פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ה · פרק טז
כתיב כה אמר ה'. עי' כל הענין במ"ר ר"פ י' ושם נתבאר:
הרי שהיה האדם צדיק. כאן נדפס בטעות וצ"ל בהיפך הרי שהיה האדם רשע כל ימיו ובסוף נעשה צדיק עליו הכתוב אומר וברשעתו וגו' וכ"ה במ"ר שם. אולם שני הנוסחאות מפורשים שם ביחזקאל ובשוב צדיק ושם פסוק כ"ז ובשוב רשע ודו"ק:
תני בן כמה שנים. עי' ב"ר פרשה ל' סי' חי"ת ומש"ש בפירושי:
בג' מקומות נתווכח. ויק"ר פרשה כ"ז סי' ה' ובמ"ר שם:
בבטן עקב את אחיו. וס"ד ובאונו שרה את אלהים והפסוק מדבר ביעקב שם וזהו הכבוד שחלק לו שכתב עליו שרה את אלהים וסמיך לו וישר אל מלאך ויוכל לו:
יוספים אנחנו לשמוע. וס"ד את קול ה' אלהים עוד ומתנו:
קול ה' בכח. תחלה בכח וגבורה יותר מכח שיסבול האדם ואח"כ בהדר בכח המקבל על האדם ונהנה ומתהדר בו:
בכח לבחורים. כמ"ש תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה ועי' שמ"ר פ"ה סי' ט':
תני רשב"י. מקום מאמר רשב"י אחר המשל והנמשל ותחלה צ"ל ד"א חכו ממתקים ואח"כ תני רשב"י ולא לחלק מאמר רשב"י שהתורה בקשה רחמים ע"י לשנים או להיפך להעמיד חצי השני של המאמר אצל תני רשב"י קודם ד"א הנ"ל:
דכתיב והיה לאות. ובמדרש אחר הגי' כי אות היא ומצויין בצדו שמות ל"א הכל ט"ס וצ"ל וכתוב והיה לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם והוא סוף פסוק של יחזקאל הנ"ל כ' כ' ואת שבתותי ואף שבתורה ג"כ נמצאים פסוקים של קדושת שבת על שפסוק זה כתוב כי אני ה' אצל קדושת שבת שבכל מקום כתיב אני ה' אצל מעשה טוב נדרש אני ה' נאמן לשלם לו שכר:
אל תשקצו. ויקרא י"א מ"ד ושרט לנפש שם י"ט כ' ובשני הפסוקים כתוב אצלם אני ה':
מברר את הרע מן היפה. שצריך לדבר הרע והפסולת ונפשו קצה בדבר הרע ופוסק מלברר. אך הבורר דבר הטוב חפץ בו ומבררו עוד:
לשמי לעולם. הם שני פירושים. הא' לי להרחקת הגשמיות לשמי כמ"ש ברש"י שם ומששש לעולם כמ"ש ויק"ר פ"ב ס' א' כל מקום שכתוב לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:
שיעשו תשובה ויקרבם. כמו יתרו ורחב ונעמן ודומיהם בימי דוד ושלמה מאה וחמשים אלף:
ובקוצרכם וגו'. וס"ד לא תכלה פאת שדך:
ושכחת עומר. לא תשוב לקחתו. וכתבואת גורן כן תרימו אותה:
כי תשא את ראש. ונתנו איש כופר נפשו לה':
ישראל מונין ללבנה. עי' ב"ר פרשה ו' ס' ג' דרשה בטעמים: