פירוש על משנה תורה, הלכות יסודי התורה
פרק ב · הלכה ד
ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש וכו'. הנבואה היא השפע שיגיע מהבורא לנביא במציעות המעלה האחרונה ממעלת המלאכים והיא מעלת אישים. וכבר נתבאר שכל המלאכים צורות נפרדות והצורות אינן גוף שיראה אותם הרואה במראית עין. אלא זה שאמר הנביא שראה המלאך הוא צורה שיראה אותה במראה הנבואה או בחלום של נבואה בכח המראה. ולפי מעלת הנביא וכחו יראה מה שיראה. מהם מי שיראה המלאך גויתו כעצם השמים שנאמר וגויתו כתרשיש. ומהם מי שיראה אותו אש. ומהם מי שיראה אותו בצורת איש מבני האדם. כל זה לפי מה שיתראה לנביא במראה הנבואה. ולא עוד אלא שהנביא עצמו פעמים יראה המלאכים בצורות משונות זו מזו לפי זכות נפשו בעת הנבואה והכל דרך חידה והנביא יבין במראה הנבואה ענין אותה חידה:
לומר שאינו גוף ואינו כבד. כלומר אינו גוף כבד כגופות הכבדים שהאש קלה והיא זכה ומעולה מגוף המים והארץ הכבדים לפיכך נראו המלאכים אש. וכן נראה להם כנפים ושהם מעופפים לפי שהעם משבחים העופות לפי קלות גופם ומהירות תנועתם ושהם יכולים לילך למקום שירצו בזמן קל בלא מונע כלל:
שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה וכו'. פי' אנו יודעים בודאי שהקב"ה אינו אש שאף על דעת האומרים שהוא גוף לא עלה על דעתם שהוא גוף כגוף היסודות ולא כגוף הגלגלים לפיכך ידענו בודאי שזה שנאמר בו שהוא אש דרך משל כך זה שנאמר במלאכים שהם אש דרך משל:
וזה שאמר עושה מלאכיו רוחות וכו'. אין ענין הדברים שהמלאכים אש ורוח אלא כך פירושו עושה הרוחות והאש שלוחיו ומלאכיו להפרע בהם מהבריות כמו שאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. ברוח קדים אפיצם. ותפול אש ה' ותאכל אותם. ואש יצאה מלפני ה' ותאכל וגו'. וכן ארז"ל בכל עושה הקב"ה שליחותו: