פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ד · פרק יב
סינמטירין. פירש המ"ע חותם בלשון יוני והביא ראיה מפורשת משמ"ר פרשה י"ט סי' ה' אם אין סימנטירי וכו' אם אין חותמו וכו':
בעשותן הם מפריכין. במעשיהם ועבודתם מעבידים אותם בפרך כש"כ בנשותיהם:
גנתי נעולה. כמ"ש בפר"א ריש פרק כ"א אין בתוך הגן אלא לשון נקיה וכו' בתוך האשה שנמשלה לגן שנאמר גן נעול אחותי כלה מה הגינה כ"ז שמזרעת היא צומחת ומוציאה כך האשה כל מה שנזרעת הרה ויולדת מבעלה:
לראובן משפחת הראובני. לא נמצא בלשון זה רק בסדר פנחס אלה משפחות הראובני וגו' אלה משפחות השמעוני וכן אלה משפחות הזבולוני רק אצל שלש אלה כתוב אצל רבי השבט כך רק אצל בני השבטים כתוב אצל כולם כן בה' ויו"ד עד ליצר משפחת היצרי לשילם משפחת השלמי:
ברוני סברוני סיבויי. שמות הנוהגים בזמניהם ובמקומם ברון סברון סיבוי היה המשפחה נקראת ברוני סברוני סיבוי וכן בתורה כלשון בני אדם:
יה מעיד עליהם. כמ"ש שבטי יה עדות לישראל תהלים קכ"ב וכמ"ש ילקוט תהלים שם בשם מכילתא אמר הקב"ה שמי מעיד על ישראל שלא נטמאו במצרים בזנות:
גל נעול. גל הוא פתוח בלשון חז"ל כמ"ש טרוקי גלי פסיקתא זוטרתי:
בזכות ד' דברים. ויק"ר פל"ב סי' ה' ד' דברים במ"ר פ"כ סי' כ"ב עי' שמ"ר פ"א סי' כ"ט ובתנד"א סוף פרק כ"ג וריש פ' כ"ד פדר"א פמ"ח ושם איתא ג' דברים ועיין תנחומא סוף בלק:
היה מופקד אצלם י"ב חודש. שם בויק"ר פרשתי:
לאחד נפלה לו ירושה. מכילתא ריש בשלח שמ"ר פרשה כ' סי' ב' ומכאן ואילך דורש פסוק שלחיך פרדס רמונים והיה נכון שיודפס באותיות גדולות ובריוח הכל הפסוקים:
דגלים חונים על הים. צ"ע שהדגלים לא נתחדשו עד בשנה השנית במדבר סיני אך בשמ"ר פרשה כ' סימן ה' איתא נעשו שורות שורות ראובן שמעון לוי ויהודה:
לארוסתיה רמונים. לכלתו המאורכת לו עי' שמ"ר ריש פרשה ל"ג מענין הקידושין וש"נ:
וזאת התרומה. שמות כ"ה ג' ואינו חושב מ"ש שם שמן למאור בשמים וגו' כי אינו חושב רק דברים של בנין שאינם כלים ואינם משתנים אך שמן למאור דבר הכלה בשמים לקטורת ג"כ כלים ושמן המשחה משתנים אחר הטיגון:
פורפירא. לעיל פסוק נופת תטופנה:
אפליקטא. בערוך ערך פלקט מביא הגירסא תרגם עקילס פורקטון פולקטון ופירש במ"ע בל' יוני ארוג מעשה חושב ומעשה רקמה:
ואכסך משי א"ר אייבו עשאן ממש. שלא נזכר משי בתורה ע"כ דורש משי ע"פ מדת ממעל ממש פי' חשוב ומעולה וריבר"ס דורש גז"ש ומדה י"ז משי וכתוב שם לא ימיש:
זה דין. כמ"ש חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך ועי' שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וסי' ג' וש"נ:
שני לוחות. צמידים מלשון צמד בקר שמצמד שני בקר יחד שיהיו זוג וכן הלוחות זוג של שני אבנים כתובים באצבע אלהים והאצבע מרומז לעשר אצבעות יו"ד דברות ליו"ד אצבעות כמ"ש במכות מצרים כמה לקו באצבע עשר וזהו מ"ש כאן צמידים על ידיך שני ידיך עשר אצבעות:
ורביד וכו' דברי תורה. ורביד אותיותיו דבור:
קשרם על לבך. בהכרח שכוונתו לפסוק של משלי ג' פסוק ג' קשרם על גרגרותיך וכמ"ש כאן על גרונך:
זה נזר הקודש. כמ"ש שמות ל"ט ל' ציץ נזר הקודש זהב טהור שהיה על המצח למעלה מן האף וזהו על אפך והיה חצי עגול מאוזן לאוזן:
ועטרת תפארת. היא העשירית ועוד שלש האחרים היינו ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם עד בהדרי אשר שמתי עליך הרי עוד ג' דברים ואינו חושב מ"ש שם ומלבושך שש ומשי שהרי כבר חשב ואחבשך בשש ואכסך משי ובתנחומא תרומה סי' ה' מאמר זה ושם חושב הג' דברים סולת ושמן ודבש אכלת וכאן אינו חושב דברי מאכל. שכתוב שם ביחזקאל ט"ז:
ששה ועשרים. מונה ממ"ש ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך עד ותבטחי ביפיך כ"ו דברים והדעה הא' סובר שאינו חושב אלא מיני תכשיטין ולא מאכל ולא בגדים כפולים וכנ"ל ומ"ש רב הונא אמר צ"ל וחד אמר שהרי התחיל המאמר ר' חיננא ור' סימון חד אמר היא הכניסה לו י"ג וכו' ובהכרח שיאמר וחד אמר וכו' ומ"ש כפרים עם נרדים היינו מ"ש כאן בפסוק שלחיך כפרים עם נרדים ומקומו אצל דברי ר' אחא כלים עם בשמים:
היא הכניסה לו כלים ובשמים. כלים במשכן ובשמים קטורת הסמים בשמים ראש:
כלים ע"י משה. וכמ"ש וכליהקדש שיצא עמהם במלחמת מדין ונצח:
כלים ובשמים במנין. כמפורש בתורה אצל המשכן והוא נתן לה שלא במנין היינו מ"ש בפסוק שלחיך פרדס רמונים וגו' ובפסוק הסמוך נרד וכרכום וגו' מור ואהלות וגו':
עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס. דורש שלחייך על לעתיד כשישלח הקב"ה את אליהו הנביא לעתיד כמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא אז פרדס רמונים וגו' וגירסת הילקוט שלחייך מקום שהוא משולח עכשיו צריך להיות לפרדס רמונים:
מאן וכו' מנסכים כל מ' שנה. עי' מ"כ ולפי גירסא מנסכין פי' מאין לקחו יין לנסכים וגי' זו היא המובחרת והאמתית שלכך הביא דעת ר"ל מן האשכול תני דבי ר"י עדיין לא נאסר יין של עובדי כוכבים הרי שמדבר מיין של נסכים ולא יתכן לומר נסכים של קרבנות שהרי לא נתחייבו בנסכים עד בואם לארץ נושבת. ובהכרח לומר שגם סתם שתיית יין לשמחה נקרא ניסוך כמ"ש בקהלת אנסכה בשמחה ואין שמחה אלא ביין כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש. ור"י אומר מן הבאר פסוק הסמוך מעין גנים באר מים חיים עד באתי לגני וגו' שתיתי ייני שמן הגן של באר הנ"ל שתה יין של נסכים שהיה מעלה גם גפנים ועשו יין וכמ"ש בסמוך זרע ותאנה וגפן וממנו רוב הנייתן כדרך שנהנים מהגנים הטובים וככל מה שמפורש בפסוקים אלו נרד וכרכום גו':
מיני דשאים. כמ"ש תהלים מזמור כ"ב בנאות דשא:
והיו אומרים לא מקום זרע. מבואר לעיל סוף פסוק שני שדיך:
מן האשכול. סחטו ועשו יין:
היו גסין באותה שעה. שהוצרך השעה לזה לצורך יין נסכים עשה הקב"ה נס והיו הענבים גסים ושלח בהם ברכה והיו מספיקים:
על הנחל יעלה. ד"ר ריש פ"א וש"נ ומבואר:
דתנינן תמן. משפחת עד סוף הדרשה הכל בסוף מסכתא עדיות במשנה: