אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

כוי. מפ' בגמ' עז שעלה על גבי צביה וצבי שעלה על גבי עזה ולד הבא משניהן קרוי כוי וס"ל דחיה מתעברת מבהמה:

ואין שוחטין אותו בי"ט. לפי שאסור לכסות את דמו ואפילו באפר כירה ומפ' בפ"ק דביצה דאפר כירה מוכן הוא לודאי ואינו מוכן לספק דדעתו לודאי ואין דעתו לספק ומפ' בפ' אותו ואת בנו דרבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע אב:

מטמא טומאת נבלה. כחיה דקי"ל דחלב נבלת בהמה טהורה טהור דכתיב יעשה לכל מלאכה ואפילו למלאכת גבוה:

ואין פודין בו פטר חמור. דשמא חיה הוא ותנן פ"ק דבכורות אין פודין בחיה:

ואין ניקח בכסף מעשר. שני:

ליאכל בירושלים. שאין לוקחין אותו בירושלים בכסף מעשר שני דשמא בהמה היא ואין לוקחין אותה לבשר תאוה אלא לזבחי שלמים כדתנן התם בפ"ק דמ"ש דגם לקח בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין ולשלמים אי אפשר דשמא חיה הוא ופסול לקרבן:

חייב בזרוע ובלחיים וקבה. בפ' אותו ואת בנו מוקי לה דוקא בצבי הבא על העיזה ובשה ואפילו מקצת שה קמפלגי ר' אליעזר סבר שה ולא מקצת שה והא דתלי טעמא משום המוציא מחבירו וכו' היינו משום דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב אם לאו כדאיתא התם ורבנן סברי שה ואפילו מקצת שה ומאי חייב חייב בחצי מתנותיו:

משום כלאים עם החיה ועם הבהמה. דאינו נוהג ולא חורש לא עם צבי ולא עם עז דלא כמ"ד חוששין לזרע האב אלא שמא אין חוששין והוי או כולו צבי או כולו עז:

לא כתב לו את הכוי. אע"פ שכתב לו שניהן דעתו על הודאי:

שאין זה חיה ובהמה. אין לפרש שזה אינו לא חיה ולא בהמה אלא בריה הרי זה נזיר דר' יוסי הוא דאמר דבריה הוי אלא ה"פ דאינו יכול להרביעו לא עם צבי ולא עם עז:

ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה. כדמפרש ואזיל:

טעון שחיטה וכו'. שני סימנים ולענין פירכוס דמסוכנת דינו כחיה ולא כבהמה ואע"ג דברישא תני דרכים שוה לחיה ולבהמה מקמי שאינו שוה וכו' והכא למאי דפתח ביה נקט ואזיל משום דפשוט הוא נקיט ליה לבסוף לפרושיה:

ורבנין אמרין. היינו אליבא דר' יוסי דפ' אותו ואת בנו דאמר בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה:

המע"ה. דא"ל ישראל לכהן אייתי ראיה דלאו שה הוא ופרענא לך:

כר' אליעזר. דתנן ואין חייבין עליו כרת כרת הוא דלא מיחייב דהיינו להביא חטאת קבועה הא אשם תלוי על הספק מחייב:

מתני' כר"א. בפ' ספק אכל:

כוי חייבין על חלבו אשם תלוי. דסבר דאפילו אי איפשר לברר איסורו חייב כדאיתא התם:

כל שאי איפשר לעמוד על הודאי לא יהו חייבין על ספיקו אשם תלוי. התם איתא להך מימרא דרב ופי' רש"י ז"ל דאשם תלוי אינו בא אלא להגן עליו מן הייסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כדמפרש התם הילכך שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל כיון שנשארה מהן אחת איפשר שיבא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ואכלה אי אפשר לבררה והא גבי כוי דאי אפשר לבררו וקתני חייב:

חלוקין עליו חביריו על דברי ר' אליעזר. דקסבר לא בעינן לברר איסורין והכי משני לה התם:

ואפילו בשעה שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה. כגון אליבא דר' ישמעאל משנכנסו לארץ דמכל מקום סתם בהמה ממעשר שני לזבחי שלמים היא כדאיתא בפ"ק דמ"ש:

ר' אליעזר. סבר אין ספקו כתוב בתורה דאנן הוא דקא מספקא לן דאם שור ודאי אם שה ודאי דרשינן:

דו אמר פטור. דהממע"ה:

אינון אמרין חייב. ומרבינן ליה בפ' הזרוע משום דכתיב אם שור אם שה לרבות את הכוי שמסופק לנו מה נדון בו אם שור אם שה ונתן לכהן וכו' מ"מ:

לא הקדיש את הכוי. בפ' ואלו מותרין היא פלוגתא ומפ' התם דפליגי אי מעייל אינש נפשיה לספיקא אי לא:

שאין זה לא חיה וכו'. איפשר לפרש דכולה ר' יוסי קתני לה:

אנדרוגינוס. יש בו נקבות כנקבה ויש בו זכרות כזכר:

יש בו דרכים שוה לאנשים. יפה פירשה רבינו שמשון ז"ל והנני כותב לשונו בטעמו:

מטמא בלובן כאנשים. דספק איש הוא ואיש מטמא בלובן כדאמרינן פ' בנות כותיים דזוב דמי למי בצק של שעורים וללובן ביצה המוזרת:

ונושא אבל לא נישא כאנשים. האי תנא סבר אנדרוגינוס ספיקא הוא כדמוכח כולה שמעתין והשתא לאיזה ענין תני נושא אבל לא נישא אם לענין שאם קידש אשתו צריכה גט ואם נתקדש לא בעי גט הא ספק אשה הוא אלא לענין תרומה איירי כדאמרינן בסוף הערל לריש לקיש דתנן התם ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל אוכלת בתרומה ובגמ' אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואינו מאכילה בחזה ושוק ומפ' התם דאין מאכילה בתרומה בזמן חזה ושוק דקסבר ריש לקיש אנדרוגינוס לר' יוסי ספיקא הוא מאכילה בתרומה בזמן הזה אבל לא בזמן חזה ושוק דאורייתא ופריך עלה מהא דתנן התם אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא מדקתני נושא ש"מ דחשיב ליה זכר ודאי ומשני תני אם נשא דיעבד ואפ"ה אבל לא נישא דיעבד דאם נישא לכהן אינו מאכילו בתרומה דרבנן והיינו טעמא דהחמירו עליו אם נשא משום דאם הוא זכר חייבין עליו סקילה כזכר לכל הפחות ממקום אחד ואיכא מאן דמחייב עליה התם משני מקומות ולמאי דמותיב מינה התם לריש לקיש קשה דתקשי ליה ברייתא דהכא דקסבר ספק הוא וקתני נושא ושמא לא שמיע ליה:

ואינו מתייחד עם הנשים. משום ספק איש ויחוד אסור כדאיתא בפ' בתרא דקידושין:

ואין ניזון עם הבנות. בנכסים מועטין כדאיתא בריש מי שמת שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים:

ואינו נעטף ומספר כאנשים. כלומר אינו נעטף כאנשים ומספר כאנשים וכוללן לפי שטעם אחד לשניהן דדרך אשה לעטוף את ראשה ולכסותה בצינעה ובצעיף ואין דרך איש כן. דרך איש לספר ואין דרך אשה כן אלא מגדלת שער כלילית ובעי שינהיג עצמו בתספורת ומלבושים כעין איש שלא יבוא לינשא אם יתראה כאשה וחשו לינשא יותר מלישא כדפרשי' אבל אין לפרש דתנא מספר כאיש משום פאות דהא תנא ליה סיפא:

ואינו מטמא למתים. אם הוא כהן ולא כאשה כהנת דלא הוזהרו על כך כדדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן:

בל תקיף. הקפת הראש:

בל תשחית. פאת זקן וכולהו ילפינן פ"ק דקידושין דאנשים חייבין ונשים פטורות:

וחייב בכל מצות וכו'. ואפילו במצות עשה שהזמן גרמה כגון שופר וסוכה ולולב:

מטמא באודם. אשה מטמאה באודם כדילפינן פ' שני דנדה:

ואין זקוק ליבום. וכן כתוב בכל הספרים ומשמע דאיירי כשנתקדש לאחד מן האנשים ומת האיש ויש לו אחים דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאילונית דדרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת אבל אי איפשר לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא ה"ג ואינו זוקק ליבום כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום ואפילו הוא איש דנושא מידי דהוה אסריס דתנן פ' הערל דבין לר' אליעזר בין לר' עקיבא אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים. בנכסים מרובים שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש. דאשה אינה חולקת אפילו בחזה ושוק דלכל בני אהרן כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כתיב כדדרשינן בפ' האיש מקדש אי נמי כדדריש התם איש ולא קטן וה"ה איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות. דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפ' שבועת העדות:

ואינו נבעל כנשים. בעבירה כגון כל איסורי עריות כגון בתו בת בתו ואחותו וכיוצא בהן ובלאו הכי משום זכר אסור ליבעל למאן דמחייב בשני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא היא ואיצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה. נפסל מן התרומה אם הוא כהן דבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרינן ביבמות פ' אלמנה:

וחייב על הנזקק. כדתנן פ"ק דב"ק והנשים בכלל הנזק ויליף לה מקרא בגמ':

ואמו יושבת עליו דם טהר כנשים. ימי טומאת שבועיים:

וכאנשים. מ' יום דטהר הכא לחומרא והכא לחומרא ומקולקלת למניינה אם תראה יום ע"ה ותראה יום פ"א:

ונוחל בקדשי הגבול. כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אם הוא כהן ומעשר ראשון אם הוא לוי ותנא נוחל ולא תנא חולק לפי שאין חולקין לו תרומה בבית הגרנות אלא משגרין לביתו כדאיתא בפ' נושאין על האנוסה:

הריני נזיר שזה איש ואשה. כלומר שזה איש או אשה:

ואין חייבין על טומאתו. על ביאת מקדש ואפילו ראה לובן ואודם כאחת כדאמרינן בהמפלת:

ואינו נערך. לא כערך איש ולא כערך אשה כדדרשינן פ' המפלת:

ואינו נמכר בעבד עברי. משום דקטן אינו נמכר בעבד עברי וגדולה אינה נמכרת באמה העבריה הילכך לא איפשר:

שאין זה איש ואשה. כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:

ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה וכו'. בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמ' ליתא למתני' דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דהכא דחשיב ליה ספיקא ותימא דא"כ ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טמטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקט אינו כן משום דטמטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצאת נקבה הרי היא נקבה ודאית מה שאין כן באנדרוגינוס דלעולם הוא עומד בספק ואין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לר' יוסי ג' ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מינה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה וה"נ שמעינן ליה לר' יוסי גבי כוי פ' אותו ואת בנו דתניא התם ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה דיש בו ג' ספיקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונפקא מינה שאם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה דהוי נזיר וכן באנדרוגינוס נפקא מינה להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר דאלו ת"ק לא אמר אלא שאין זה איש ואשה אבל שאין זה לא איש ולא אשה ולא בריה לא קאמר ור' יוסי מוסיף דאפילו אמר הכי הוי נזיר ואיפשר נמי דס"ל לר' יוסי דההורגו נמי אינו נהרג עליו ואינו מטמא אפילו בלובן ואודם והכי נמי אשכחן בפ' בתרא דיומא למ"ד כוי בריה בפני עצמה לא חיה ולא בהמה וכן ההוא דסוף על אלו מומין דממעט מהזכר אנדרוגינוס משום דבריה הוא והא דחשיב רב בפ' המפלת אנדרוגינוס ספיקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דילמא לא סבר לה כר' יוסי דמתני' ולא כר' יוסי דברייתא דהא בסוף הערל פליגי ביה אמוראי אליבא דרב בקידוש איכא למ"ד הלכה כר' יוסי ואיכא למ"ד אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקידוש איכא נמי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרינן בסוף פ' הערל אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קרא ואפילו יהא נקבה כדדרשינן את זכר משכבי אשה זהו זכר שיהו בו שתי משכבות ודכוותה בס"פ ר' אליעזר דמילה מרבינן ליה למילה מהמול לכם כל זכר ע"כ לשון רבינו שמשון ז"ל:

הדרן עלך התרומה והבכורים

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה