פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ו · הלכה ה
ברך על היין שלפני המזון. היכ' דקבע סעודתו על היין מיירי כגון בשבת וי"ט דדרך לקדש על היין מקמי סעודה:
פטר את היין שלאחר המזון. כלו' אף שלאחר המזון וכ"ש שלאמצע הסעוד' בשעה שאוכלין עיקר הסעודה כגון בשר ודגים אלא אפי' שכבר אכלו אלא שאוכלין פירות ולחמניות אחר הסעודה ושותי' יין אף זה פטור מלברך עליו ולאחר המזון דקא' היינו אחר עיקר הסעודה אבל לעולם קודם ברכת המזון הוי:
ברך על הפרפרת. כגון בחופות שמביאין קודם הסעודה כדי להמשיך המאכל מביאין פירות ופרפראות כגון דגים קטנים וכל זה בלא פת:
פטר מלברך על הפרפרת שלאחר המזון. ואפי' אוכלי' אותה בלא פת,
והאי דתנן ברך על הפת פטר את הפרפרת בפרפרת דבתוך הסעודה קאמ' דפרפרת טפל לפת ובורך על העיקר פטר את הטפל:
ברך על הפרפרת לא פטר את הפת. דאין טפל פוטר את העיקר:
מעשה קדרה. כגון חילק' טרגיס וטיסני וסלת ומפ' בגמ' דהכי קאמ' אף בראשונ' דהיינו בירך על הפת דיש לו כח לפת לפטור הפרפרת אפ"ה לא פטר את מעשה קדרה והכי קתני ברך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדרה וכדברי ב"ה וב"ש או' לא פטר מעשה קדרה לא דתחלה ולא דאמצע אבל בפרפרת טעונה ברכה לפניה ולאחריה לכ"ע. וטעמ' דב"ש דס"ל כר' זירא דטפשא הוא מאן דאכיל נהמא בנהמא וחשיב' מעשה קדרה עיקר ופת פרפרת הילכ' לא פטרה וקי"ל כב"ה:
אבל יין של תוך המזון. כיון דקודם המזון לא ברך עליו לא פטר את היין שלאחר המזון וטעמ' דיין שבתוך המזון הוא לשרות אכילה שבמעיו ולא חשיב לפטור את שלאחר המזון. ואקשי' בגמ' דילן יין נמי ניפטריה פת ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו ומש"ה יין דלאחר המזון בעי ברכה דהא פת לא פטר פרפרת דלאחר סעודה אם לא ברך עליה מקמי סעודה:
קונדיטין. דבש יין ופלפלין כך מפו' בפסיקתא. מתני' בקונדיטין דכיון דמתוק הוא לא אסח דעתיה מיניה ופטור אבל בשאר יינות ס"ל לריב"ל דנמלך הוא ומברך על כל כוס וכוס והכי ס"ל לריב"ל בגמ' דילן דמתני' מיתוקמ' דוק' בשבתות וי"ט דאדם קובע סעודתו על היין אבל בחול לא והכא מוקי לה אף בחול ובקונדיטין וכולה חד טעמ' הוא:
בתר בי בני. אחר שיצא מבית המרחץ והכי אית' נמי בגמ' דילן:
פת הבא כיסנין. דדרכן היא להביא אחר הסעודה גלוסקין קטנים יבשים וסתמן כמו חצאי זיתים כדאית' בתרומות ויזקוגוש בלעז לקינוח הפה וקרויין בלשון משנה ובלשון מקרא ניקודים על שמנקדין אותן נקודות וניקודים דספר יהושע תר' יונתן כיסנין וקסבר דפרפרת הוא ואינו בכלל פת דסעודה ור' יוחנן סבר דפת הוא הילכך פת פוטרתן ואיפסיק' הילכת' לקמן כר' יוחנן:
כשאכל מן אותו המין באמצע המזון. בענין דגלי אדעתיה דפת הויא ליה ולא פרפרת:
ניקלווסין. מין תמרים חשובים מאד וקרויין בלשון ארמי קורייטי כדאית' בפ' אין מעמידין:
בתר מזוניה. ואוכלן בלא פת:
פליג את על רבך. דסברת דאפי' הניחן לאחר הסעודה אין מברך עליהן תחלה וסוף:
עיקר נגיסתי. עיקר אכילתי אבל אי הוה לי בשר לסעודתי פשיטא שהייתי מניחן לבסוף והייתי מברך לפניהן ולאחריהם ובאוכלן בלא פת:
נישבוק אולפנא. פלוגתא דאמוראי דלא ידעינן כמאן הילכתא:
גריזמי תורמסין: וסלת מעשה קדרה:
מה כב"ש. דקסבר דפליגי אברך על הפרפרת לא פטר את הפת דסברי ב"ה דפת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה פטר והך גריזמי וסלת פרפרת ומעשה קדרה הוו: ומשני דב"ש פליגי אריש' ברך על הפת פטר את הפרפרת אבל סיפא דקתני ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אגב רישא נקטה דה"ה דלא פטר נמי מעשה קדרה לכ"ע:
ובדעתיה לאכול פיתא. ונמלך לאכול פת צריך לברך לבסוף דכיון דנתחייב נתחייב: