פירוש מהרז״ו על קהלת רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרשה ט · פרק טו
אנא מדכר ליה. כמ"ש ב"ר סוף פרשה ל"ח כל מקום שנאמר אין או לא לסוף היה כן וכאן שכתוב לא זכר לסוף היה לו זכרון. או דייק ואדם לא זכר אבל הקב"ה זכר. ועי' לעיל פסוק ושבתי אני ואראה:
אלו המצריים. שנתמעטו ונתקטנו מפני הרעב:
זה פרעה. שלא רצה למכור להם בר כמ"ש ב"ר פרשה צ"א סוף סי' ה' עי' ילקוט כאן בשם תנחומא:
אלו שלשה גזירות. ב"ר פרשה צ"א סי' ד' ילקוט שם:
משך להם. כמ"ש כי מולים היו כל העם היוצאים אך במצרים לא מלו:
ולקחו מן הדם. מחכמתו פי' על מצות הפסח שעי"כ נגאלו. ואדם לא זכר שישראל לא החזיקו לו טובה והמרו את רוחו:
זה סיני. שהיה מן ההרים הנמוכים ואנשים בה מעט כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים:
זה משה שנאמר לא תגע וגו'. נראה שטוב להגיהה זה משה שנאמר עיר גבורים עלה חכם. ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר לא תגע בו יד וגו' כל הנוגע בהר מות יומת. ומ"ש איש מסכן היינו על שבא ממדין שם היה מסכן וכמ"ש בפסוק כי לא לקלים בסופו:
זה יצר הרע. כמ"ש טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל כמ"ש לעיל וכמ"ש בסמוך:
אשרי משכיל אל דל. עי' בויק"ר ריש פרשה ל"ד:
והסירותי את לב האבן. זה יצר הרע ונתתי לכם לב בשר זה יצר הטוב: