פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ג · פרק י
עמודיו עשה כסף. טעות הדפוס שהדפיסו עמודיו עשה באותיות גדולות ובהפסק וריוח גדול והקורא טועה לומר שהיא דרשה אחרת ואינו כן אלא הוא באמצע הדרשה וכ"ה במ"ר שם. ודורש לו שהעמודים בעצמם היו של כסף אלא על העמודים עשה ווים של כסף:
כתוב אחד אומר ולא יכלו הכהנים. כי מלא כבוד ה' את בית ה' הנה פסוק זה כתוב במ"א ח' כשנגמר הבית המקדש וכאן מדבר באהל מועד ובמשכן והיה לו להביא פסוק של סוף פקודי ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן וכ"ה שם במ"ר פסוק ולא יכול משה ושם חסר. ופסוק ולא יכלו הכהנים היה לו לדרוש באופן זה בסוף דרשת פסוק זה על בית המקדש. גם מה שהביא פסוק המכחיש ממש והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' יחזקאל יו"ד פסוק ד' אינו מתיישב לפי המשל וכפי מ"ש לקמן והעולם לא חסר היה יותר נכון לגרוס פסוק של ישעיה ו' מלא כל הארץ כבודו וצ"ע:
פריומא. ובסמוך פריום ופירש במ"ע בלשון יווני מעיל קל ודק. ושם במ"ע בסמוך הביא מדרש זה וגורס פוריון ופירש שבלשון יווני הוא כסא שבו נושאים איש ואשה חשובה אך כאן משמע שהוא ענין ארון ותיבה שהוא מכוסה וצ"ע ואולי היה מעשה הכסא הנ"ל ג"כ מכוסה:
שני העמודים העומדים לפנים. במ"ר שם הגי' ב' עמודים של כסף שהיו עומדים לפניו כמין אסתווה. ובמ"ר פ"ד בסי' כ' בענין הארון מפורש שהיו שני עמודים של כסף עומדים בתוך הארון שנאמר אפריון וכו' עמודיו עשה כסף:
שאחורי הכפורת. שהדבור היה מבין שני הכרובים אבל הנועדה היה בכל ק"ק מקום הארון ולאו דווקא מקום הארון אלא מלא כל הארץ כבודו כמ"ש לעיל במשל המערה והים והפסוקים המבוארים שם וכמ"ש בסמוך שאין מקום פנוי בארץ מן השכינה:
כההיא דתנינן. מדות ריש פרק ד':
טובוי דהוא בביתא. ב"ר פרשה ט"ז סי' ב':
בת בלווייתא. שטוב ללין עמו בדרך במקום הלינה שלא ירגישו בו שנפחו קטן ולא כן הכסף ובמ"ר ובב"ר הנ"ל לא גרסינן תיבת בת:
כל הכלים הסיפות. מ"א ז' נ' הסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור והפותות שנקרא כסף מזוקק:
חפיפות. אולי הכוונה על מ"ש ד"ה ג' ה' ויחפהו זהב ועיין במ"ע סוף ערך חף א' וחישוריהם הכל מוצק מ"א ז' ל"ד מתורגם וחופיהון:
צר בו כל מיני אילנות. של כל מיני עצים וגם של זהב עשה פירות וכש"כ של עצים ועי' תנחומא סוף תרומה סי' י"א ועי' יומא דף ל"ט:
אף גילת ורנן. כבוד הלבנון אליך יבא:
שהעמיד מנשה צלם. וביומא שם הגי' וכשנכנסו גוים:
אפריון זה העולם. שם במ"ר הוא הדרשה הראשונה אך שם בדרשות אחרות ובאריכות:
זה שלשלת היוחסין. שם הדרשה באריכות מכתובים ע"ש:
וחקקן בכסא הכבוד. כמ"ש יחזקאל א' יו"ד ודמות פניהם פני אדם ופני אריה וגו' ופני שור וגו' ופני נשר:
ה' בשמים הכין כסאו. תהלים ק"ג י"ט. וס"ד ומלכותו בכל משלה ועי' שמ"ר פכ"ג סי' ג' ועי' תד"א פרק ל"א והעתקתי בב"ר פ"א סוף סי' ד':