פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ג · פרק ז
הנה מטתו. במ"ר פרשה י"א סי' ג' ויש בפסוק זה ה' דרשות ושם הסדר א' ב' ג' ד' ה' וכאן ממש בהיפך ה' ד' ג' ב' א':
ר' ביבי בשם ר"א בר' יוסי. שם במ"ר לא גריס בר' יוסי דר' אלעזר ברבי יוסי היה תנא ור' אלעזר סתם הוא ר' אלעזר בן פדת שהיה אמורא:
מטתו מטותיו ושבטיו. דורש מטתו מלשון למטה ראובן למטה שמעון שפירושו שבט ראובן שבט שמעון וכאן הכוונה שהכהנים היו מברכים את כל שבטי ישראל אך במ"ר שם בד' דרשות הקודמות הגי' מטותיו ושבטיו אך בדרשה זו שהיא שם דרשה ה' הגי' מטתו זה ביהמ"ק כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה ע"ש באריכות ועי' בתנחומא ביתר ביאור והובא המאמר לקמן פסוק אפריון סמוך לסוכו והכוונה ששם היו הכהנים מברכים את ישראל ברכת כהנים בשם המפורש:
ס' אותיות. כן הוא בצמצום אותיות של ג' פסוקים יברכך יאר ישא:
כולם אחוזי חרב א"ר עזריא. כאן הגי' בשינוי והגי' שם במ"ר מגבורי ישראל שהם מגברים את ישראל אר' עזריא דברים שהם נזכרים בגבורה ששמו של הקב"ה נזכר בכל אחת ואחת יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה שהם נלחמים כנגד כל הפורענות שבתורה וכאן הגירסא שבעולם והכוונה כנ"ל על שהיו מברכים בביהמ"ק בשם המפורש וכמ"ש ד"ר פי"א שהיתה תפלתו דומה לחרב שקורע וחותך שהיה תפלתו מעין שם המפורש וכו' ע"ש וכן יש לקיים הגי' שבכאן:
מחתכת ביריכו. צ"ע למה דוקא ביריכו ובילקוט כאן הגי' שחרב שלופה ונתונה בצווארו ובתנחומא שני הגירסאות יחד ואולי הכוונה על יוצאי יריכו:
פתר קריה במשמרות. שם במ"ר דרשה ד':
שבועות מטות. שנשבע לשבעי' כמ"ש שמ"ר ס"פ מ"ד וצ"ע למה לא הביא מפסוקי' של תורה כמ"ש ראשי המטות וכמה פעמים והביא פסוק של חבקוק:
ס' גבורים סביב. שמסבבים את ישראל ועובדים ושומרים אותם:
ושתים עשרה מחלקות. כ"ד משמרות כהונה הם המנויים בד"ה א' כ"ד וכ"ד משמורות לויה הם המנויים בד"ה א' כ"ה וי"ב מחלקות הכוונה על י"ב מחלקות של ישראל המנויים בד"ה א' כ"ז כל מחלקות היו של כ"ד אלף ועי' שם במ"ר בפירושי ועי' לקמן פסוק כמגדל דויד:
שמשמרים את ישראל. לעיל פסוק מצאוני השומרים:
כבנין. שהפרוכת המבדיל בין היכל לק"ק הוא במקום מחיצה של אמה טרקסין ע"כ יש להם דין בנין:
כקרבנות. על שזורקים עליו ביוה"כ מדם ושעיר של יוה"כ ע"כ יש לו דין קרבנות שבאים מתרומת הלשכה:
מלמדים לכהנים. אולי דורש מלחמה מלשון לחם הקרבנות לחם ה':
בסנהדראות. שם דרשה ג':
וששים וגו' הנמצאים בעיר. מאחר שאמר מעם הארץ א"כ מ"ש הנמצאים בעיר מיותר אלא פירושו שהיו מסנהדרין שנמצאים בירושלים לגדולה ולדון ולהורות וחסר עדיין לחשבון סנהדרין י"א איש לתשלום שבעים ואחד וחושב אלו המפורשים בפסוקים הנ"ל ובפסוק הנ"ל מפורש עוד אחד ואת הסופר שר הצבא המצביא את עם הארץ שאין לחשבו במספר הסנהדרין שדרשו שם במ"ר הנ"ל זה שליח ב"ד לקרא למי שצריכים וזהו המצביא וגו' וכאן חסר:
סריס שמסרס את ההלכה. מלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהו היינו להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם בפסוק וכן כאן שבדיני נפשות מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף הכל. כך נ"ל ובמ"ר שם ליתא:
שבעה. ושבעה אנשים מרואי פני המלך בסוף ירמיה והם בכ"מ והכריע שהם שני סופרים:
מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה. כל אלו שחושב הם מזכין ובמ"ר שם ליתא למאמר זה:
שונין הלכה בחרב. כמ"ש ושננתם וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:
בשעת הדין. פירושו בשעת גמר הדין אפילו המזכין יכולין ללמד חובה כמ"ש סנהדרין במשנה סוף פרק ה' וזהו כולם אחוזי חרב:
שיצתה מיריכך. וזהו על יריכו:
ותתפחד מדש"ג. וזהו מפחד בלילות:
ורבנן פתרי. שם דרשה ב':
ששים רבוא וכו' ולמעלה. וכמ"ש בסדר בא ויסעו וגו' כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף שהיו ג"כ כשש מאות אלף לא פחות כי כל אחד היו לו בנים וכאן הגירסא מגבורי ישראל אלו ס' רבוא וכו' ולמטה ובמ"ר שם הגי' מגבורי ישראל להביא טף ונשים וכאן חסר דרשה על כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה והוא שם במ"ר ועי' מ"כ כאן:
סינטומיס כל ערל לא יאכל. שמ"ר פרשה י"ט סי' ה' באריכות וש"נ וכתב במוסף ערוך טנטומיס בלשון יוני כללו של דבר:
מהו אל גבעת הערלות. אגב שהזכיר הפסוק דורש אותו שקבץ ואסף כל הערלות שמלו למקום אחד ועשאו כמין גבעה ומ"ש כאן בערלה שם במ"ר הגי' בערלות:
תני עד שלא יחטא. דרשה חמישית על הנה מטתו וכאן חסר ריש הדרשה וה"ג במ"ר שם רשב"י פתר לה בשלמה הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך ששים גבורים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה והן היו מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה למה היה עושה כן מפחד בלילות שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רשב"י עד שלא יחטא אדם כו' כמ"ש כאן:
א"ר אייבו. עי' ב"ר פרשה י"ט סוף סי' חי"ת פירושו בדרך נפלא מאד ע"פ המדות:
טוכסות זו את זו. עי' ערוך ערך טכס שהביא על זה מאמר בטקסים של מלכים ובמ"ע טכסא בלשון יוני ביר חיל וחומות ובערך טכסטסיס הסמוך וכתב שם המ"ע טכסיס בלי סדר וגם צבא או אנשים נועדים ללות שר או מלך ובמ"ר שם הגירסא א"ר אבא בר כהנא עד שלא חטאו ישראל ומראה כבוד ה' באש וגו' שבע מחיצות של אש היו בוססו זו בזו והיו ישראל רואים ולא מתייראין וכו' כמ"ש כאן:
ר' אייבו. שם במ"ר הגי' ר' יודן בשם ר' אייבו וכ"ה בקהלת רבה פסוק שבתי וראה. ד"ר פרשה י"א סי' ג'. וכאן חסר כל הדרשה משאול ואיתא במ"ר שם:
ורפה ידים. מפני היראה משונאיו: