין נותנין לו אלא פעם אחת:
ואינו מברך על כל פרוסה. דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם ומפ' בפ' כל הבשר והוא דאיכא אדם חשוב אבל אי ליכא אדם חשוב מברך על כל פרוסה ופרוסה:
ידי חובתי באמן. שתאמר אמן לברכתי ולהוציאני דאמרינן בעלמא גדול העונה אמן יותר מן המברך:
המתעסק לא יצא. משנה הוא בפרק ראוהו ב"ד גבי שופר:
והשומע מן המתעסק. לא יצא דאע"ג דאיהו מכוין התוקע אין מתכוין לתקיעת מצוה והכא נמי בעי' כוונת מי שיוציאהו:
אחד עשרה וכו'. אחד מרובין וא' מועטין ובלבד שיהו עשרה:
דכתיב אלהים נצב בעדת אל. ומשמע דכיון דאיכא עדה יקדשוהו וירוממוהו:
ונאמר להלן עדה. עד מתי לעדה הרעה הזאת כתוב במרגלים דכתיב בההוא קרא אשר המה מלינים עלי את תלונות בני ישראל:
מה עדה האמורה להלן י'. דיצאו יהושע וכלב אף כאן עשרה:
נאמר כאן תוך. ונקדשתי בתוך בני ישראל:
מה תוך האמור להלן עשרה. שעשרה אחים ירדו לשבר אוכל:
סגין אינון. שהרי כמה אלפים היו באים לשבור:
אלא נאמר כאן בני ישראל. ונקדשתי בתוך בני ישראל:
ונאמר להלן. ויבאו בני ישראל לשבור בתוך:
במקהלות בכל קהלה וקהלה. כל עשרה ועשרה דעלמא אבל לאו למימרא דאכל רוב קהל איכא ברכה חדשה. ור' חנינא מתרץ במקהלת כתיב ומשמע דאחדא קאי:
ובעון משתקוניה. כדתניא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:
גידלו בברכה. שאמר ברוך ה' אלהי ישראל האל הגדול הגבור והנורא ובהסכמת כל בית דינו אנשי כנסת הגדולה הכי איתא במסכת יומא פ' בא לו:
ולא אמר נורא. בפרש' הנה חנמאל כתיב האל הגדול והגבור ה' צבאות שמו:
החזירו הגדולה ליושנה. בפ' בא לו מפר' טעמא:
שאלהיהן אמתי. מסכים על האמת ושונא השקר: