פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ד · פרק א
הנך יפה במצות. לעיל פסוק הנך יפה ולקמן פסוק מה יפית וחושב זוגות זוגות שדומים ונערכים זה לזה על שכתוב ב' פעמים הנך יפה:
בכלאים. שאת שומרת איסור כלאים של מלבוש ואת שומרת מצות ציצית אף שיש בו כלאים שכן צותה התורה:
הנך יפה בנטיעה הנך יפה בערלה וכו'. כך צ"ל הנך יפה בנטיעה בערלה הנך יפה בנטע רבעי שאחר שהנטיעה אתה שומר ג' שנים ערלה ואח"כ שנה רביעית נטע רבעי:
הנך יפה בתפלה הנך יפה בקריאת שמע. הנראה שצ"ל תחלה בק"ש ואח"כ בתפלה כסדרן תמיד:
במזוזה הנך יפה בתפילין.שבשניהם כתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ובשניהם כתוב וקשרתם וכתבתם:
הן הסנהדרין. לקמן פסוק עיניו כיונים:
הולכים וחוזרים. כשרואה בעיניו יודע אנה ילך כי הסומא אינו יכול להלוך כ"א על ידי אחר שמראה לו את הדרך:
יונה זו תמה. שאין בה בינה יתירה ולא עזות כמ"ש ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וכאן חסר וכצ"ל מה יונה זו תמה כך ישראל תמימים מה יונה זו נאה בהילוכה כך ישראל נאים בהילוכן:
מצויינת. תארה יפה בגופה ובצבעי מראותיה:
צנועה. איני יודע מהו צניעותה ואם בזה שדבוקה בבן זוגה הלא זאת חושב לקמן בסמוך:
על העולים. לעיל הגירסא על העוונות ואולי הכוונה על היורדים שהיונה היא קרבן עני ואמר עולים בדרך סגי נהור שכן נקראת קרבן עולה ויורד:
שלש שורות של ת"ח. סנהדרין במשנה פ"ד מ"ד:
בכל חודש גורן. עיין לעיל במ"כ. והכוונה פירות שובך כמו פירות של גורן כך היונים עושין פירות ומולידים בשובך:
לא בטלו ג' רגלים. שהיו עולים לאחר החורבן לזכרון:
שוגרת רגליות הרבה. שפורחת מקנה ומהלכת ברגליה במקום שמוצאת מזונותיה ומלקטת ועכ"ז אינה שוכחת מקום קנה:
בשעה שהזקן. והיו רואים אז ביומא דכלה יקרה דאורייתא תרי זימנא בשעתה היינו עמוד ענן כמ"ש בברכות י"ז ע"ב וכגון יתרו שראה בכבודן של ישראל ובא ודבק בישראל:
כי בראותו ילדיו וגו'. יקדישו את שמי היינו שקדשו שמו בירידתן לכבשן האש והקדישו את קדוש יעקב וגו' אז וידעו תועי רוח בינה וגו' שבאו ודבקו בישראל:
רבי היה יושב ודורש. אגב דרשה דלעיל שדרשה רבי הביא גם זו שהיה יושב ודורש:
בישראל כמשה. גדול מהכל ושקול כהכל:
דוגמא דידך. וכמ"ש ועינו כעין הבדולח שפירושו תבניתו ודוגמתו וכן עיניך יונים:
הביאה אורה לעולם. שהאירה עיני נח ובניו וכל אשר אתה בתיבה שיש תקוה שישוב העולם להיות כמקדם לצמוח ולגדל פירות ולסימן אורה זו הביאה מאילן הזית שדולק ומאיר לעולם:
טרף בפיה קטל. על שהתחיל הקב"ה לבנות העולם מחדש היה גדל הכל מהרה כמו בבריאת העולם שכל עלה היה נעשה ענף גדול בזמן מועט והיו מרכיבים אותו ונעשה אילן גדול:
ר' לוי אמר משמטוטי. ה"ג בב"ר פל"ג סי' ו' ר' אבא בר כהנא אמר משבשושין של א"י הביאה אותו ר' לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו ובערוך ערך שבט ב' הביא הגי' ר' אבא אמר משבטוטי שבא"י הביאתו ופי' במ"ע שם שפירושו שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא ובויק"ר פ' ל"א סי' י"א ע"ש הגירסא בהיפך ומ"ש מהר המשחה על ששם גדלים זיתים מעולם:
אפילו אצרובלין של רחיים. בא לחזק הקושיא מהיכן הביאה אותו שהרי כל מה שנמצא אפילו אבנים שהם לצרכי אדם הכל נמחה ולא שאר אבנים עיין ב"ר פרשה כ"ח סי' ג' שהארכתי בזה איך דורש:
ולא מתוק מתחת ידיך. ע"כ לעיל פסוק הנך יפה:
מבעד לצמתך. שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד:
שעיניה יפות. דורש רישא דקרא עיניך יונים:
כשמצמת שערה. דורש מבעד לצמתך שערך שמצמת ואוספת שער ראשה וקולעתם מאחורה כך היתה סנהדרי גדולה יושבת בלשכת הגזית במקום שהוא חול ולא קודש וזה נקרא אחורי ביהמ"ק ומרומז בתיבות מהר גלעד ואין גלעד אלא בית המקדש עיין ב"ר סוף פרשה ע"א ושמ"ר פרשה מ' סי' ד' ומש"ש בשם המכילתא:
מצומדין והן מרווחים. כמ"ש עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וכן כאן מבעד לצמתך מבעד פי' מרווח לצמתך לצמצומך:
כהדין. אולי צ"ל בדין פי' כשיושבים בדין ועי' מ"כ:
רבה דציפורין ור' לוי. שניהם דרשו תיבה זו בלשון ערבי ועיין מ"כ ולקמן בפסוק מגדל דוד הסמוך ציינתי לכמה מקומות:
שגלשו מהר גלעד. שגלשו פי' מלשון קרתה וגלוי כמ"ש בתרגום תזריע פסוק ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא ת"א גלוש הוא וזהו מ"ש הר שגלשתי מתוכו שקרחתי מתוכו היינו ביזת מצרים כמ"ש וינצלו את מצרים וביזת הים:
גלעד לאומות העולם. ע"ד שכתוב עד הגל הזה וכמ"ש שמעו עמים ירגזון:
דאתנהרתון. שעל ידי הקרחה מתגלה הראש שהיה מכוסה וכמ"ש שמ"ר ריש פרשה ט"ו מיד גלו צדיקים את ראשיהם ע"ש:
הדא מוצינא. עיין מ"כ דגרס בוצינא ויתכן דכצ"ל הדא בוצינא כד הוא צפי טבאות מלשון איהו בקרי ואתתיה בבוציני הם הקרים הקטנים כשעולים וצפים מן הארץ בטוב והצלחה אז צריך למעטם ולקרוח מהם הרבה ואז יהיו היתרים טובים וגדולים שעלו:
שניך כעדר הקצובות קצובין מילין. אולי דורש שנייך על שני דברים שאכלו בשנייך הם ביזת מצרים דברים קצובים ממה שהבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:
מן הרחצה. שנרחצו ונטהרו בעלותם מן הים אחר שאמרו השירה והביא ראיה משירת דבורה שמחלה השירה על כל חטאותיהם הקודמים ונעשו עם חדש וכן אצל דוד כתוב אלה דברי דוד האחרונים מיד אחר השירה שאמר שם להורות שנעשה כעולם חדש שאין אחרונים מצטרף עם הראשונים:
מותאמים. בין שכינה למלאך:
ויסע וגו' ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. ולפניהם הרי כתוב וה' הולך לפניהם יומם: