אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה א

פרק ה

מתוך כובד ראש. פי' כפיפת ראש לשון הכנעה שיכוין תפלתו כאדם שיש לו מחשבה:

שוהין שעה אחת. במקום שבאו להתפלל:

המלך שואל בשלומו. בגמ' מפ' דגבי מלכי ישראל קאמר דאילו מלכי אומות העולם משיב דאיכא סכנת נפשות וחמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא ריש פ"ק דחולין. והאי דתני ליה בהדי נחש במדרש ילמדנו מפ' טעמא מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות א"ר שמעון בן פזי דכתיב קולה כנחש ילך מה נחש מלחש והורג אף מלכות מלחשת והורגת. דבר אחר מה הנחש הולך מעוקם אף המלכות מעקמת דרכיה:

ושכורת ולא מיין. אלא מן הצרות וכיון דקרייה שכורה נקטינן דמצר אסור להתפלל דקים לן דשכור אסור להתפלל והכי נמי אותו המיצר דטריד בצערו ואותו שבא מן הדרך לאחר יום מרגיש צער הדרך:

המיצר. מצטער:

שיחה בטלה. כגון ליצנות שלבו גס ושמח ואינו נכנע:

קלות ראש. חילוף של כובד ראש שדעתו זחה עליו:

שמחה. דברי תנחומין של תורה:

שחתם בדברי תוכחות. שסוף דבריו מדבר בחרבן בית המקדש ובכלאו של יהויכין:

ואמרת ככה תשקע בבל. וסיפיה דקרא עד הנה דברי ירמיהו רמז ששם הוא חותם דבריו:

בגוים הוא עסיק. ומפלת עכו"ם נחמה היא:

והנה רכב אש וסוסי אש. סיפיה דקרא דויהי המה הולכים הלוך דבר:

דין הלכה. כלומר הלכה פסוקה שלבו שמח מד"ת ואינו מהרהר:

כעוסק בד"ת. דאיכא בהו שמחת מצוה נמי ומצי מתפלל. והרמב"ם ז"ל כתב לא יפסיק אלא יגמור עסקיהם ויקרא והראשון עיקר:

הרואה דם כעין החרדל יושבת עליו שבעה נקיים. חוץ מאותו יום שפוסקת וזו חומרא גדולה היא דאי זבה היא הא אין זבה גדולה פחות מראיית ג' ימים רצופים ואי נדה היא אותו יום תעלה לה מן המנין וזמן זבה אחר ז' ימים של נדה וזמנה י"א יום בין נדה לנדה וזו הלכה שאין בה עיון ואין מהרהר בה בתפלתו:

המקיז דם בבהמת קדשים מעל. אם נהנה בו ואע"ג דקים לן אין מועלין בדמים כדילפינן בס"פ כל הבשר ובפסחים ה"מ כשנשחט בעזרה הקרבן וזרקו דמו כדכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם לכפר נתתיו לך ולא למעילה אבל דם הקזה דבחיים מועלין בו:

מכניס אדם דגן בתבן ומערים עליו וכו'. דגן קרוי הכא התבואה ובההיא דחזיא לבהמה כגון שעורין ומכניסה בבית במוץ שלה שאינה מתחייבת במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנתמרח הכרי אבל לפני מירוח אין ראיית פני הבית קובעת דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן ראשית דגנך והוא המירוח לפיכך כשהוא מכניסה לבית בתבן שלה לא הוקבעה למעשר מן התורה ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה ארעי חשיבה דתנן בריש מסכת פאה מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות עד שימרח הילכך בהמה אוכלת ופטורה והערמתו היינו דשרי להאכיל לבהמתו:

ד' מעלות בקדש וכו'. מעלות דקדש ותרומה מפורשין הן בפ' חומר בקדש במשנה:

תצילנו משעות חצופות. גם תפלה זו לא תהא זזה מתוך פיך:

בחרדת קדש. מקרא דהבו לה' בני אלים דריש דמההיא מזמור דרשינן לעיל דתקון י"ח כנגד אזכרות שבו:

יושבי ביתך. והדר יהללוך:

יודו לשמך. והדר ישבו ישרים את פניך:

אחורי בית הכנסת. פי' רש"י ז"ל כל פתחי בית הכנסת שלהן היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגלה מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי ב"ה ואינו מחזיר פניו לב"ה נראה ככופר במי שצבור מתפללין לפניו דהא דרב הונא מוקי לה אביי בפ"ק בגמ' דילן בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא וטעמא כדפרישנא דב"ה דומיא דמקדש ומשכן:

המתפלל בתוך ביתו. והוא אינו עוסק בתורה כאילו חומה של ברזל מקיפתו ואינה נשמעת תפלתו שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה דהיינו בבית הכנסת דהקהל מרננים ומזמרים בנועם שם התפלה נשמעת:

במקום שהוא מיוחד לתפלה. ואי אורחיה להתפלל בבית יכול להתפלל:

ומשני כאן ביחיד כאן בצבור. דאפילו דאורחיה להתפלל בתוך ביתו ידקדק שיהא בשעה שהצבור מתפללין והכי איתא בפרק קמא בגמ' דילן:

בית ה'. כלומר המתפלל בבית ה' חשוב כמביאי מנחה:

אלהים נצב בעדת אל. עדה המתפללת הם יושבים וה' נצב עליהם:

לפנים משתי דלתות. בגמ' דילן פריך עלה בפ"ק שני פתחים ס"ד אלא אימא שיעור שני פתחים כלומר שישהה מלהתפלל עד שיכול ליכנס שיעור שני פתחים כדי שיכוין לבו:

נרדפה. משמע לשון מרוצה שהרודף דרכו לרוץ:

צריך להלוך קימעה. לפי שמראה בעצמו שדומה עליו ישיבת בית הכנסת כמשוי:

מתוך הספר. מתוך המקרא עצמו:

הסובר תלמודו. שטורח את עצמו להבין טעמי הדבר ופירושן עד שרואה לבו דבר ברור ומתישב:

במלכי ישראל. ומשום הכי לא ישיבנו דהוא והמלך חייבין בכבוד שמים:

במלכי אומות העולם. סכנה איכא וסכנתא חמירא כדפרישית במתני':

ארכונא. שר בלשון יון:

הפך קדל. הפך עורפו ואין דרך ארץ כן אלא יוצא דרך כניסתו פניו אליו:

באטלסין. בשוק היכא דאיכא חנויות:

רבייא. נשיאים תרגום רברבייא:

והוא לא ידע. לא הבין ולא הרגיש מתוך שהיה טרוד ומהרהר בתלמודו:

גולתיה שריעא מיניה. טליתו העליון נשמטה ונפלה לארץ:

וכחינא איזדהרה לה. והנחש נקבה היה כורך עצמה בה לשומרה והכי איתא בפ' כיצד מעברין:

דמחי והדר מחי. מכה וחוזר ומכה ורש"י ז"ל פי' לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משהנחש מוכן לנשוך:

מרתיח. כועס כגון ששורק:

מסטיר. נוטה עצמו לצד אחד שיעבור וילך לדרכו. תרגום צד סיטרא:

סרטיא. מסלה שהולכין בה מעיר לעיר:

פלטיא. רחבה שבתוך העיר שנאספים שם בני הכפרים ביום השוק למכור:

חברבר. בגמ' דילן קרוי ערווד ומן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה יוצא משניהם ערווד כך מפורש בהעור והרוטב:

מת מוטל ע"פ חורו. משמע לקמן שקדם ר' חנינא למים וכתב רש"י ז"ל בשם הלכות גדולות דנעשה נס לר' חנינא ונבקע מעין מתחת עקבו והיינו מימרא דר' יצחק בן אלעזר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה