אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

בשלשה והוא אומר ברכו. דהוא בלאו איהו איכא זימון וכן כולן:

אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא. כלומר הכל שוה משראויין להזכיר את השם אין צריכין לשנות ובגמ' מפ' דהך ריש' ר' עקיבא היא:

במאה אומר נברך לה' אלהי ישראל. מפ' בגמ' דר' יוסי הגלילי קתני לה:

לפי רוב הקהל הן מברכין. כמו שאמרנו שיש חילוק בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף ובין אלף לריבוא:

המבורך. מפי כל בריותיו ובזה מכניס עצמו בכלל ומשום דר"ע לא הזכיר המבורך בקריאת התורה בב"ה א"ל ר' ישמעאל דלא סגי בהכי:

ולמה לא אמרת ברכו. דהא אנן ג' והוא תנן:

והנוקרנין. פי' בערוך מדקדקין בדבר שלא לצורך כמו תרנגול המנקר באשפה:

בגין דצווח ליה. בשביל שקראו נוקרנא. דתניא במס' דרך ארץ לא יהא אדם מן הנוקרנין ולא מן העמקנין:

איני מוציא עצמי מן הכלל. כשאני מזמן עם ג' חוץ ממני ואני רשאי לומר לג' ברכו טוב לי לומר נברך שלא להוציא עצמי מכלל המברכין:

סב בריך. טול כוס ובריך עליו:

א"ל ר' זירא לר' אבא ותן דעתך לצאת בברכתי שהרי תשתה כוס אחר אחריו:

השמש מברך על כל כוס וכוס. דנמלך הוא וחושב שאין נותנין לו אלא פעם אחת:

ואינו מברך על כל פרוסה. דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם ומפ' בפ' כל הבשר והוא דאיכא אדם חשוב אבל אי ליכא אדם חשוב מברך על כל פרוסה ופרוסה:

ידי חובתי באמן. שתאמר אמן לברכתי ולהוציאני דאמרינן בעלמא גדול העונה אמן יותר מן המברך:

המתעסק לא יצא. משנה הוא בפרק ראוהו ב"ד גבי שופר:

והשומע מן המתעסק. לא יצא דאע"ג דאיהו מכוין התוקע אין מתכוין לתקיעת מצוה והכא נמי בעי' כוונת מי שיוציאהו:

אחד עשרה וכו'. אחד מרובין וא' מועטין ובלבד שיהו עשרה:

דכתיב אלהים נצב בעדת אל. ומשמע דכיון דאיכא עדה יקדשוהו וירוממוהו:

ונאמר להלן עדה. עד מתי לעדה הרעה הזאת כתוב במרגלים דכתיב בההוא קרא אשר המה מלינים עלי את תלונות בני ישראל:

מה עדה האמורה להלן י'. דיצאו יהושע וכלב אף כאן עשרה:

נאמר כאן תוך. ונקדשתי בתוך בני ישראל:

מה תוך האמור להלן עשרה. שעשרה אחים ירדו לשבר אוכל:

סגין אינון. שהרי כמה אלפים היו באים לשבור:

אלא נאמר כאן בני ישראל. ונקדשתי בתוך בני ישראל:

ונאמר להלן. ויבאו בני ישראל לשבור בתוך:

במקהלות בכל קהלה וקהלה. כל עשרה ועשרה דעלמא אבל לאו למימרא דאכל רוב קהל איכא ברכה חדשה. ור' חנינא מתרץ במקהלת כתיב ומשמע דאחדא קאי:

ובעון משתקוניה. כדתניא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:

גידלו בברכה. שאמר ברוך ה' אלהי ישראל האל הגדול הגבור והנורא ובהסכמת כל בית דינו אנשי כנסת הגדולה הכי איתא במסכת יומא פ' בא לו:

ולא אמר נורא. בפרש' הנה חנמאל כתיב האל הגדול והגבור ה' צבאות שמו:

החזירו הגדולה ליושנה. בפ' בא לו מפר' טעמא:

שאלהיהן אמתי. מסכים על האמת ושונא השקר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה