פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק י
בשתי תורות ד"א וכו'. וכן הוא בת"כ בחוקותי פסוק אלה המשפטים והחוקים והתורות ב' דעות אלו:
לב ששמח. שמ"ר פ"ג סי' י"ז:
וכי שני זקנים. וכי מאחר שכתוב שתי פעמים זקן בהכרח לדרוש ע"פ מדה יו"ד על שני זקנים וא"כ תדרשם על אהרן ולא יתכן ע"כ דורש לרבות זקנו של משה:
בלוניא של מרגליות. שענין החרוזים שתוחבין דברים מנוקבים על עץ או על חוט זה אחר זה בשורה כמו חרוזות דגים או מרגליות זה על זה בסידור הראוי להם וכן הזקנים אחר משה זה אחר זה כפי מעלתם החשוב חשוב קודם:
שחוזרים. א"ת בחרוזים אלא בחוזרים שמחמת דוחק ישיבת התלמידים חוזרים צוארם כלפי הרב:
חורזים מד"ת לנביאים. מלקטים ומסדרים כל ענין מד"ת מה ששייך לו מנביאים וכתובים וזהו עצמות מדה י"ז שע"ז כתוב אם תבקשנה ככסף וגו':
בן עזאי. ויק"ר פט"ז סי' ז':
בחדרי מרכבה. אשר במקום שעוסקים בחדרי מרכבה שם האש לוהט וכמ"ש חגיגה פרק אין דורשין:
שמא איני חורז. והאש בא חלילה לעונש אך לא כן הוא כ"א מחביבות התורה כנתינתה:
למחרז למקדח. ענין למחרז לסדר ענין אל מה ששייך לו ובדומה לו וענין הקידוח לידע תחלה הקושיות והדקדוקים אם הם בכ"מ אי כפול או מיותר או בשינוי וכדומה ומי שאינו יודע למקדח לא ידע גם למחרז שלפי הקושיא והדקדוק יתבונן לישב ולתרץ ולסדר וצריך להקדים הקידוח להחירוז:
ומדלגות מזו לזו. הדרשות שע"פ מדה ל"א ול"ב ועכ"ז הם דומות וקרובות: