פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה א · פרק טז
לעשות אומה. ואעפ"כ איני עושה כי את יפה לי וע"כ כפל:
בלשון כפול שנא'. נ"ל דכאן חסר פסוקי הכופל כמו כי גאה גאה מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדרי בכח וכדומה ומ"ש הנך יפה דודי שייך לדרשה של מטה כי בפסוק זה אין כופל וגם לא היה צריך לומר שנאמר שהרי בפסוק זה עומד אלא בהכרח להגיה כנ"ל:
בחדר המטות. וכתוב שם ויהי אתה מתחבא בבית ה':
בתאים בעליות. ומ"ש בחדר המטות פירש בחדר שראוי להעמיד מטות לא בבית ה' ממש. וזה לפי פשוטו שבבית ה' אינו חדר המטות ואח"כ דורש שחדר המטות הוא ביהמ"ק:
ויאריכו הבדים. שנתארכו בנס שניתן חיות בכל כלי ביהמ"ק בבוא הארון והשכינה על הארון והבדים בדמיון מטה ואריכות הבדים מורה על מנוחה כמ"ש לקמן פסוק עמודיו מנוחה שאתננה עם ישראל להפרותם ולהרבותם:
משנבנה ביהמ"ק. כמ"ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ש"ב ו'. ומ"ש ויסעו ויחנו צ"ע ואולי הכוונה שעד שלא באו לארץ ויסעו ויחנו ואחר שבאו לארץ היו במקום משכן קבוע ואח"כ בביהמ"ק:
כל הקהל כאחד. עזרא ב' וזה היה במקדש שני:
לא מטחנה להון. אולי צ"ל לא מטענה להון פי' אינה טוענת ומחזקת אותם: