פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק ג · הלכה א
תאנה שבכרה. שהתחילה להתבשל ואע"פ שלא נגמר הפרי:
וקושרן בגמי. וכורך בהם הגמי לסימן ואין צריך לקרות שם אח"כ בתלוש דכבר קדשי במחובר:
ור"ש. אזיל לטעמיה דתרומה קרינהו רחמנא הילכך במחובר לא מהני שמא עלייהו ופלוגתייהו בגמ' מפ' לה:
ואינן מדמעין. אם נתערבו בחולין לא בעו אחד ממאה:
מאי טעמא דרבנן. דהיכן מצינו קדושה במחובר:
הא בשעת הפרשה אפילו בוסר ואפילו פגין. וא"כ במחובר קרא שם:
כתיב ולקחת. דהיינו הפרשה וכו':
אשר תביא מארצך. דהיינו הבאה ואיתקוש בחד קרא הפרשה והבאה ובהבאה בעינן פרי כלומר בתלוש דומיא דהבאה:
אף בשעת הפרשה בעינן פרי. דהיינו נגמר ותלוש ורבנן נפקא להו דקדשי במחובר מדכתיב בכורי כל אשר בארצם כדאיתא לעיל בפ"ב:
בכורי ייחור. שהרכיב ייחור חדש:
מהו שיתירו חנטן. לשאר ייחורים דתאנה זקנים פירותיהם חשובים מבעיא לכל ייחור וייחור בכור מה שחנט ולא משני:
אחד מששים. מפריש:
ראשית הגז אחד מששים. בפ' ראשית הגז איתא:
תרומה טמאה. דכיון דהוי טבל טמא ומה שמפריש ממנו הוי תרומה טמאה וסופה לשריפה ולא לאכילה לא חשיב עין רעה בס':
תרומת הכליסין. מין קטנית:
שעורין שבאדום. שהן רעות כדאיתא בפ' אע"פ ולכך אין הכהנים מקפידין עליה והא דלא תני פאה אע"ג דשיעורה בס' משום דלא תני אלא מתנות כהנים: