פירוש מהרז״ו על רות רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ד · פסקה ד
ותאמר רות המואביה. וס"ד ותאמר לה לכי בתי. ומ"ש אלא לבת מ' שנה וכ"ה לקמן פסוק ויאמר ברוכה את לה' בתי כי על פי רוב אחר ארבעים יש לה שם אם וזקנה ויש לה בנים ובנות נשואים ונקראת חמות ונשתקע ממנה שם בת:
מסיימת לפני הדרכים. הולכות מעט וחוזר ובאה לזכור סימני מקומות הליכתה שלא תתע לשדות אחרות:
כל הרואה אותה מריק. עי' ב"ר פרשה נ"ב סי' ה' ופרשה ע"ד סי' ז'. ויק"ר פרשה א' סי' א' ויקר לשון טומאה שהיתה יפ"ת מאד: