פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ו · פרק ב
לא ראשו סופו. התחיל בלשון יחיד לגנו וסיים בלשון רבים לרעות בגנים:
מה בין מיתת זקנים. עי' ב"ר פרשה ס"ב סי' ב' וש"נ ומבואר קה"ר פסוק מתוקה שנת העובד:
כר דמך ר' סימון. בראשית רבה פ' צ"א סי' ט' ושם נרשם ומבואר כל הענין:
אין מניחים אותו לישן. וכמ"ש פסוק הנ"ל מתוקה שנת העובד וגו' והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן מי שהוא שבע ועשיר בתורה:
ועשיתי לך שם גדול. ראיה שזיכה את דוד עד מעלות האבות וכן לצדיקים אחרים והכל בזכות התורה: