אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה א

פרק ב

היה קורא בתורה. קודם זמן קריאת שמע התחיל לקרות:

והגיע זמן וכו'. זמן קריאת שמע משהתחיל כבר לקרות:

אם כיון לבו. כשהגיע שם לפרשיותיה כיון לבו למצות קונו:

בפרקים. בין הפסקות ולקמיה מפ' להו ואזיל:

שואל מפני הכבוד. שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום:

ומשיב. בגמ' מפ' למאן משיב:

באמצע שואל מפני היראה. באמצע הברכה או באמצע הפרשה שואל מפני מורא אביו או רבו דתנן ומורא רבך כמורא שמים הכי מפרש לה בגמרא:

אם אומר את שהוא צריך לברך. ולא תחוש לדיוקא דר' בא ותימר דהכי קתני מתני' אם בירך וכיון לבו ומתני' חסרה היא מי נימא דצריך לכוין לבו בכל הפרשיות ולקמן מסיק לה:

דהתיבון. כלומר שכבר הקשו הראשונים עלה דמתני' ואינו מפסיק דהא תניא ולקמן אם הפסיק בה כדי לגמור את כולה לא יצא והיכי קתני יצא דהא מפסיק בה כדי וכו' כיון שקורא כסדר התורה אלא על כרחך חסרה היא ולא שנה התנא זה הדין וכך ראוי לומר אם כיון לבו ולא הפסיק כדי לגמור את כולה יצא והכי נמי לענין ברכות אפשר דנימא נמי דחסרה היא ולעולם צריך לברך ודלא כר' בא:

ותימר דצריך לכוין לבו בכלן. השתא הדר ר' יוסי לאסוקי בעיא דיליה דלעולם דבעי ברוכי ומתני' חסרה ולא חיישינן לדיוקא דר' בא מי נימא דצריך נכוין לבו בכל הפרשיות ומסיק דלא בעי כווני אלא בפ' ראשון ותו לא:

כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. ותו לא בעי' ליה:

הראשון ליחיד. דבלשון יחיד כתובה פרשה ראשונה. ושניה כתובה בלשון רבים:

והשני למעשה. דכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשיא לן אלה על לבבכם ולא שאר מצות על לבבכם והא כתיב שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ומפ' ר' יצחק בגמ' דילן במצות תפלין הכתוב מדבר דבעי שימה נגד הלב:

עד כאן לכוונה. עד על לבבך שלמי ג' פסוקים:

מה אם היה יושב עומד. בתמיה דאטו איכפל תנא לאשמועינן כב"ש:

שאם היה מהלך עומד. שאם היה מהלך והתחיל בק"ש צריך שיעמוד עד סוף מקרא הג' ואחר כך יהלך ודוקא לענין מהלך בדרך אבל לענין עוסק במלאכה צריך להתבטל ממלאכתו עד תשלום פרק ראשון כמו שכתב הרי"ף ז"ל:

לינא חמי. לית אנא חמי לרבי שהיה שונה לתלמידיו קודם זמן ק"ש וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק:

דלא ייתי מלה. אי אפשר שלא יבא ענין לדבר בו ענין יציאת מצרים:

לית הדא אמרה וכו'. דהא רב ור' חייא לא מיירי אלא בקבלת עול מלכות שמים אם כן אינו אלא במקרא הראשון:

אדאי תני. שם חכם:

כדי לקרות כולה. מפרש בפ"ב דמגילה מרישא לסיפא ולקמן מיבעי ליה אי בהדי ברכות משערינן או לא ובפ' שני דמגילה משמע דדוקא בק"ש משערין ותו מיבעיא לן שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשיטא:

והוא ששמען על הסדר. ולמעוטי תרועה ושתי תקיעות:

קריאת שמע וברכותיה. הא דאמרינן כדי לקרות את כולה קריאת שמע וברכותיה קאמרינן או היא בלא ברכותיה או ברכותיה בלא היא:

לא יצתה ידי חובתך. מפ' בפ' בתרא דר"ה לדידי לא ס"ל מה שהפסקת שתהא צריך לחזור דהא ס"ל דמבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ועוד שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום דיצא לדידך דס"ל דבעית הפסקה הפסקה מעכבת ואם שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי. מי חיישינן לשהה כדי לגמור את כולה:

א"ל בגין דאנא תשיש. ר' שמעון בר בא שאל לר' אלעזר:

מדקדק במצוון סגין. ויזהר שלא לשהות ויחרד לבו על יראת שמים:

ר' יוחנן אמר לא יצא. אליבא דר' שמעון בן יהוצדק רביה:

עשויה פרקים פרקים. ויש בתורה הפסק גדול בין פרשה לפרשה. ולענין הלכה קי"ל כר' יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא וכן בהלל ובמגלה ובק"ש וה"מ כי שהה ופסק לרצונו אבל אי פסק מפני שהדין כך ושהה כדי לגמור את כולה כגון שנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו לר' יוחנן ולדידן אפילו הולך במבואות המטונפות דצריך להפסיק מודי ר' יוחנן דחוזר לראש ומשום הכי אורי ליה לר' אבהו דיחזור לראש וטעמא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת וכן פסק ר"י בעל התוספות:

הרשות בידו. כדתנן ובאמצע שואל מפני היראה:

וקרע. נדמה לו שמת ונתעלף:

אם על אתר. היינו לאלתר תוך כדי דיבור אין צריך לקרוע וטעמא הוא דתקון רבנן לתלמיד שיתן שלום לרבו ולא הוי הפסק ובפרק מרובה אפסיקא הילכתא כמאן דאמר כדי שאלת תלמיד לרב:

מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי. נשען על ר' יעקב בר אידי:

ומיטמר מן קמוי. מסתיר עצמו מפניו:

הדין בבלאי עביד. ר' אלעזר בן פדת עלה מבבל:

דזעירא לא שאיל בשלמא דרבא. דס"ל דהא דתניא בברכות פרק אין עומדין הנותן שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דבכל ענין הוא דאסור ור' יוחנן סבר דלא אסיר אלא כדרך שאלת שלום בין אדם לחבירו כגון שלום עליכם אבל שלום עליך רבי ומרי שרי והכי קי"ל:

ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבא. ובפ"ק דערובין אמרינן דגמר עם ר' עקיבא ורוב חכמתו היה ממנו:

קמי ארורא צלמא. בא לרצותו על האחרת שהיה מסתיר עצמו מפניו וא"ל מהו לעבור לפני ע"ז:

עבור קמיה וסמי עינוי. וכי אתה חולק לו כבוד שאתה ירא ובוש ממנו עבור לפניו ושבר עיניו:

ככומר הזה של ענבים. כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין והיין נוח לצאת כמו מכמר בשרא:

שהוא דובב. לשון תוסס בולייר בלע"ז:

קונדיטון. יש בו דבש ויין ופלפלין:

אע"ג דשתי ליה טעמיה בפומיה. אע"פ שכבר כלה לשתותו הטעם בפיו לזמן מרובה כן ת"ח שמת אע"פ שאינו למד עדיין ההלכות שגורות בפיו ושפתותיו רוחשות כשאומרין שמועות משמו:

שמתכוונין להכעיסני. שלא יהא נבנה הבית אלא אחר מיתתי והיה נראה שקצים בחייו והיו מצפין בנין הבית:

יותר מן הקרבנות. דקרבנות באין על חטא שעבר והדין מסלק החטאים ומיישר מי שעשאן:

נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל וכו'. ומפ' לקמיה דהאי משיב מפני היראה הוא משמע דברישא משיב מפני הכבוד והכי קאמר ואין צריך לומר משיב מפני הכבוד:

רשות לדבר בם. כדתנן במתני' והכא מוכח ופי' רש"י ז"ל דפרק אמר להם הממונה עיקר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה